בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלובי החיים שלאחר המוות

הוא נחשב לגדול סופריה של צרפת ול”אויב המדינה”, והאמין שאפשר לתקשר עם נשמות המתים בעולם הבא על מנת להביא צדק לעולם הזה. השנה מצטרפים לאינספור העיבודים שנעשו ליצירותיו של ויקטור הוגו שני סרטים חדשים

3תגובות

בשנת 1866 נתקפה פאריס בשיגעון של תמנונים. היו עיטורי כובע בצורת תמנון, מסיבות נושא תמנוניות והסופר אלכסנדר דיומא אפילו ערך לידידיו סעודה שהורכבה כולה ממנות תמנון. יותר משהיתה זו הערצה לשוכן המעמקים היתה זו סגידה לאיש שהקיסר נפוליאון השלישי הגדיר כ”אויב המדינה” - ויקטור הוגו.

“עמלי הים”, ספרו של מי שרבים רואים בו את גדול סופריה של צרפת, הכולל קרב איתנים עם תמנון מפלצתי, מעין מובי דיק בעל שמונה זרועות, ראה אור בשנתו העשירית של הוגו בגלות ‏(מתוך 15‏), והעלה את התמנון על ראש שמחתם וצלחתם של חסידי הוגו, שזו היתה מחאתם הקולינרית נגד רדיפתו.

באותה עת ממש ישב הסופר באי גרנזי ואירח סביב שולחנו מקהלה שמימית של רפאים. קרואיו של הוגו כללו את קין ומשה, יהודה איש קריות והמרקיז דה סאד, סוקרטס וגלילאו, ועוד רבים וכבירים. הרוחות חלקו לו מחמאות ‏(דנטה קרא לו “יקירי”‏) הכתיבו יצירות ‏(שייקספיר חזר שוב ושוב לתקן את הקטעים שהכתיב‏) וסייעו לו לגבש דת חדשה, שתתקן את “חזונו הקלוקל של ישו”, כפי שהגדיר הוגו את הנצרות.

איי.פי

40 שנה לאחר מותו התגלגלו רעיונותיו אל “הדת הגדולה של תקופת ההתגלות והגאולה השלישית”, האמונה קאו דאי הווייטנאמית, שהיא שילוב של נצרות, בודהיזם, איסלאם, טאואיזם, קונפוציאניזם ועוד, שהוגו, יחד עם ז’אן ד’ארק, סון יאט סן, לואי פסטר ואחרים, הוא אחד מקדושיה.

אבל לפני שהיה לקדוש, היה עליו להיות כופר. הוגו חונך על ברכיהן של הקתוליות והמלוכנות, אך הפך לאחד משונאיהן הגדולים, ראה את המלוכה כרוע המוחלט ואת הכנסייה כשפחתו המושחתת. הוא עמד על כך שבניו, שארל ופרנסיס־ויקטור, ייקברו ללא נוכחות כומר או צלב, והשאיר הוראות דומות גם לקבורתו שלו. הוגו התוודע לראשונה אל הספיריטואליזם באחד הסלונים הספרותיים שאירחה מאדאם דה ז’ירארדן, וכמו רבים וטובים מבני תקופתו - נכבש לחלוטין.

סיאנסים בבית הלבן

הספיריטואליזם נולד במדינת ניו יורק במהלך “ההתעוררות הגדולה השנייה”, ההתפוצצות הרוחנית שאירעה בארצות הברית בתחילת המאה ה–19 - הוא ינק מהתיאטרליות של מופעי “המגנטיות החייתית” של פרנץ מסמר ומהמיסטיקה הפילוסופית של עמנואל סוודנברג ואומץ על ידי המעמד העליון והבורגנות המניצה בארצות הדוברות אנגלית, ולבסוף באירופה כולה.

טענות הספיריטואליסטים, כי עולם הרוחות משיק לזה שלנו, כי ניתן לקיים קשר עם נשמות המתים וכי הבריאה היא ביטויה של תבונה אינסופית, שבו במיוחד את דמיונם של יוצרים ומדענים, מארתור קונן דויל ועד מרי ופייר קירי, מצ’רלס דיקנס ועד הנשיא לינקולן, שרעייתו, מרי, קיימה סיאנסים בבית הלבן.

למרות שמדיומים רבים נחשפו כנוכלים חסרי מצפון, אחיזתו של הספיריטואליזם ברוחם של מאמיניו היתה כה עזה, עד שב–1921 התאבד גבר בניסיון להוכיח שנשמתו יכולה לדבר מעולם האמת. איש לא שמע ממנו מאז. אך בתקופתו של הוגו היה הספיריטואליזם האמונה האופנתית הרווחת בחוגים שפעלו ללא לאות להגשמתן של מטרות קשות עוד יותר משיחות עם המתים - ביטול העבדות והבטחת זכויות לנשים. האינדיבידואליזם והנון־קונפורמיזם שבבסיס הספיריטואליזם השתלבו נהדר עם איזמים מתעוררים אחרים, כמו הסוציאליזם והפמיניזם, ובמחנות קיץ שבהם השתתפו אלפים פעלו המאמינים ליצור קשר עם העולם הבא ולהביא צדק לעולם הזה.

רוחו המתקדמת של הספיריטואליזם תאמה את רוחו החופשית של הוגו, המשורר הרומנטי, הפוליטיקאי הנחוש, המהפכן המשולהב. אדם שכולו קצוות, שכתב את התיאור הארוך ביותר בנמצא על מערכת הביוב של פאריס וששאל את המו”ל הבריטי שלו למידת הצלחתו באנגליה במברק הקצר ביותר שנשלח אי פעם: “?” ‏(תשובתו של המו”ל היתה: “!”‏).

 

השראה לג’וקר

השנה נעשו שני עיבודים ליצירות של הוגו, האחד יחסית לא מוכר, והאחר הוא הידוע והמצליח שבהם. על “האדם הצוחק” אמר חוקר הספרות ג’ורג’ סיינטסברי שהוא “הספר המטורף ביותר בספרות המוכרת”, ועל “עלובי החיים” כתב דוסטויבסקי שהיה מאושר להישלח לכלא, שכן המאסר איפשר לו “למצוא זמן לרענן את רשמי הנפלאים מהספר הגדול הזה”.

“האדם הצוחק”, שראה אור ב–1869 - מגולל את סיפורו של גווינפלן, צעיר אסופי ששפתיו הושחתו בילדותו לכדי חיוך מזוויע, המגלה כי הוא למעשה צאצאו של אציל בריטי ממתנגדי המלך, שנקם באביו באמצעות עיוותו והפקרת בנו. הספר הוסרט לראשונה ב–1909 - אך לא שרדו עותקים מיצירה קדומה זו. ב–1928 יצא לאקרנים סרטו האילם של האקספרסיוניסט הגרמני פאול לני. מבקר הקולנוע רוג’ר איברט תיאר את הסרט כמלודרמה שיש בה כל כך הרבה “אפלולית אקספרסיוניסטית עד שהיא נראית כמו סרט אימה”. ואכן, האיפור על פניו של השחקן הראשי היה כה מאיים, עד כי סיפק השראה לעיצוב חיוכו של הג’וקר, אויבו המר של באטמן.

הסרט החדש, בבימויו של ז’אן פייר אמרי, נעל את פסטיבל הסרטים בוונציה בביקורות צוננות למדי. סביר להניח שההפקה הצרפתית הזאת של רומן המתרחש בבריטניה, לא תצליח לעמוד בפני ההפקה הבריטית של הרומן המתרחש בצרפת, שעולה לאקרנים בימים אלו.

“עלובי החיים” ראה אור ב–1862 - לאחר 17 שנות עבודה, וכשליש ממנו מורכב מסטיות מן העלילה הגדושה, שמבטאות יותר מכל את הידע העצום של המחבר - על קרב ווטרלו, על מסדרי נזירים, על ז’רגון של גנבים ועוד. ‏(בתרגום העברי של אביטל ענבר הושמטו סטיות אלו מכיוון “שנוכחותן היתה מלאה את הקורא הישראלי הצעיר”, כפי שהמתרגם מציין בפתח הספר‏).

במרכז המגנום אופוס הזה עומדת דמותו של ז’אן ולז’אן, פושע וקדוש, שנידון לעבודות כפייה לאחר שגנב כיכר לחם ומבלה 19 שנה בכלא, ולאחר שחרורו נגאל ממרירותו בעקבות מפגש עם הגמון טוב לב. ולז’אן מנסה לחזור למוטב אך נרדף עד חורמה על ידי ז’אבר, איש חוק דוגמטי ובלתי נלאה. תיאורם של שני הגברים ושל עשרות הדמויות מלאות החיים וקשות היום המצטופפות בפאריס של ימי המרד הרפובליקאי של שנת 1832 הפך את הוגו לנביא הזעם של המעמדות הנמוכים בצרפת וזיכה אותו ב–740 מתקפות בעיתונות הכנסייתית.

איי.פי

הוגו עצמו תיאר אותו כ”התקדמות מרוע לטוב, מעוול לצדק, משקר לאמת, מלילה ליום... נקודת המוצא: החומר, היעד: הרוח”. היצירה המונומנטלית של הוגו עובדה שוב ושוב לתיאטרון ולקולנוע, וכמובן, למחזמר שובר קופות ולבבות, שיצרו אלן בובליל וז’אן־מישל שונברג.

“עלובי החיים” עלה לראשונה על הבמה בצרפת ב–1980 - וכשחצה את התעלה ועבר ללונדון, הפך לאחד ממחזות הזמר הפופולריים והוותיקים בעולם, שגרף עשרות פרסים ועיבודים מקומיים, כולל אחד בעברית בכיכובו של דודו פישר כז’אן ולז’אן. סרטו של טום הופר ‏(“נאום המלך”‏) שעולה לאקרנים בימים אלו, הוא העיבוד הראשון של המחזמר, וכמעט שאין בו שורות דיאלוג כלל. ראסל קרואו ‏(ז’אבר‏), יו ג’קמן ‏(ולז’אן‏), אן הת’אווי ‏(פנטין‏) ושאר הצוות המכוכב משוררים בלי לעצור לרגע, ברמות שונות של הצלחה.

הת’אווי הצנומה ממילא, שהשילה יותר מעשרה קילוגרמים ממשקלה ואיפשרה להופר לקצץ את מחלפותיה על המרקע, צובטת, מושכת, פורטת וקורעת את מיתרי הלב בשירתה והופכת מועמדת בטוחה למדי לאוסקר. לעומתה, הופעתו של קרואו מרשימה מאוד כל עוד פיו סגור ומגוחכת מאוד ברגע שהוא פותח אותו לשיר. “עלובי החיים” בגלגולו הנוכחי ירגש אפילו את הצופים הציניים ביותר, בעודו מסתער על חומות המתרסים והאוזניים בשצף של מוזיקה שאי אפשר להתנגד לה, המוקפת בעליבות אסתטית ומשוחקת היטב.

הוגו הותיר אחריו 20 אלף מכתבי אהבה לפילגשו, שבעה רומנים, 18 קובצי שירה, 21 מחזות, עשרות רישומים וציורים, ומסות וביקורות לאלפים. הביוגרף גרהם רוב טען שמדי יום מתפרסמות על הוגו כ–3,000 מילים. זה עתה סיימתם לקרוא כאלף מהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו