חבורת LOL |

שמוליק קראוס ואורגיית האבל של פייסבוק

הסטטוסים בפייסבוק על מותו של שמוליק קראוס מזכירים התנפלות על חצאית במבצע

דפנה לוסטיג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דפנה לוסטיג

קשה היה להתחבר להצפת הסטטוסים שהטביעה את פייסבוק בעקבות מותו של שמוליק קראוס במוצאי שבת האחרון. קשה היה להתחבר אליה לא כי מותו של קראוס אינו מצער. הוא בהחלט מצער, וגורר אחריו דיון מעניין בשאלה עד כמה לגיטימי להעריץ אדם שכישרונו האדיר ומגרעותיו הבלתי נסבלות בולטים באופן שווה. אלא שלא על כך נסב הדיון בפייסבוק.

עם פרסום הידיעה התחילה ההתנפלות. ההתנפלות על המוות. זו התנפלות רגשית ותרבותית, אנחנו רגילים אליה, היא באה קומפלט עם מבט עצוב ואנחת צער קלה. אבל זו עדיין התנפלות, והמרחק בינה לבין התנפלות על סניף חדש של H&M, שגם היא רגשית ותרבותית, לא גדול.

יכול להיות שבכלל אין מרחק. ברגע האמת, כולם רוצים פיסה מהסחורה. כולם רוצים לשייך את עצמם לאירוע הכי רלוונטי של היום. אז אם זו חצאית פפלום ורודה זה עושה אותנו יפים ואם זה סטטוס על שמוליק קראוס זה עושה אותנו עצובים ורגישים ובכל מקרה, נשארנו אופנתיים.

המאבק על הטרנדיות והראשוניות מתקיים בשני המקרים. ב–H&M הוא גלוי ולגיטימי, ואילו באורגיית האבל של פייסבוק הוא סמוי, אבל לא פחות אכזרי. מי שהציף את השיר הכי מקורי, מצא את הביצוע הכי נדיר וכתב את מאה המילים שממזגות באופן הכי טבעי בין צער לשנינות - ניצח. בשבת האחרונה, שמוליק קראוס הפסיד את חייו ופייסבוק, כהרגלו, התפוצץ ממנצחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ