בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העכביש של הנשיא מקינלי

סיפור מהעבר הלא מאוד רחוק של אמריקה - על זהב, עכביש פלאי ונשיא שנרצח - מלמד על הכמיהה העצומה שלנו לסדר ותבונה ביקום

57תגובות

עוד מאז שהשמש עמדה בגבעון והירח בעמק איילון, האות שסימל ליהושע שאלוהים מסר את האמורי לידיו, חיפש האדם אותות וסימנים בטבע לתכלית האלוהית. כוכבי שביט, ליקויי חמה, מטאורים, סופרנובה, כל אלה מילאו תפקיד עוד זמן רב לפני ימי התנ”ך כשהשפיעו על החלטות לצאת למלחמה, להפליג בים, לשאת אשה ולהוליד ילדים. אך לא רק השמים ניבאו את רצון האלים: היוונים והרומאים הקדומים, לדוגמה, לא עשו דבר מבלי להיוועץ תחילה בציפורים - במעופן, בשירתן, אפילו בקרביהן.

כשקונסול רומאי ביקש לקבל החלטה, נהוג היה לזמן “חוזה בציפורים”, שהיה מצווה לשבת על ראש גבעה, לנגד עיני הצופים שלמרגלותיה, לפעמים ימים ארוכים, ולעקוב אחר מהלכי השמים. אם עורב עבר מימין היה זה אות לתמיכה בהחלטה; אם עבר משמאל היתה זו אזהרה מפניה. זהו מקור המונח הכתרה, inauguration באנגלית: כשהגיעה העת להכתיר מנהיג חדש, נדרש הכוהן הרומאי, האָוּגוּר, לוודא שבחירתו תניב אושר ושגשוג לרפובליקה.

עורקי העלים, קווי המתאר של העננים, אפילו סחרור המערבולות - כל אלה צפנו בחובם מסרים רבי ערך עבור מי שמאמין שהחוכמה מצויה באותות. אבל לפני שתסיקו שעסקי הכישוף הם נחלת העבר הקדום, שמעו סיפור מהעבר הלא רחוק של אמריקה - על זהב, עכביש פלאי ונשיא שנרצח.

בדולר נשים מבטחנו

הבחירות ב–1896 היו מעבר לפינה, ואמריקה היתה שרויה במתח. שלוש שנים התבוססה המדינה בשפל כלכלי כבד, שבא לידי ביטוי בשיעורי אבטלה גבוהים, במחירים ורווחים נמוכים ובשביתות אלימות. הזמנים היו קשים ודרשו תיקון. וכך, כשמושל אוהיו, וויליאם מקינלי, הציע את עצמו כמועמד לנשיאות, תוך הבטחות להעלות את מכסי המגן לטובת קידום התעשייה האמריקאית, קיבלה המפלגה הרפובליקאית את מועמדותו וקיוותה לטוב. מקינלי היה עורך דין במקצועו, קשוח למראה אך חביב על הבריות. הוא נלחם בגבורה בקרב אנטיאטם המכריע במלחמת האזרחים, היו לו יחסים טובים עם הקהילה העסקית והוא נראה כאדם הגון.

מול מקינלי התמודד המועמד הצעיר ביותר אי פעם לנשיאות, מאז ועד היום - עורך דין גם הוא - הדמוקרט בן ה–36 מנברסקה, וויליאם ג’נינגס בריאן. בריאן כשל בניסיונו להיבחר לסנאט, אך למרות זאת זכה לפופולריות בדרום, במערב התיכון החקלאי ובמדינות הרי הרוקי. בניגוד למקינלי, הוא לא פחד לתקוף את בעלי העסקים בערים הגדולות בשם החקלאים הכפריים ועובדי המפעלים שנאנקו תחת הקשיים הכלכליים.

הסוגיה הבוערת, שעמדה בראש סדר היום, היתה שאלת הזהב מול הכסף. בריאן טען שאם אמריקה תזנח את תקן הזהב ‏(the gold standard‏), היא תוכל להדפיס יותר שטרות שיגובו על ידי הכסף הזול יותר, וכך תתאפשר הזרמת מטבע לכלכלה הלאומית - “כסף קל”, כדבריו - כדי לסייע לחקלאים המרוששים בדרום ובמערב לשלם את חובותיהם ולעמוד על הרגליים. 16 ל–1, דיקלם המועמד מנברסקה את סיסמת הבחירות שלו: 16 דולר מגובי־כסף שניתן להדפיס על כל דולר מגובה־זהב אחד.

אבל מקינלי לא היה מוכן לשמוע על כך. הדפסה מוגברת של דולרים מגובי־כסף תוביל ללא ספק לאינפלציה, טען. בריאן הוא תועמלן מסוכן, טירון נמהר ורומנטיקן, שהצעתו תביא להרס הכלכלה האמריקאית. הרפובליקאים הפיצו בכל רחבי המדינה שטרות דולרים מזויפים שפניו של בריאן מתנוססים עליהם, לצד הכיתוב: “באל נשים מבטחנו ‏(In God We Trust‏)... על 53 הסנט הנותרים”. שטר של דולר, הם אמרו בכך, יהיה שווה 47 סנט בלבד אילו יגובה בכסף במקום בזהב.

בריאן, שהיה נואם שנון ונלהב, החליט שהסיכוי הטוב ביותר שלו להיבחר לנשיא יהיה לנהל מסע בחירות נמרץ, להגיע לכל פינה במדינה ברכבת ולדבר אל מיליוני בוחרים. מקינלי, לעומתו, היה כבד לשון והתקשה לעמוד בקצב. “מוטב לי כבר להעמיד מקפצת טרפז בחצרי הקדמית ולהתחרות בספורטאים מקצועיים מאשר לנסות לנאום נגד בריאן”, התוודה באוזני ידיד. “אני צריך לחשוב כשאני מדבר”.

וכך, בתמיכת חברו הטוב ואיל ההון מארק האנה ‏(Hanna‏), שגייס לו תרומות בסכום אדיר של 3.5 מיליון דולר לניהול הקמפיין, בהשוואה ל–500 אלף הדולר של בריאן, מקינלי, במקום לצאת ולדבר לבוחרים, החליט להזמין אותם אליו. במסגרת “קמפיין המרפסת” הנשיאותי הראשון והיחיד בהיסטוריה רקח צוותו של מקינלי נאומים מתוסרטים והורה למועמד שלו להימנע מהערות מאולתרות. בזמן שבריאן חצה 18 אלף מייל ברכבת במאה ימים בלבד, נאם יותר מ–500 פעם בפני כמה מיליוני אנשים ‏(כולל 36 נאומים ביום אחד בסנט לואיס!‏), מקינלי שלח נואמים רפובליקאים מוכשרים ממנו, כמו טדי רוזוולט, כדי שיוקיעו את בריאן כאדם קיצוני בפני כל האומה. הוא עצמו לא מש מהמרפסת.

האומה עצרה את נשימתה.

ואז קרה דבר מדהים. “עכביש - סימן לזהב”, בישרה הכותרת הראשית של “שיקגו דיילי טריביון”. העיתון דיווח על אחד, מר ג’ורג’ קייזר ‏(Keiser‏), שמצא בחצר הקטנה שלו יומיים קודם לכן, ב–6 באוגוסט 1896, עכביש מוזהב שישב לו בשקט במרכזה של רשת קורים גדולה, כורעת כמעט תחת כובד אגלי הטל הכסופים הפזורים בה. “מר קייזר אינו נמנה עם ‘תומכי הכסף החופשיים’”, התלוצץ “טריביון”, “לכן הוא לא עשה כל מאמץ לברר אם הטל היה כבד פי 16 מהזהב. מנקודת מבטו, היתה זו התגלמות הנאותות הנצחית של הדברים - הזהב במרכז התמונה, ונקודות הכסף מסביבו נראות כמו מטבעות נחותים. הוא הבחין גם שהשמש מיהרה למחות את הטל, ואילו הזהב נותר בעינו. ‘זה בדיוק הרעיון’, השתעשע מר קייזר, ‘הזהב צריך להישמר בבית האוצר ובכספות הבנק, ואילו הכסף צריך לזרום הלוך ושוב אל הבנקים והחוצה, לאפיקי המסחר’”.

מר קייזר כה הוקסם מהעכביש עם כתם הזהב על גבו, “בערך בגודל של סיכת בחירות”, עד שכמעט פיספס משהו מדהים עוד יותר. כשאימץ את עיניו והביט שוב ברשת הקורים, הבחין בפס מאונך של חוט לבן שעובר בדיוק במרכזה. כשהתקרב, ראה כי החוט מתפתל בזיגזג משונה. ואז, כשניגש להביט ברשת מאחור, לסתו נשמטה: לתדהמתו הרבה ראה כי חוט המשי הזוויתי איית שם באנגלית, בהיר וצלול כמו שמי אוגוסט. “ו’ מקינלי”, היה כתוב שם.

מתוך מחשבה שהוא לבטח טועה, מיהר מר קייזר לביתו וקרא לבני משפחתו לחזות בנס. כולם הסכימו כי הכיתוב אמיתי. אך באותו ערב, בעודו עמל על ההכנות “לצלם את העניין המשונה בקודאק”, השקה מישהו את הפרחים ליד רשת הקורים, ולא בכוונה הרס את המטווה העדין. קייזר מיאן להתנחם. למחרת בבוקר, כשיצא כהרגלו לחצר, בנעלי הבית, מצא להפתעתו הרבה את העכביש בשלבי הסיום של העתק מושלם של הכתובת מאתמול. “חרק אורג פעמיים את שמו של מקינלי בקוריו”, הכריזה כותרת המשנה של “טריביון”. “העכביש נראה שבע רצון מהצלחתו”, נכתב שם עוד, “לשחזר את השם בדיוק רב כל כך”.

ומה אתם יודעים, ב–3 בנובמבר נבחר מקינלי לנשיא ה–25 של ארצות הברית.

ארכנולוגים - חוקרי עכבישים - ממשיכים להתווכח עד היום על תפקידם של עיטורי הקורים, השכיחים בכמה משפחות של עכבישים. הם נולדו כתופעה באבולוציה, כנראה, לפחות תשע פעמים באופן עצמאי. עיטורי הקורים לובשים צורות רבות ושונות: חלקם, כמו אלה של העכביש של מר קייזר, הם דמויי כתב, לאחרים יש צורה ספירלית ואילו אחרים הם מטווים מעוגלים יותר המכסים את מרכז הרשת כולו. אלה נקראים סטבילימנטה ‏(stabilimenta‏), מילה המשקפת אמונה נושנה כי הם נועדו לייצב - מלשון stabilize - את המטווה, אך על פי תיאוריה אחרת הם מגִנים על העכביש על ידי הסוואתו או על ידי כך שהם גורמים לו להיראות גדול מכפי שהוא. השערה נוספת היא שהעיטורים מושכים טרף לרשת על ידי החזרת אור על־סגול, שידוע כמושך מינים רבים של חרקים.

ואולם הכרעה טרם נתגבשה: תיאוריות אחרות טוענות כי הסטבילימנטה חשובים לצורך ויסות טמפרטורת הגוף, לוויסות ייצור המשי או למשיכת זכר לרשת כשהנקבה מוכנה להזדווג. או שהם סתם תוצאה של החוש האסתטי של העכביש, מי יודע. סביר להניח שמינים שונים של עכבישים משתמשים בהם לצרכים שונים. מה שבטוח הוא שא”ב ווייט התרשם מהם מאוד כשהעניק לנו את שרלוט העכבישה בספרו “חוות הקסמים” - האהוב בקרב ילדים והורים כאחד.

בסדר, אני מודה, וויליאם מקינלי לא נבחר לנשיא כי עכבישה טוותה את שמו בקוריה. הסטבילימנטה, מה לעשות, לא קבעו את תוצאות הבחירות ב–1896. ולמרות זאת, תופעת החיזוי בסמלים נמשכת עד היום, בכל מקום, לוכדת את דמיונם של מיליונים ונותנת להם תקווה. “נגיד ששאלת את המלאכים שאלה, כמו ‘האם עלי לעבור לדרבנוויל?’” נכתב במלוא הרצינות באתר בנושא “זיהוי אותות וסמלים בטבע”, אחד מני אלפים, “ובפעם הבאה שתצאי מדלת ביתך תראי נוצה לבנה על אמצע שטיחון הכניסה, תוכלי לראות זאת כתשובה חיובית לשאלתך. ואולם - אם במקרה יש לך תרנגולות לבנות בחצר, או שהרבה נוצות לבנות מתעופפות אצלך בדרך כלל, סביר להניח שמדובר בצירוף מקרים בלבד”. באמת מזל שיש לנו עייצס גיברס ‏(נותני עצות‏) חכמים שכאלו!

אז למה אנחנו ממשיכים לחפש אותות וסמלים בטבע, אפילו במאה ה–21? כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית, החידושים הרפואיים והתגליות המדעיות, רבים מאיתנו ממשיכים להיאחז באמונה כי “הנאותות הנצחית של הדברים” תבוא לידי ביטוי מושלם, בסֵדֶר גדול יותר שאולי אינו ידוע לנו, אך הוא חקוק עמוק במוחו של היקום. יש תוכנית שם בחוץ, חבל שיציל אותנו מהריחוף חסר התכלית בחלל הריק הזה, כי אחרת - כמה מפחיד - נישאר פה ללא השגחה. על פי מחקר שנערך לאחרונה, 125 מיליון אנשים בארצות הברית מאמינים באסטרולוגיה, מתוכם 70 מיליון קוראים את ההורוסקופ שלהם כל יום. כך שגם אם זה לא ממש לרוחנו, סטבילימנטה, נוצות לבנות, עורבים מעופפים, מטאורים וקבוצות כוכבים מציעים, כך נראה, שמץ של יציבות, או אשליה של יציבות, בחייהם של רבים.

וויליאם מקינלי התגלה לבסוף כנשיא לא רע בכלל, גם אם הדור שאחריו נטה להמעיט בחשיבותו. אף שאיכזב את השחורים במאבקם לשוויון זכויות, הוא הוביל את אמריקה לניצחון במלחמתה עם ספרד, השתלט על פוארטו ריקו, גואם והפיליפינים, עזר לקובה להפוך למדינה עצמאית וסיפח את הוואי, העלה את מכסי המגן, דאג להעביר את חוק בסיס הזהב, התחרה בהצלחה בתחום הסחר עם סין באמצעות הנכסים החדשים באוקיינוס השקט והוציא את אמריקה ממיתון לתקופה של צמיחה כלכלית מהירה. ואז, זמן קצר בלבד אחרי שגבר בשנית על בריאן ונבחר לכהונה שנייה, הפעם בניצחון סוחף, נורה מקינלי באודיטוריום “מקדש המוזיקה” שבשטחי תערוכת “כל אמריקה” בבאפלו, ניו יורק. המתנקש, ליאון צ’ולגוש ‏(Czolgosz‏), היה אנרכיסט. אם מקינלי אכן התמנה לנשיא בגלל איזו תוכנית קוסמית שידועה לעכבישים בלבד, האם היתה זו נקמת האי־סדר בסדר? האם היה זה אות?

תחליטו בעצמכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו