הארלם שייק |

לרקוד עם גז מדמיע בעיניים

ההארלם שייק הוא הטרור השמח של המאה ה–21

טל מסינג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל מסינג

בשלב הזה, נראה שדי מגוחך לדבר על “הארלם שייק” כתופעה חדשה. ההורים שלכם כבר למדו על זה ב”צינור לילה”, שלחו את הגרסה שלהם לחורים ברשת וביקשו מכם לשתף בפייסבוק. “הארלם שייק” הכריז על עצמו כמו משום מקום, ומאז אף אחד לא מערער על הנוכחות המובנת מאליה שלו.

למי שלא בעניינים אסביר שמדובר בגל סרטוני יוטיוב בעלי נוסחה דומה: אנחנו רואים שגרה משרדית או ביתית שבלבה מתנועע אדם יחיד שפניו מוסתרות במסכה או בקסדה. ברקע מתנגן השיר “הארלם שייק” של באוור. ברגע השמעת הציווי “דו דה הארלם שייק”, הסצנה הופכת באחת לבכחנליה של תחפושות ותנועות מטופשות. המקור אינו חשוב כל כך: זהו סלט מסמנים שהתאספו באקראי.

מתוך הסלט הזה, המרכיב שיכול לרמז על כוונותיו של “הארלם שייק”, הוא השורה המרכזית אצל באוור: “Con los terroristas” ‏(עם הטרוריסטים‏). מה אם, ותהיו איתי רגע, “הארלם שייק” מייצג למעשה סוג חדש של טרור? “הארלם שייק” הוא הריקוד האנרכיסטי וחסר הצורה של ה–99% שמופיעים, נעלמים ומשעתקים את עצמם ביוטיוב.

לעומת הטרור האיסלאמי המורבידי, שגם הוא מתבסס על דימויים ‏(המלחין שטוקהאוזן כינה את 9/11 “יצירת האמנות הגדולה של כל הזמנים”‏), טרור היוטיוב של “הארלם שייק” הוא פופי, חילוני ושמח. הרגע המהפכני מופיע בנקודת האמצע, כשהיחיד מתפצל לרבים ומאינדיבידואל חסר פנים הוא מתפוצץ לקרנבל ססגוני. האין זו הדמיה מושלמת למהפכה במאה ה–21? רובספייר היה גאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ