בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפצח את סוד מרכיבי הקוקה קולה

מהם המרכיבים של הנוסחה הסודית לנעורים נצחיים, וכמה מהם באמת מגיעים מאמריקה

20תגובות

בסניף של רשת המרכולים וונס ‏(Vons‏), המרוחק שלושה קילומטרים מביתי שבלוס אנג’לס, קליפורניה, מוכרים 12 פחיות קוקה קולה ב–6.95 דולרים. 54 סנט כל אחת. שרשרת הייצור שייצרה את המוצר הפשוט הזה מורכבת באופן בלתי נתפס.

כל פחיות הקולה מקורן בעיירה קטנה בת 4,000 תושבים בשם פינג’רה ‏(Pinjarra‏), על נהר מארי ‏(Murray‏) במערב אוסטרליה. בפינג’ארה נמצא מכרה הבוקסיט הגדול בעולם. הבוקסיט הוא מחצב שנחצב בשיטת הכרייה הפתוחה - כלומר מגרדים וחופרים אותו בשכבה שמעל הקרקע. את הבוקסיט טוחנים ושוטפים בנתרן הידרוקסיד, המפריד אותו לאלומיניום הידרוקסיד ולחומר פסולת שנקרא בוץ אדום. האלומיניום הידרוקסיד מקורר, ואחר כך מחומם בכבשן לחום של יותר מאלף מעלות, שם הוא הופך לאלומינה, תחמוצת אלומיניום. האלומינה מתמוססת בחומר מותך שנקרא קריאוליט, שהתגלה לראשונה כמינרל נדיר בגרינלנד, והופכת לאלומיניום טהור בעזרת חשמל, בתהליך שנקרא אלקטרוליזה. האלומיניום הטהור שוקע לקרקעית הקריאוליט המותך, מנוקז ממנו ומוכנס לתבנית יציקה. הוא מקורר לצורת גליל ארוך. הגליל משונע שוב מערבה, למפרץ בנבורי ‏(Banbury‏) באוסטרליה, שם הוא מועמס על אונייה שמפליגה - במקרה של פחיות הקוקה קולה שנמכרות בלוס אנג’לס - ללונג ביץ’, קליפורניה.

משם משוגר הגליל לדאוני ‏(Downey‏), קליפורניה, מקום שבו הוא משוטח במכונת ערגול והופך לדפי אלומיניום. הדפים מנוקבים לעיגולים ומקבלים צורת כוס בתהליך מכני שנקרא משיכה וגיהוץ - שלא רק מייצר את הפחית אלא גם מרדד את האלומיניום. המעבר מעיגול שטוח למשהו שדומה לפחית יכול להתרחש תוך כחמישית השנייה. צדה החיצוני של הפחית מעוטר בשכבת בסיס של אוריתן אקרילט, ואחריה עד שבע שכבות של צבע אקרילי מגוון ולכה המיובשים בקרינת אור על־סגול. גם את פנים הפחית צובעים - בתרכובת כימית שנקראת ציפוי פולימרי אכיל, המונעת מהאלומיניום לחדור למשקה. עד כה, שרשרת הכלים הארוכה הזאת ייצרה רק פחית פתוחה וריקה, ללא מכסה. השלב הבא הוא למלא אותה.

הקוקה קולה עשויה מסירופ המיוצר על ידי חברת קוקה קולה מאטלנטה. המרכיב העיקרי בנוסחה המשמשת בארצות הברית הוא ממתיק שנקרא סירופ תירס עתיר פרוקטוז, המכיל 55% פרוקטוז או “סוכר פירות” ו־45% גלוקוז או “סוכר פשוט” - אותו יחס של פרוקטוז וגלוקוז כמו בדבש טבעי. הסירופ הזה מיוצר על ידי טחינת תירס רטוב עד שהוא הופך לעמילן תירס. עמילן התירס מעורבב עם אנזים שמפריש חיידק דמוי מקל שנקרא מתג ‏(Bacillus‏), ואנזים שמפרישה פטריית עובש בשם אספרגילוס. בתהליך זה נוצר הגלוקוז. אנזים שלישי, שגם הוא מופק מחיידק, משמש להפיכת חלק מהגלוקוז לפרוקטוז.

המרכיב השני, צבע מאכל קרמל, נותן למשקה את צבעו החום־כהה הייחודי. יש ארבעה סוגי קרמל, וקוקה קולה משתמשת בצבע המאכל E150d, המופק על ידי חימום סוכרים עם סולפיט ואמוניה ליצירת נוזל חום ומריר. המרכיב העיקרי הנוסף בסירופ הוא חומצה זרחתית, המוסיפה חומציות ומופקת על ידי מהילת זרחן שרוף ‏(שנוצר על ידי חימום סלע פוספט בכבשן חשמלי‏) ועיבודו לצורך סילוק הארסן.

הטעמים מהווים שיעור קטן יותר מהסירופ. אלה כוללים וניל, שהוא פרי של סחלב מקסיקני שיובש ושומר במשך כשלושה חודשים; קינמון, הלקוח מפנים הקליפה של עץ מסרי לנקה; עלה קוקה שמגיע מדרום אמריקה ומעובד במפעל מיוחד הפועל באישור ממשלתי בניו ג’רזי, המסלק ממנו את הקוקאין הממריץ והממכר; ואגוז קולה, אגוז אדום של עץ הגדל ביער הגשם של אפריקה ‏(ייתכן שזהו המקור ללוגו האדום־לבן של קוקה קולה‏).

המרכיב האחרון הוא קפאין, אלקלואיד ממריץ שניתן להפיק מאגוז הקולה, מפולי קפה וממקורות נוספים.

את כל המרכיבים האלה משלבים יחד ומבשלים עד ליצירת תרכיז, שנשלח מהמפעל של חברת קוקה קולה באטלנטה לדאוני בקליפורניה, שם מדללים את התרכיז במים שהוחדר להם פחמן דו־חמצני. חלק מהפחמן הדו־חמצני הופך לגז במים, ובועות הגז האלה יוצרות את הבעבוע, או התסיסה. 340 גרם מהתערובת הזאת נמזגים לפחית.

לאחר מכן מוסיפים את מכסה הפחית. הוא מהונדס בקפידה: הוא עשוי מאלומיניום, אך הוא צריך להיות עבה וחזק ממנו כדי לעמוד בלחץ של גז הפחמן הדו חמצני, לכן משתמשים בסגסוגת המכילה יותר מגנזיום מיתר הפחית. המכסה מנוקב ונחתך לצורך התקנת לשונית הפתיחה, שעשויה אף היא מאלומיניום. את המכסה המוגמר מרכיבים על ראש הפחית המלאה, ואת שולי הפחית מכופפים ומרתכים לסגירה. 12 מהפחיות האלה נארזות בארגז קרטון מצויר שנקרא מארז אישי, בעזרת מכונה שמסוגלת לייצר 300 אריזות כאלה בדקה. המוצר המוגמר נשלח במשאיות למרכז הפצה ומשם לסניף “וונס” המקומי שלי. שרשרת הייצור הזאת, הכוללת דחפורי בוקסיט, מקררים, אוריתן, חיידקים וקוקאין, מייצרת 70 מיליון פחיות קוקה קולה ביום, שאחת מהן ניתן לרכוש תמורת כחצי דולר ברוב פינות הרחוב ושכל אחת מהן מכילה הרבה יותר ממשהו לשתות. כמו כל כלי אחר, פחית קולה היא מוצר שכל העולם שותף בהכנתו, והיא מכילה המצאות עוד מראשית ימי המין האנושי.

מספר האנשים שיודעים איך להכין פחית קולה הוא אפס. מספר המדינות שיכולות לייצר פחית קולה לבדן הוא אפס. המוצר האמריקאי כל כך הוא בכלל לא אמריקאי. המצאה ויצירה הן דברים שכולנו עושים ביחד. שרשרות ייצור מודרניות הן כל כך ארוכות ומורכבות, שהן הופכות אותנו לאנושות אחת ולכוכב אחד. הן לא רק שרשרות ייצור, הן גם שרשרות של מוחות: מקומיים וזרים, עתיקים ומודרניים, חיים ומתים - תוצאה של כושר המצאה ואינטליגנציה שנפוצו בזמן ובמרחב. קוקה קולה לא לימדה את העולם לשיר, ולא משנה מה אומרת הפרסומת שלה, אבל כל פחית קולה מכילה מקהלה אנושית שלמה.

המאמר הופיע במקור באתר "מדיום" ב-27 בפברואר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו