בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנדרסן, הברווזון המהולל

כמו ברבות מהאגדות שכתב, הנס כריסטיאן אנדרסן התחיל כצעיר מגושם, ביישן וכעור, שחווה אינספור כישלונות ואהבות נכזבות. סיפור מוקדם שלו, שהתגלה לאחרונה, הוא גרסה נוספת לנראטיב זה והזדמנות להרהר על דמותו המורכבת של אמן האופטימיות

10תגובות

יום אחד מצא סנדלר עני עריסה על סף דלתו ובה תינוק בן יומו. הסנדלר ואשתו, שהיו חשוכי ילדים, אימצו את התינוק וגידלו אותו כבנם. כשבגר נאלץ לעבוד למחייתו כשוליית חייט, וטווה סיפורי בדים להנאתו, עד שיום אחד גילה כי הוא למעשה נסיך, שאביו המלך נאלץ לנטוש בלידתו. סיפוריו הביאו לו תהילה, והוא חי שנים רבות באושר ובעושר.

הגרסה הפנטסטית הזאת לחייו של הדני המפורסם ביותר בעולם נעדרת אמנם הוכחות מוצקות, אבל כמה היסטוריונים סקנדינבים מאמינים בה באותו להט שבו מאמינים ילדים בקיומן של פיות.

גם אם הנס כריסטיאן אנדרסן לא היה בנו הלא חוקי של המלך פרידריך השישי, והעניין שגילו בו תושבי הארמון באלסינור לא נבע ממשהו רקוב בממלכת דנמרק, אלא מהערכה כנה לכישרונו העצום כמספר, הרי שרבות מהאגדות שיצר נרקמו מחוטי חייו, אותם ניתן לזהות בשלוש‏(!‏) האוטוביוגרפיות שכתב ובאלפי המכתבים ששלח.

ת'ורה הלאגר

אנדרסן צמח ברקע עני מאין כמותו, באחת השכונות המרודות ביותר בעיר אודנסה. הוא לא למד בבית ספר, וחינוכו הרשמי החל רק כשהיה בן 17, אחרי שמנהל התיאטרון המלכותי השיג עבורו מלגה מהכתר. רחמיו נכמרו על הצעיר המכוער, המגושם והביישן להחריד, ששום כישלון לא ריפה את ידיו - הוא ניסה את מזלו כנער מקהלה, אך קולו התחלף והתעבה. הוא רצה להתקבל ללהקת בלט, אך לא היה כל תיאום בין איברי גופו. הוא רצה להיות שחקן אך סבל מאימת קהל, הוא רצה להיות סופר, אך הדיסלקציה שממנה סבל הקשתה עליו לכתוב ולקרוא. ייתכן שדווקא מגבלות אלה הפכו אותו לחרש־סיפורים מהולל, יוצר פורה שכתב 160 אגדות שתורגמו ל–123 שפות והעניקו לו תהילת נצח.

אנדרסן עצמו לא התבגר מעולם, ונותר, במובנים רבים, אותו נער גמלוני, ביישן וחסר כישורים חברתיים. הוא התארח בטרקלינים האופנתיים של תקופתו, בילה 15 שנים מחייו כשהוא מטייל ברחבי העולם, נועד עם שועי עולם ואמני המאה וזוכה לשבחים וכיבודים, אך כל אלו לא הביאו לו את האושר שלו ייחל כל ימיו.

באחת מנסיעותיו המוקדמות פגש את הסופר האהוב עליו ביותר, צ’רלס דיקנס. הזיקה ביניהם היתה מיידית - שניהם העמידו בלב יצירתם, האחד באמצעות פנטזיה מלנכולית והאחר בעזרת מלודרמה עסיסית, את העניים ומוכי הגורל, הסנדלרים והאסירים, היתומים ומוכרות הגפרורים הקטנות.

אך הידידות שנרקמה בין השניים והתבססה על שותפות הרוח לא עמדה בפני תובענותו הרגשית של אנדרסן. הוא הפך ביקור חטוף בביתו של דיקנס לחודש של שהייה, שאחריה פסק דיקנס, להפתעתו, לתדהמתו ולעלבונו של אנדרסן, לענות למכתביו.

לא רק סופרים השיבו את פניו ריקם. כמו שניים ממספרי האגדות הגדולים של המאה ה–19 - צ’רלס דודג’סון ‏(לואיס קרול‏), מחבר “אליס בארץ הפלאות”, וג’. מ. ברי, מחבר “פיטר פן” - גם חייו הרומנטיים של אנדרסן היו חידה מורכבת. הוא לא נישא מעולם והתאהב שוב ושוב בנשים שנותרו מחוץ להישג ידו. באחד מיומניו כתב “הבו לי כלה! דמי חושק באהבה, וכמוהו גם לבי!” אך כמו שהוא עצמו העיד, “על אלף שנים לחלוף לפני שאני מעז להתאהב ועוד אלף וחמש מאות לפני שאעז להינשא...”

אנדרסן התאהב עד כלות ברקדני בלט, בזמרות אופרה, בבני אצולה ובמשרתות. הוא אהב בלהט, בעוז, ותשוקתו לקשר אנושי אינטימי התנשאה מעל למגבלות של מעמד ומגדר. כפי שרומז מכתב ששלח לאחד ממושאי הערצתו, “אני עורג אליך כמו נערה... תחושותַי כלפיך הם כמו אלה של אשה. על הנשיות שבטבעי, כמו גם על חברותנו, להישאר בגדר מסתורין”. אותו ידיד כתב בזיכרונותיו, “מצאתי שאין באפשרותי להשיב לו אהבה, מה שגרם למחבר ‏(אנדרסן‏) סבל רב”.

השמועות העקשניות על נטיותיו המיניות של אנדרסן היו אולי הקשר היחיד בין הביוגרפיה שלו למחזמר ההוליוודי הססגוני שהופק על חייו ב–52’ בכיכובו של דיוויד קמינסקי, הוא דני קיי ‏(שיחגוג החודש יום הולדת 100‏). האגדה האופטימית על סנדלר עני המלמד את ילדי הכפר על קבלת השונה וזוכה באהבתה של זמרת יפהפייה היתה אמנם רחוקה מאוד ממציאות קיומו המתסכל של אנדרסן, אך גם קיי התמודד בחייו עם רמיזות חוזרות ונשנות באשר לחיבתו לגברים, ואף נטען כי ניהל מערכת יחסים ארוכה עם סר לורנס אוליבייה, שהביאה להתמוטטות נישואיו ולהתמוטטותה הנפשית של אשתו, ויויאן לי.

המחזמר על חייו של אנדרסן הוא למעשה רק אחד מאלפי עיבודים ליצירותיו, הכוללים מחזות, בלט, אופרות, סרטים וכן כמה וכמה גני שעשועים באסיה. השפעתו של אנדרסן על יוצרים כא.א. מילן ‏(“פו הדב”‏) וקנת גרהם ‏(“הרוח בערבי הנחל”‏) היתה מכריעה, כמו גם על יוצרי פנטזיה מודרניים כאורסולה לה גווין וג’ואן וינג’, שכתבה גרסת אופרת חלל ל”מלכת השלג” שלו.

תחושת אי ההתאמה התמידית והנהייה האינסופית אחר מישהו שיבין ללבו, יראה את היופי המסתתר תחת החיצוניות הכעורה, כל אלה היו רגשות מכוננים לא רק בחייו של אנדרסן, אלא גם ביצירתו מראשיתה, כפי שמוכיח סיפור מוקדם שלו, “נר החלב”, שנמצא לאחרונה בארכיון הלאומי של דנמרק.

איי־פי

האגדה הקצרצרה נכתבה כנראה ב–1823, שבע שנים לפני שפצח אנדרסן בקריירה הספרותית שלו, כשהיה רק בן 18 וקיבל נזיפות על כתב ידו הגרוע וכישלונותיו החוזרים ונשנים בלטינית ובדקדוק. גיבור הסיפור הוא נר קטן, שנוצק טהור ותמים ויפה, מלא בפוטנציאל לטוב ולאור, אך החיים מחספסים אותו, משחירים אותו ומכערים אותו. אנשים רעים מנצלים את תומתו ונוטשים אותו.

כל זה משתנה, כמובן, כשהוא פוגש להבה קטנה שרואה את מהותו האמיתית והבלתי מושחתת ומאפשרת לו לזרוח. “נר החלב” הוא מעין גרסה מוקדמת של אחת מאגדותיו המפורסמות והאוטוביוגרפיות ביותר של אנדרסן, “הברווזון המכוער”, שבה הברווזון האומלל, שספג התעללויות והתעמרויות בשל שונותו, ניצל מהתאבדות כשהוא מגלה כי בגר לכדי ברבור מרהיב שמתקבל בשמחה ללהקת הציפורים האציליות.

שני הסיפורים מכילים אלמנטים אופייניים לכתיבתו של אנדרסן, שהפכו אותה לפורצת דרך וקיבעו אותה כחלק מהתת מודע התרבותי הקולקטיבי - כנות ברוטלית כמעט לצד פנטזיה שופעת, ואווירה קודרת החושפת קיום רצוף סבל הנגאל על ידי כוחות כבירים כמו האהבה והזמן.

אגדותיו של אנדרסן, שרבות מהן, כמו “בת הים הקטנה” או “חייל הבדיל”, מסתיימות בכי רע, אינן מגוננות על איש. לא על גיבוריהן שסובלים חרפה, קור וכאב קיצוניים, לא על קוראיהן הקטנים, שנהוג היה אז והיום לחסוך מהם את האמיתות הקשות יותר של החיים, ולא על קוראיהן הגדולים, שמולם הן מציבות מראה שבה משתקפת אכזריותה של החברה בפרוזה מלוטשת.

יצירותיו נעדרות לרוב מוסר השכל, חלוקה לטוב ורע או נחמות מתקתקות. הן מצליחות להיות מכושפות ופלאיות מבלי לאבד את הממד הריאלי שלהן. כנותן היא אולי סוד קסמן הגדול ביותר, והסיבה שבגללה הן פונות היישר אל לבם של גלאי השקר הגדולים - הילדים - עובדה שאנדרסן היה מודע לה היטב.

ימים ספורים לפני מותו, בעודו גוסס, הספיק אנדרסן לתכנן את ההלוויה שלו עצמו. הוא נפגש עם המלחין שמינה לכתוב את המוזיקה לטקס ואמר לו, “רוב האנשים שיילכו אחרי ארוני יהיו ילדים. עליך להתאים את הקצב לטפיפתן של רגליים קטנות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו