בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלייתה של האמונה החדשה ב"דת המידע"

אנו חוזים כיום בעלייתה של דת חדשה - “דת המידע”. דת זו מבטיחה לשפר את חיינו, מהנוחות של מקרר שמתקשר עם הסופרמרקט ועד מניעת מגפות וסרטן - אך בתנאי שנקדש את הערך העליון של זרימת המידע

113תגובות

האנושות הולכת וצוברת כוח עצום וחסר תקדים, כוח לברוא ולהרוס עולמות כרצונה. מה היא הולכת לעשות עם הכוח הזה? איזה חזון היא תנסה להגשים במאה ה–21? אילו ערכים ידריכו את הבחירות שלה?

נכון להיום, הערך העליון של האנושות הנו ערך החיים, והחזון המדריך אותה הוא להאריך את משך החיים ולשפר את איכות החיים של בני האדם. אולם מהם בעצם “חיים”?

במדעי החיים, נעשה יותר ויותר מקובל להבין את החיים כתהליך של זרימת ושכפול מידע ‏(יצור חי = מערכת עיבוד מידע שמשכפלת את עצמה‏). לפי גישה זו, הגוף והתודעה אינם אלא מנגנונים משוכללים להפליא של ליקוט ועיבוד מידע, שהתפתחו במהלך מיליוני שנות אבולוציה. מחשבות, רגשות ותחושות אינם אלא דפוסים שונים של זרימת מידע. תחושת הכאב המופיעה כשאנו דורכים על קוץ חד היא בעצם דרך מתוחכמת להעביר מידע לגבי סכנה המאיימת על הגוף. תחושת העונג המופיעה כשאנו אוכלים אננס מתוק מקודדת פעולה המסייעת להישרדות הגוף. “יופי” הוא אלגוריתם משוכלל להפליא, שמשקלל מאות ואלפי משתנים שונים, ומודיע לנו שלפנינו בן זוג מתאים לרבייה ‏(במקרה של אדם יפה‏) או שדה מתאים לציד וליקוט ‏(במקרה של נוף יפה‏). אהבה ושנאה, בושה וגאווה, קנאה ורוחב לב - כל אלה הם דרכים מתוחכמות עד אין קץ לאסוף אינספור פיסות מידע ולעבד אותן יחד לכלל החלטה.

בעל ואשה הולכים ברחוב. הבעל מסובב את ראשו אחרי בחורה צעירה ומושכת. האשה מרגישה כיווץ חד בחלל החזה ועיניה מצטמצמות. הבעל מבחין באיזה מתח לא ברור, ומכחכח בגרונו כאילו משהו תקוע שם. מה קרה כאן? מידע זרם, מידע עובד, מידע חדש נוצר והועבר הלאה. החיים, מלידה ועד מוות, הם תהליך בלתי פוסק של זרימת ועיבוד מידע.

ומהי משמעות החיים, אם לא המידע שאנו מוסיפים למערכת ומותירים אחרינו: שירים שכתבנו, סיפורים שסיפרנו, תיאוריות שהגינו, ציורים שציירנו, מכשירים שפיתחנו, סימפוניות שהלחנו, מתכוני בישול שהמצאנו, מוטציות גנטיות שהורשנו.

הניסיון להבין את העולם כזרימת מידע אינו מוגבל לחייהם של פרטים. גם קורותיהם של קולקטיבים שלמים מובנים היום, יותר ויותר, באמצעות מודלים של זרימת מידע. אנשי מדעי החברה מנתחים משטרים פוליטיים ושיטות כלכליות כמערכות אלטרנטיביות של זרימת מידע. לדוגמה, מדוע דמוקרטיה היא שיטת ממשל טובה יותר מאשר דיקטטורה ומדוע קפיטליזם הוא שיטה כלכלית יעילה יותר מאשר קומוניזם? ובכן, במשטרים דמוקרטיים ובשוק קפיטליסטי, המידע נאסף ומנותח על ידי מיליוני מעבדים עצמאיים, אשר מזינים זה את זה בחופשיות. לעומת זאת, בדיקטטורות ובמדינות קומוניסטיות, מספר מעבדי המידע קטן הרבה יותר, והרבה ערוצי מידע חסומים למחצה או לגמרי. אין פלא שלאורך זמן, דמוקרטיות קפיטליסטיות מבינות את המציאות טוב יותר ומקבלות החלטות מושכלות יותר מאשר דיקטטורות קומוניסטיות.

את ההיסטוריה כולה מתחילים כיום להבין כתהליך של שיפור הדרגתי ביעילות מערכת עיבוד המידע העולמית. כדי ליצור מערכת עיבוד מידע אופטימלית, יש צורך בשלושה תנאים:
   1.    מספר רב ככל האפשר של מעבדים.
   2     .   ק שרים רבים ככל האפשר בין המעבדים.
  3   .  ח ופש רב ככל האפשר למידע לזרום לאורך הקשרים הללו.

את כל ההיסטוריה האנושית אפשר להבין כתהליך שבמסגרתו:
 1.  מספר המעבדים המרכיבים את מערכת עיבוד המידע העולמית ‏(קרי, מספרם של בני האדם‏) גדל. בעוד שבשנת 1500 מנינו 500 מיליון בני אדם, כיום יש כשבעה מיליארד בני אדם.
 2 . מ ספר הקשרים בין המעבדים גדל. בעוד שבשנת 1500 מעבדים רבים היו מנותקים לגמרי זה מזה ‏(כך למשל לא היו קשרים בין תושבי אסיה ותושבי אמריקה‏), כיום כל בני האדם מחוברים זה לזה ביותר ויותר חיבורים ‏(קשרי מסחר, רדיו, טלפונים, דואר אלקטרוני ועוד‏).
3. החופש של מידע לזרום בין הקשרים התרחב. בשנת 1500 היו חסמים רבים על זרימת המידע: צנזורה, קשיי תרגום, פערים תרבותיים. חסמים אלו הוסרו בהדרגה. עלייתן של הדמוקרטיה וזכויות האדם, ביסוסו של החוק הבינלאומי ויצירתה של מערכת מושגים וערכים גלובלית, לא באמת באו לשרת את בני האדם, אלא להסיר את המכשולים שהפריעו לזרימת המידע בעולם.

חטא חסימת המידע

מכאן קצרה הדרך להופעתה של דת חדשה, אשר הערך העליון שלה הוא “זרימת מידע”. אם החיים הם זרימת מידע, ואם ברצוננו להאריך, להרחיב ולהעמיק את החיים, אז בעצם מה שאנו חותרים אליו הוא הארכתה, הרחבתה והעמקתה של זרימת המידע בעולם. הומו סאפיינס אינו נזר הבריאה, ואינו השלב האחרון באבולוציה. תפקידו הקוסמי של הומו סאפיינס הוא ליצור מערכת זרימת מידע עולמית, שתחבר את כל חלקי כדור הארץ, ומשם אולי תתפשט ליתר חלקי היקום. מערכת זו - “האינטרנט של כל הדברים” - תהיה בבחינת תודעה אוניברסלית חיה ופועמת, וכשהיא תיווצר, בני האדם פשוט יתמזגו אל תוכה ויחדלו להתקיים כישויות עצמאיות.

אחרי הכל, מה יתרונו של אדם על פני קיפוד? רק זאת, שזרימת המידע באדם מורכבת הרבה יותר מבקיפוד. האדם קולט מידע רב יותר, והאלגוריתמים שבהם הוא משתמש כדי לנתח את המידע הזה מתוחכמים יותר ‏(בשפה יומיומית נאמר, “המנעד הרגשי והיכולות האינטלקטואליות של האדם גדולים הרבה יותר מאלו של הקיפוד”, אבל “מנעד רגשי” ו”יכולות אינטלקטואליות” אינם אלא מילים נרדפות לקליטה ועיבוד של מידע‏). אם נוכל ליצור מערכת עיבוד מידע שקולטת מידע רב לאין שיעור מזה שקולט אדם, בעזרת אלגוריתמים משוכללים הרבה יותר, האם לא ניצור חיים שערכם רב בהרבה מערך חיי אדם?

אם ייעודה של “דת המידע” החדשה הוא הקמת האינטרנט־של־כל־הדברים, שיהפוך את היקום כולו לישות חיה ומודעת, מהן בדיוק מצוותיה של הדת הזאת?

המצווה הראשונה במעלה המוטלת על כל אדם היא למקסם את יעילות מערכת זרימת המידע, וזאת על ידי כך שנתחבר לכמה שיותר ערוצי תקשורת, כמה שיותר זמן, ונצרוך ונייצר כמה שיותר מידע, יותר ויותר מהר.

כמו דתות מצליחות אחרות, גם דת המידע היא דת מיסיונרית. על כן המצווה השנייה במעלה היא לחבר למערכת לא רק את עצמי, אלא להשתדל לחבר את כולם, כולל את מי שלא רוצה ‏(כמו במקרה ויקיליקס‏). וב”כולם” אין הכוונה רק לבני אדם, אלא לכל דבר. לא רק המחשב שלי והגוף שלי, אלא גם המכונית, מכונת הכביסה, המקרר, נורת החשמל, ברז המים ואפילו העץ שבחצר צריכים להיות מחוברים לאינטרנט־של־כל־הדברים, לקלוט ולשדר מידע לכל יתר הדברים. אל לנו להשאיר אפילו פינה אחת קטנה ביקום שהחיים אינם פועמים בה - אל לנו להשאיר שום מקום שממנו ואליו המידע אינו זורם.

מהו אם כן החטא הגדול ביותר מבחינתה של דת המידע? לחסום זרימת מידע. להתנתק מהרשת. שהרי חסימה של זרימת מידע היא מוות. חשבו על כך: מהו בעצם מוות אם לא מצב שבו מידע אינו זורם?

חשוב מאוד לא לבלבל בין הערך החדש של זרימת מידע לבין הערך הדמוקרטי הישן של חופש הביטוי. חופש ביטוי פירושו שאני חופשי לחלוק מידע, אך חופשי באותו מידה שלא לחלוק אותו. חופש ביטוי הולך יד ביד עם ערכים של אינדיבידואליזם, אוטונומיה ופרטיות. לעומת זאת הערך של זרימת המידע עומד בסתירה לאידיאלים של אוטונומיה ופרטיות, ואומר שמצווה עלי לחלוק מידע ולא לשמור אותו לעצמי. זהו חטא כבד לחסום מידע.

פילוסופים מתוחכמים יסבירו שחסימת מידע היא חטא כבד משום שהחיים הם זרימת מידע, ולכן כל חסימה של זרימת מידע משולה לחסימה של החיים עצמם. אך ישנם הסברים ארציים יותר, המצביעים על התועלת העצומה שאנו מפיקים מזרימת המידע, ועל הנזק שכל חסם גורם.

חִשבו למשל על משק האנרגיה. כבר כיום מומחי אנרגיה טוענים שאם נחבר חיישן לכל נורת חשמל, מכונת כביסה, מקרר ומחשב, ואת כל החיישנים נחבר למערכת מרכזית אחת שתווסת את צריכת החשמל בעולם, נמנע בזבוזי אנרגיה אדירים. אדם שיסרב לחבר את המקרר שלו לאינטרנט־של־כל־הדברים יפריע לחיסכון באנרגיה.

מסיבות דומות, אם ברצוננו לשמור על האיזון האקולוגי בעולם, לרסן את רמות הזיהום, לחזות בדייקנות את מזג האוויר ולמנוע אסונות טבע או הכחדות של מינים נדירים, עלינו לחבר למערכת עיבוד המידע המרכזית כל פלג מים, כל גייזר איסלנדי, כל קרחון אנטרקטי, כל מפלט של מכונית וכל פרפר המרפרף בכנפיו בפיליפינים ועלול לגרום להוריקן בים הקריבי. מי שיסרב לחבר את מפלט מכוניתו או את העציץ שליד הדלת, הוא אויב הציבור ואויב הטבע.

האינטרנט־של־כל־הדברים יאפשר גם לכלכלה להתנהל ביעילות חסרת תקדים. מה יקרה אם המקרר שלי יוכל לדבר ישירות עם הסופרמרקט, או אולי עם החקלאי והמאפייה, ולדווח על כך שהעגבניות והלחם אוזלים? יהיה קל הרבה יותר לחזות ביקושים, לווסת היצעים ולשמור על רמת מחירים אופטימלית - וכל זה תוך כדי שאנו חוסכים מבעל הבית את הצורך ללכת לקניות, או את עגמת הנפש הנגרמת כשאנו פותחים את המקרר כדי להכין סלט, ומגלים שאזלו העגבניות.

מומחי בריאות ומחשבים מצביעים על כך שכבר כיום, גוגל מסוגלת לחזות התפרצויות של מחלות טוב יותר ממשרד הבריאות. כיצד יודע משרד הבריאות שיש, למשל, התפרצות של שפעת באזור ירושלים? מדיווחיהם של אלפי רופאים. אבל כיצד יודעת רופאת המשפחה שלי שיש לי שפעת? כשמופיעים תסמיני המחלה הראשונים, אני לא רץ היישר אל הרופאה. אני מחכה כמה שעות, או אפילו יום־יומיים, בתקווה שכוס תה עם דבש תעשה את העבודה. כשהמצב אינו משתפר, אני צריך להזמין תור למרפאה, ואז לנסוע לקופת החולים ולהסביר לרופאה מה מצבי. הרופאה מקלידה את תיאור המקרה למחשב, ומישהו צריך לאסוף את כל תיאורי המקרה הללו ולנתח אותם כדי לגלות שיש התפרצות של שפעת באזור ירושלים. זה לוקח הרבה זמן.

גוגל יכולה לעשות את כל זה תוך כמה דקות. כל מה שדרוש הוא לעקוב אחרי המילים שתושבי אזור ירושלים מקלידים מדי יום בדואר האלקטרוני שלהם ובמנוע החיפוש, ולהצליב בין מילים אלו לבין מאגר נתונים סטטיסטי על סימפטומים של מחלות. נניח שביום רגיל מופיעות המילים “כאב ראש”, “חום”, “סחרחורת” ו”בחילה” במיילים ובחיפושים של תושבי אזור ירושלים 10,000 פעמים. אם היום מופיעות מילים אלו 30,000 פעמים, כנראה שיש התפרצות של שפעת. אבל כדי שגוגל תוכל להתריע על כך בפני משרד הבריאות, אני חייב להרשות לגוגל לחלוק את המידע שהיא צברה עלי. אם אני מסרב לחלוק את המידע, אני מסכן את בריאות הציבור.

יש חולים במחלות כרוניות כגון סוכרת, אשר כבר כיום מסתובבים עם מכשירים אשר מודדים באופן אוטומטי כמה פעמים ביום את רמת הסוכר בדם, את רמת לחץ הדם, את הדופק וכיו”ב. שימו מכשיר כזה לכל אדם, וחברו את כולם באמצעות רשת אלחוטית למאגר מידע רפואי מרכזי, שבו גם אגורות סריקות הדנ”א של כולנו, והרי לכם מערכת בריאות כל יודעת, שתאפשר לקטוע מגפות בעודן באבָּן, ולהציל אותנו מבעוד מועד מסרטן, מהתקפי לב ומשלל סכנות אחרות.

לא צריך להבין

אבל ייתכן שאין צורך בכל ההסברים האלה. עושה רושם שבני אדם פשוט רוצים להיות מחוברים. אולי הם מבינים באופן אינטואיטיבי את הטיעון הפילוסופי ש”חיים הם זרימת מידע”, שככל שיותר מידע זורם דרכנו כך אנו “יותר חיים”, ושייעודו של הומו סאפיינס הוא ליצור את האינטרנט־של־כל־הדברים ואז להתמזג איתו. לפחות בני הדור הצעיר שומרים על מצוות הדת החדשה באדיקות רבה יותר מזו שבה נטורי קרתא שומרים על תרי”ג מצוות היהדות, ומגלים נכונות מפתיעה לוותר לשם כך אפילו על הפרטיות, האוטונומיה והאינדיבידואליזם שלהם.

האמנות המודרנית קידשה את האמן הגאון, וחתימתו של פיקאסו על מפית נייר שווה מיליונים. המדע המודרני קידש את המדען הגאון, וכל חוקר חולם ששמו יתנוסס בעמוד השער של מאמר שכולם מצטטים. כיום חלק גדל והולך מהיצירה האמנותית והמדעית נעשה על ידי שיתוף פעולה בלתי פוסק בין “כולנו”. מי כותב את הערכים של ויקיפדיה - האנציקלופדיה המצוטטת ביותר בעולם? כולנו ביחד. האדם הבודד הופך לעוד מעבד מידע בתוך מערכת גדולה שאיש אינו מבין לאשורה. אני מבלה את יומי בכך שאני קולט המון פיסות מידע ‏(ממיילים, טלפונים, תוכניות טלוויזיה, עיתונים ומאמרים‏), מעבד אותן ומשדר חזרה המון פיסות מידע אחרות ‏(עוד מיילים, עוד טלפונים, עוד מאמרים‏).

לא ברור לי מהו בדיוק המקום שלי בעולם, ואיך המידע שאני מייצר משתלב יחד עם המידע שמייצרים מיליארדי אנשים ומחשבים אחרים. אין לי זמן להבין את זה, כי אני עסוק בלהתמודד עם זרם המידע האדיר שמציף אותי, וככל שקצב עיבוד המידע שלי עולה ‏(למשל, כשאני עונה למיילים וטלפונים מהר יותר, וכותב מאמרים רבים יותר‏) - כך האנשים סביבי מוצפים במידע רב עוד יותר. התוצאה היא גל חסר תקדים של המצאות, חידושים ושינויים, במדע, בכלכלה ובפוליטיקה - שאף אחד לא מתכנן, אף אחד לא מכוון ואף אחד לא באמת מבין. אין הרבה אנשים היום שמבינים איך פועלת הכלכלה העולמית, איך מתנהלת הפוליטיקה העולמית, או אפילו איך פועל מנוע החיפוש של גוגל. אבל כבר לא צריך להבין. המערכת אינה זקוקה לזה. היא רק צריכה שאני אענה למיילים שלי מהר יותר, וארשה לגוגל לחפש בהם כאוות נפשה.

וככל שמערכת עיבוד המידע נעשית כל יכולה, כל יודעת ובכל מקום, כך משמעות החיים הופכת להיות עצם החיבור לרשת. כפי שיהודי אדוק משתדל שכל מילה שהוא מוציא מהפה וכל פיסת מזון שנכנסת לפיו תהיה מחוברת לאל הכל יודע והכל יכול, כך חסיד דת המידע משתדל שכל מילה וכל פיסת מזון יחוברו לרשת. אנשים עסוקים בלצלם, להקליט ולתעד את עצמם וסביבתם ללא הרף, ולהעלות את זה לאינטרנט. למה שאני עושה יש משמעות אך ורק אם הוא הופך למידע שנאגר במערכת ונצרך על ידי אחרים.

באחרונה זכתה דת המידע אפילו למרטיר הראשון שלה, כאשר אהרון שוורץ, מתכנת ופעיל למען חופש המידע באינטרנט, בן 26, התאבד. שוורץ העתיק אלפי מאמרים אקדמיים ממאגר המידע בתשלום “JSTOR”, מתוך כוונה להעלות אותם לרשת ולאפשר לכל דכפין לעיין בהם, חינם אין כסף. שוורץ נעצר ונשפט, וכאשר עמד בפני הרשעה שהיתה עשויה לגרור שנים רבות של מאסר, תלה את עצמו. התאבדותו הביאה לגל של תגובות נזעמות נגד המוסדות האקדמיים והשלטוניים שתבעו והרשיעו את שוורץ, וקריאות להסיר את כל החסמים על זרימת המידע. נראה ש–JSTOR עצמה מכה על חטא, ותאפשר גישה חופשית לחלק ניכר מהמאמרים האגורים אצלה.

כופרים, קטרים ומחשבים

כמו לגבי כל דת, גם לגבי דת המידע אפשר להעלות מחשבות כפירה. מידע זה טוב ויפה, אבל מידע אינו הבנה ואינו חוכמה. למעשה, הכמויות העצומות של מידע שאיתן אנו נאלצים להתמודד לא מאפשרות לנו להבחין בין עיקר לטפל, ופוגעות ביכולתם של בני האדם להבין מה קורה סביבם. בני אדם רבים עסוקים כיום בהזרמת כמויות עצומות של מידע, אך אין שום ביטחון שמשהו מכל זה מכיל ולו טיפה של חוכמה. גרוע מכך, לפחות בינתיים עושה רושם שהמוח האנושי פשוט לא בנוי לעמוד בעומסי זרימת המידע הנוכחיים; זו אחת הסיבות לכך שלמרות שאנו חיים בתקופה הבטוחה והמשגשגת ביותר בהיסטוריה, בני אדם לחוצים יותר וחסרי שקט יותר מאי פעם, וסובלים ממגפה מתגברת של הפרעות קשב. ומעל הכל, מרחפת שאלת מיליון הדולר: האם החיים הם באמת זרימת מידע? האם התודעה היא באמת תוצר של המוני פיסות מידע המשודרות ונקלטות ללא הרף?

במאה ה–19 הטכנולוגיה המשוכללת ביותר שאותה הכירו בני האדם היתה מנוע הקיטור, אשר עמד בבסיסה של המהפכה התעשייתית והניע רכבות, משאבות, נולי אריגה ומכונות דפוס. מטבע הדברים, כשניסו בני האדם להסביר מהם החיים ומהי תודעה, הם עשו אנלוגיה בין החיים לבין הטכנולוגיה המשוכללת ביותר שהם הכירו - מנוע הקיטור. הגוף והנפש, כך הסבירו המדענים, הם בעצם מנוע קיטור משוכלל. הם מורכבים מצינורות, מכלים ושסתומים, אשר יוצרים ומשחררים לחצים, וכך מניעים ומפעילים אותנו. דימוי זה עמד, למשל, בבסיס הפסיכולוגיה הפרוידיאנית. עד היום השיח הפסיכולוגי שלנו רווי במושגים הלקוחים מהנדסת מכונות. “כשהדחפים שלנו מניעים אותנו בכיוון מסוים, ואנו חוסמים אותם, אנו צוברים בתוכנו לחצים יותר ויותר גדולים, ואם לא נשחרר אותם באופן מבוקר, הם עשויים להתפרץ לפתע ‏(כמו מנוע קיטור שהתפוצץ‏)”. עד היום אנחנו “מקטרים” כשאנו רוצים לשחרר קצת מהקיטור שאגרנו בתוך נפשנו.

במאה ה–21, ההשוואה בין נפש האדם ומנוע הקיטור נשמעת ילדותית ותמימה. היום אנו מכירים טכנולוגיה מתוחכמת הרבה יותר - המחשב - ולכן אנו מנסים להבין את נפש האדם כאילו היתה מחשב המעבד מידע, ולא כאילו היתה מנוע קיטור עם בוכנות ושסתומים. אך האמת היא שכרגע אין לנו שום הסבר משכנע כיצד בדיוק דפוס כזה או אחר של זרימת מידע יוצר תודעה סובייקטיבית המשתוקקת, מתאווה וסובלת. מחשבים אינם משתוקקים לדבר, אפילו כאשר יש להם באג, והאינטרנט אינו סובל, אפילו כשבשאר אסד מנתק את סוריה כולה מן הרשת. אם כל תחושותינו ורגשותינו אינם אלא אלגוריתמים לעיבוד מידע, מהו תפקידה של התודעה המשתוקקת וסובלת? לפחות לעת עתה, אנו לא מכירים אף אלגוריתם שחייב לחוות סבל כדי לעבד מידע.

ייתכן שבקרוב נפצח את החידה ונגלה את אלגוריתם החיים, שכדי לעבד מידע ביעילות חייב לפתח מודעות ולחוות סבל. ייתכן שלעולם לא נגלה את האלגוריתם הזה, כי הוא לא קיים, וכי יש משהו בחיים מעבר לעיבוד מידע. כרגע חוסר הידיעה שלנו לא מפריע לדת המידע להתפשט בעולם ולסחוף אחריה המונים. אם הדברים ימשיכו במסלולם הנוכחי, בקרוב מאוד נחיה בתיאוקרטיה של מידע. ומי יודע, אולי זה יהיה ממש כיף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו