בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיה חותכת

בין התלמים

מתנחלת מאש קודש וילדה מנסה למנוע חריש בשדה פלסטיני, 2 בינואר 2013. ג’אפר עשתייא / איי-אף-פי

2תגובות

איפה היא נקודת המגוז - שבה נעלם הכל אל האינסוף - בצילום היפה והעצוב הזה של ג’אפר עשתייא מסוכנות איי.אף.פי? האם היא נמצאת בין שלושת החיילים, מעל ראשה של המתנחלת לבנת־הפנים מכוסת הראש ותינוקה? האם היא נמצאת בעומק שבין שני הטרקטורים האדומים בשדה? איך נחלק הצילום הזה, שצולם מרחוק ב–2 בינואר, בשדה פלסטיני סמוך למאחז הקיצונים, אש קודש, בין מוקדי העניין שלו? לאורך? לרוחב? לעומק? בין החיילים הסובבים את האשה שלקחה את תינוקהּ איתה, כחלק מפעולת איבה מתנחלית או פעולת התנגדות לדעתם, ובין הטרקטורים האדומים והמחרשות הקטנות, שניתן להם אישור לחרוש את האדמה השייכת להם? למרות שהחיילים והמתנחלת עומדים במוקד הצילום, כאילו מצאו אותה בשדה, ואינם יודעים מה לעשות בה, אפשר להגיד שהמבט נודד בצילום הזה. הוא נודד אל הטרקטורים האדומים, ואל האשה, ואז אל הטרקטורים, ואי אפשר ליישב את השניים.

וזהו צילום עצוב, בעיקרו, מפני שמה שהוא מתאר סותר את צבעיו היפים וסותר כל מידה של הגינות. משום שמ–2 בינואר, עת ניתן אישור לפלסטינים לעבד את אדמתם, החליטו תושבי אש קודש ומתנחלים אחרים משילה לסכל ולחבל באישור שניתן, ועוד אמרו לערוץ 7 שהם מצפים שהממשלה תביא לפיטוריו של אלוף ניצן אלון, וגם ש”מח”ט בנימין מאפשר לפלסטינים להתקרב עד ליישוב למשך שלושה ימים, לתצפת ולאגור מידע רב על היישוב במסווה של חרישה” ‏(כך במקור‏), שבנימין נתניהו נגוע בשיקולי בחירות ושהם ממש לא מבינים איך אפשר לאפשר למישהו להשתלט על שטחים. “זה לא מקרה ראשון באזור”, אמר יו”ר ועד מתיישבי בנימין, “של השתלטות על שטחים”.

כן, איך אפשר לתת למישהו להשתלט על שטחים של אדם אחר? אפשר שההיסטוריה, שסובלת אירוניות רבות, לא תוכל לשאת עוד לזמן רב גם את האירוניה הזאת. הלא כבר בפברואר האחרון משפחת חג’ מחמד מכפר ג’לוד הגישה בעזרת רבנים לזכויות אדם עתירה לבג”ץ נגד גניבת השטח ממנה. והרי השטחים של המשפחה, שמתנחלי אש קודש השתלטו עליהם, נמצאים בשטח B, כמו שהוגדר בהסכם אוסלו ב’ מ–98’ בחתימת נתניהו עצמו, ושטחיA ו–B הם 40% בלבד מתוך כלל שטחי הגדה, ו–60% הנותרים נחשבים שטחי C, בשליטה ביטחונית משותפת - ולכן מתנחלים בהם כמעט בלי הפרעה.

אבל כל זה תפל בעיני מתנחלי אש קודש, שחיים בתוך הזיה מפושטת שנתמכת יותר ויותר בכוח פוליטי גלוי, ושיותר משהם מקריבים עצמם על מזבח אמונתם, הם מצליחים להקריב את מדינת ישראל על מזבחה, ומשניתנה ההגנה המשפטית לבני המשפחה לעבד את האדמה שלהם - יצאה האשה הזאת ב–2 בינואר לשבת על האדמה, להתעמת עם החיילים של ניצן אלון ולקחה איתה את תינוקה. והוא נראה מפוחד. ולמה שלא יהיה. חיילים מפחידים תמיד.

ראשו הבהיר של התינוק מציץ בחיקה, והצלם הפלסטיני אינו יכול באמת להתקרב אליהם - ומרחוק הוא תופס את התלמים ואת השמים ושני ציורים גדולים נפגשים בצילומו: “המלקטות” של מילה מ–1875 וגם הדיוקן הידוע, שאין לו רקע, של ורמיר מ–1665 “נערה עם עגיל פנינה” שכמו ניבט מפניה החלקים, הצעירים והממוסגרים בבד של המתנחלת. ובימים שלאחר מכן פלסטינים בג’לוד נסקלו באבנים וילד בן ארבע קיבל אבן בראש, והעימות חזר לשדה וגם מתנחלים נפצעו - והתקווה לאינתיפאדה שלישית, שתצדיק בדיעבד את תוקפנותם שלהם, שוב חיזקה את מתנחלי אש קודש. ורק הטרקטורים האדומים והמחרשה מספרים שהאדמה זקוקה לעיבוד. וכרס קטנה נראית בתוך מדיו של החייל הסבלני, האבהי, במרכז, והילד המבועת עגול העיניים צריך להיות בגן ולא בין התלמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו