בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יותר משהמורה רוצה להניק

הבעיה בפרשת המורה המניק זו לא השמרנות אלא רמת האמנות

4תגובות

סקנדל! שערורייה בעיירה! שורו־שורו: גל ווליניץ, מורה לאמנות בבית הספר הדמוקרטי בחולון, פוטר לאחר שתלמידים מצאו בגוגל עבודת וידיאו שלו ובה גבר יונק משדיו. אצה רצה מנהלת בית הספר וכתבה להורים המודאגים: “המראות קשים לצפייה ואינם ראויים לחשיפה בפני ילדים מתחת לגיל 18”.

סליחה, גברתי המנהלת, אבל המראות הללו לא ראויים לא בגלל שאין לחשוף ילדים להרגלי ההנקה של המורה שלהם אלא בגלל שאין לחשוף ילדים לאמנות שטוחה, לעוסה וקרקרית כמו העבודה “My Girls” ‏.

בעבודה אנו רואים את האמן מעורטל על מיטתו ושחקנים שונים יונקים מפטמתו. וזהו! כך למד ווליניץ אמנות במדרשה לאמנות, שמצדה קראה להנהלת בית הספר “לנצל את העניין לדיון חינוכי בשונות, סובלנות, מיניות וקבלה של האחר”. כן, בסדר, אבל מה ניסה האמן לומר לעולם בעבודה זו מעבר להיותו “האחר”? האם על סמך “אחרות” זו התקבל לעבודה בבית הספר או שאולי המנהלת לא טרחה לגגל את האמן ולבדוק מה, בעצם, אמנותי באמנותו?

גל ווליניץ

“אי אפשר גם לרצות לזעזע וגם להזדעזע כשאנשים מזועזעים”, כתב יונתן אמיר במגזין האמנות “ערב רב”. אמת, אך מה שבאמת מזעזע בפרשה הוא הגילוי ש”שיח האמנות” שלנו עוד נטוע עמוק בשנות ה–60. וכבר לא ברור של איזו מאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו