יותר משהמורה רוצה להניק

הבעיה בפרשת המורה המניק זו לא השמרנות אלא רמת האמנות

עודד כרמלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
עודד כרמלי

סקנדל! שערורייה בעיירה! שורו־שורו: גל ווליניץ, מורה לאמנות בבית הספר הדמוקרטי בחולון, שלו ובה גבר יונק משדיו. אצה רצה מנהלת בית הספר וכתבה להורים המודאגים: “המראות קשים לצפייה ואינם ראויים לחשיפה בפני ילדים מתחת לגיל 18”.

סליחה, גברתי המנהלת, אבל המראות הללו לא ראויים לא בגלל שאין לחשוף ילדים להרגלי ההנקה של המורה שלהם אלא בגלל שאין לחשוף ילדים לאמנות שטוחה, לעוסה וקרקרית כמו העבודה “My Girls” ‏.

בעבודה אנו רואים את האמן מעורטל על מיטתו ושחקנים שונים יונקים מפטמתו. וזהו! כך למד ווליניץ אמנות במדרשה לאמנות, שמצדה קראה להנהלת בית הספר “לנצל את העניין לדיון חינוכי בשונות, סובלנות, מיניות וקבלה של האחר”. כן, בסדר, אבל מה ניסה האמן לומר לעולם בעבודה זו מעבר להיותו “האחר”? האם על סמך “אחרות” זו התקבל לעבודה בבית הספר או שאולי המנהלת לא טרחה לגגל את האמן ולבדוק מה, בעצם, אמנותי באמנותו?

צילום: גל ווליניץ

“אי אפשר גם לרצות לזעזע וגם להזדעזע כשאנשים מזועזעים”, כתב יונתן אמיר במגזין האמנות “ערב רב”. אמת, אך מה שבאמת מזעזע בפרשה הוא הגילוי ש”שיח האמנות” שלנו עוד נטוע עמוק בשנות ה–60. וכבר לא ברור של איזו מאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ