בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כסף ישן, עולם חדש

יוזמת המיליארדרים של ביל גייטס

יוזמת המיליארדרים של ביל גייטס, שמטרתה להשיב את רוב כספם לחברה, צוברת תאוצה גם מחוץ לארצות הברית. האם דווקא העשירים יובילו מהפכה חברתית־כלכלית?

18תגובות

בסוף ינואר הצטרף המיליארדר הדרום־אפריקאי השחור פטריס מוטספה ליוזמת “שבועת הנתינה” ‏(giving pledge‏) של ביל גייטס וידידו וורן באפט. היתה זאת תחילתו של גל מצטרפים חדשים מרחבי העולם ליוזמה, שבמסגרתה מתחייבים מיליארדרים לתרום מחצית מהונם לציבור הרחב, במהלך חייהם או לאחר מותם, באמצעות קרן גייטס או קרנות אחרות ‏(המכתב שעליו חותמים התורמים מהווה “התחייבות מוסרית” ואינו חוזה משפטי, אך עד כה לא ידוע על חותם שחזר בו‏).

מוטספה, כמתבקש מהאפריקאי השחור הראשון שחותם על המכתב, החליט שאת כספי הפילנתרופיה שלו ישקיע בארצו, הזקוקה לכל דולר וראנד דרום־אפריקאי בנמצא כדי להתמודד עם סך הבעיות הקיימות במדינה הענקית הזאת, שגם מאז סיום האפרטהייד ב–94’ לא הפכה לענייה, נבערת, או אלימה פחות. אך זהו רק עוד שלב אחד, גדול ומבורך, במהפכה גדולה. אל עשרות החותמים האמריקאים, רבים מהם פרצופים מוכרים, הצטרפו בשבועות האחרונים 12 מיליארדרים שאינם אמריקאים ‏(בהם עזים פרמג’י מהודו, ולדימיר פוטאנין מרוסיה ווינסנט טאן צ’י יון ממלזיה‏), והגשימו בכך את חזונו של גייטס להפוך את היוזמה למהפכה גלובלית.

בלומברג

ההיסטוריה מלאה בסיפורי פילנתרופיה, וכבר ב–1601 העניקה מלכת אנגליה אליזבת הראשונה הכרה מלאה למפעל הנדבנות. אלא שאז היה הדבר בעיקר מקלט מס, וגם בימינו מוכרת הנדבנות כהוצאה מלאה לחישובי מס. ובכל זאת, במהלך הדורות, קמו אנשים עשירים ומשפחות בעלי הון בממדים בלתי נתפסים, והחליטו לעשות מעשה ולקחת אחריות - להחזיר לחברה ולקהילה מעט מן ההון, אשר ביזע, בעמל, בחוכמה או בדרכים אחרות, השכילו ליטול לידיהם. כך קמו קרנות כקרן פורד של משפחת פורד, הראשונה לייצר כלי רכב בסדרת הסרט הנע, או משפחת רוקפלר, שקרן הצדקה שלה היא מהגדולות והפעילות בעולם עד היום הזה, ואת הונה הגדול עשתה מנפט.

אז מה שונה כל כך במקרה של ביל גייטס? אדם שייזכר לדורות גם בזכות כמה תוכנות מחשב ששינו את הרגלי המין האנושי, אבל בעיקר בזכות שבועת הנתינה, מפעל שהקים בשתי ידיו - יחד עם אשתו מלינדה ואביו וויליאם ה’ גייטס, ובהמשך גם בעזרת האוראקל מאומהה, גורו ההשקעות וורן באפט.

השוני הגדול קיים בכמה רבדים. הראשון כמובן הוא שיעור ההון הנתרם. גייטס החליט כי הוא מוריש לילדיו רק “כמה מיליוני דולרים”, ואת שאר הונו הוא תורם לקרן ביל ומלינדה גייטס. סטיב ג’ובס תמיד היה קוּל יותר מגייטס, וגייטס עצמו מודה בכך בראיונות, אבל מה קוּל יותר מלהיות איש עשיר ובלתי שערורייתי ‏(ובמשך שנים העשיר ביותר בעולם‏) ולתרום את כל כספך לצדקה? אולי רק לגרום לעשירים מופלגים אחרים לעשות את אותו הדבר. אין ספק שגייטס הוא דגל, דגל לפני מחנה שהולך וגדל בכל יום. לפי אתר יוזמת שבועת הנתינה, יותר ממאה מיליארדרים כבר הצטרפו ליוזמה, ובסוף הרשימה, המסודרת לפי הא”ב, אדם נוסף ששינה את הרגליו של המין האנושי לבלי הכר, צעיר העונה לשם מארק צוקרברג.

כאמור, ההתחייבות להחזיר את כל 68 מיליארד הדולר שלו לחברה לא הספיקה לגייטס. הוא הבין דבר נוסף: אין מנהל טוב ממנו. כלומר, עליו לנטוש את תפקידו כמנכ”ל ונשיא מיקרוסופט, החברה שאותה הקים, ולהיפרד מהעיסוק האהוב עליו כדי להקדיש את עצמו למטרה: “all lives have equel value”. את מיקרוסופט עזב גייטס כבר ב–2004, והחל לקרוא מאות מסמכים ביום העוסקים בהתפלת מים, בחיסונים לפוליו, בניהול ארגוני זכויות אדם, בסבסוד תרופות לאיידס, בחינוך ובהקניית ידיעת קרוא וכתוב במקומות שעד אז לא חלמו על כך, על זכויות נשים, על מיגור עוני קיצוני ורעב, על קיימות סביבתית, על צמצום מות ילדים מעט אחרי לידתם, ושאר נושאים דחופים וכואבים. ובנוסף לניהול הקרן ומשאביה, מחליטים גייטס ושני שותפיו לניהול הקרן מהו צו השעה. זה יכול להיות מתקן התפלה או חיסון או בית ספר. הם אמנם מקבלים דרישות ובקשות לסיוע, ונמצאים בקשר עם מאות קרנות וארגונים אחרים. אך את עיקר סדר היום, מה דחוף וחשוב, הם מחליטים בעצמם.

ומכאן עשה האיש עוד צעד אחד, אבל צעד גדול מאוד בשינוי שעוברת האנושות. הוא לא הסתפק בכך שתרם את כל הונו, ועזב את מפעל חייו כדי להקים תחתיו אחד אחר, אלא פעל כדי שלא יהיה לבד בעשייה הזאת. הוא הביא איתו גם כמה חברים. הראשון והמפורסם מכולם היה וורן באפט, שהודיע ב–2006 כי 99% מהונו ייתרמו. ולמרות שאשתו של באפט כבר הקימה קרן צדקה, ולאחר מותה המשיכו בני משפחתו בניהולה, דווקא קרן ביל ומלינדה גייטס, היא זו שתקבל את רוב הונו של באפט, וזאת בצורה של מניות חברת ההשקעות המפורסמת בעולם, ברקשייר הת’וואי. בכך עשה באפט מה שרבים אחרים לא השכילו להבין ולעשות. לתת את התרומה לאיש המתאים ביותר לניהולה, במקום לצאצאיו מאדירי שמו.

World Economic Forum / Monika Flueckiger

לפי נתונים מ–2012, מנהלת הקרן כ–36 מיליארד דולר והיא קרן הפילנתרופיה הגדולה בעולם בהפרש ניכר. בשנת 2010 השקיעה הקרן 2.4 מיליארד דולר בפעילותה ובשנת 2011 3.6 מיליארד דולר, אך העניין הגדול בה הוא כי כרגע רוב הונה של הקרן מורכב מתרומתם של גייטס ובאפט, בעוד כל אותם מיליארדרים שהתחייבו לתרום לפחות מחצית מהונם טרם העבירו את רוב הכסף. המשמעות היא שהמאסה הגדולה של הכסף עדיין אמורה לזרום אל הקרן - ובסכומים שקשה לדמיין.

הונם של באפט וגייטס יחד נאמד בקרוב ל–130 מיליארד דולר, ושניהם נחשבים לדמויות יציבות במיוחד. בהתחשב בכך ש-30 מתוך 40 האנשים העשירים בארצות הברית כבר חתמו על המסמך (לפי הערכות), ניתן להעריך במידה רבה של ודאות כי הסכום שאמור להגיע בשנים הבאות יעמוד על כמה מאות מיליארדי דולרים ‏(הערכה של ארגון מעקב אמריקאי מדברת על 433 מיליארד דולר שיתרמו המיליארדרים שכבר חתמו, לפני הצטרפות בעלי הון מחוץ לארצות הברית‏). ובכפוף לתקנון הקרן, היא תהיה מחויבת להשקיע בכל שנה לפחות 5% מהונה באותה שנה, סכום שעשוי להגיע לעשרות מיליארדי דולרים בשנה. למעשה, רק אחד מהאנשים שחתמו על המסמך כבר מת ‏(טד פורסטמן, 2011‏) כך שכל ההערכות נראות שמרניות, וקצב ההצטרפות רק גובר. אחת השאלות הגדולות לגבי עתיד הקרן היא איזה מנגנון יוכל לשמור על הגוף הענק הזה אחרי לכתו של גייטס, היום בן 58.

בחוגים מסוימים בארצות הברית, זו כבר נורמה, כמעט חובה, לחתום - הרי מי ירשה לעצמו לשמור את ההון ולשבת על הגדר, לעשות לביתו בלבד, בסביבה שכבר הלכה כמה צעדים קדימה ופועלת כמי שלוקחת על עצמה אחריות בעולם משתנה.

וזה הסיפור הגדול באמת. בעולם שבו הממשלות מאבדות מכוחן, ובמקביל תאגידי ענק צוברים כוח כמעט בלתי נתפס, הן במונחי שווי והן במונחי מספר עובדים בחברה, מכירות והשקעות, בא גייטס והוסיף עוד נדבך אחד. האחריות של האינדיבידואל למצב החברה, בנקודת זמן בהיסטוריה שבה אנו יודעים יותר ויותר על שחיתויות בקרן המטבע, בבנק העולמי, בגופים אחרים שנועדו לכאורה לדאוג למדינות נחשלות ולאנשים שלעולם לא יזכו לנקודת התחלה שוויונית. בסביבה שבה הניצול והחמדנות המערבית רומסים מדינות שנשארות בחובות אדירים ויוצרים מחדלים אנושים וסביבתיים, בא גייטס ומנסה לתקן היכן שהגופים הבינלאומיים כשלו וכושלים.

עד המאה ה–21 קשה היה לדמיין עולם שבו התאגידים, או חלקים קטנים מהם, פועלים למיגור רעב באפריקה, בניית בתי ספר בניקרגואה או מוזמביק, או למען הכרזה על סופה הקרב ובא של מחלת הפוליו. והפלא הזה קורה מכיוון שרוב הונם של המיליארדרים הגדולים בעולם אינו נח במזומן בכספת או במטילי זהב, אלא נמצא בבעלות של חברות, ציבוריות לרוב. אבל את האפשרות האמיתית לדמיין את הסכומים העצומים של הכסף הזה מגיעים למטרות טובות קיבלנו בזכות כמה מיליארדרים שהחליטו לשנות את כיוון הזרימה שלו. מניותיו של גייטס במיקרוסופט, מניותיו של באפט בקוקה קולה, מאסטר קארד, וולס פארגו או בחברת הרכבות החדשה שקנה רק לפני כמה שנים, חלקו של צוקרברג במניות פייסבוק, חלקו של בלומברג בחברת הסחר בנתונים על השוק ההון וחלקו של ג’ורג’ לוקאס בחברת הסרטים שהקים - כל אלו יהיו חלק מתנועה ענקית של תרומות שיועילו לאלה שהמוסדות הקיימים לא עשו למענם דבר.

במניפסט הקומוניסטי, ביטול זכות הירושה הוא העיקרון השלישי. החותמים על שבועת הנתינה נטלו לידיהם את העצמאות והבחירה לעשות זאת, ללא כל חובה חוקית או משפטית.

וכפי שהיטיב באפט להסביר את השקפת העולם המניעה אותו ואת חבריו ליוזמה: “לכל אורך הדרך הרגשתי שהכסף אינו אלא המחאות תביעה שצריכות לחזור אל החברה... אינני דוגל בעושר שעובר בירושה. במיוחד לא כאשר החלופה היא לתת לשישה מיליארד בני אדם הזדמנות ליהנות מהכסף, בני אדם שהחיים העניקו להם יד הרבה יותר גרועה מאשר קיבלנו אנחנו”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו