בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסמיק הלאומי: ישראל כמעצמת מנגו

למרות התנאים הלא־אידיאליים, ישראל הפכה בשנים האחרונות למשביחת מנגו חסרת מעצורים

34תגובות
מנגו נאספים ברשת
בלומברג

באזור בית דגן, מאחורי גדר חשמלית, שהמעבר דרכה אפשרי רק באמצעות קוד, שוכנים המטעים של מכון וולקני, או בשמו המלא "מינהל המחקר החקלאי", או בשמו הממש מלא: מכון ממשלתי ללא מטרות רווח, שתפקידו לסייע לחקלאי ישראל בפתרון בעיות, מחקר ופיתוח. מימין מטע הליצ'י, בהמשך האבוקדו, משמאל פירות הדר. ד"ר יובל כהן מצביע על העצים בהתלהבות מרובה ומסביר: "מכון וולקני הוא אלוף בהשבחת עצי פרי. אנחנו משביחים זיתים, תאנים, תפוחים, אגסים, משמשים, אבוקדו, ענבים, הדרים, רימונים, שקדים, גויאבה וליצ'י".

אבל אין ספק באשר לגאוותו העיקרית. זו שמורה למטעי המנגו הנפרשים עתה משני צדנו. הוא מכיר כל עץ ועץ במטע, מה שגורם לו לרוץ באהבה מאחד לשני, תוך שהוא מסביר, קוטף, בודק, טועם. הוא בלתי ניתן לעצירה, וכך גם המידע הרב שהוא מטיח לכיווני. כשאני מבקשת ממנו לעשות קצת סדר בכל השפע הזה, הוא לוקח אותי לנקודת ההתחלה.

ד"ר יובל כהן
מכון וולקני

נקודת ההתחלה היא זן מנגו בשם דולורס. הוא קטן, צהוב ומכופף כמו בננה. כהן אמנם אוחז בידו סכין, אבל ממליץ לנגוס בזן הזה על קליפתו. אני מצייתת ומאז חיי מתחלקים ללפני ואחרי. איפה היה המנגו כל חיי? מדובר בפרי שהוא מתנת היקום לבני אנוש — חושני, עסיסי, עשיר ואקזוטי. כיצד חמק ממני עד היום? ברור שאהבתי מנגו גם לפני כן, במיוחד לאכול אותו כמו קיפוד כשבשרו נחתך לקוביות והקליפה מתקמרת. ובכל זאת, איכשהו פיספסתי את גדולתו. התייחסתי אליו כלאחר יד, הייתי אדישה. לא עוד.

מקורו של המנגו הוא בהודו, שם הוא משמש כפרי הלאומי (עיינו ערך צ'אטני) וחוקרים סבורים שהוא בוית שם כבר במאה החמישית לפני הספירה. "אבל בגלל שזה עץ של עולם שלישי, כמעט שלא נעשתה לו השבחה. כלומר, לא הכליאו בין זנים שונים של מנגו כדי ליצור זנים חדשים וטובים יותר", מסביר כהן. זה ההסבר לכך שזנים הודיים חסרים, למשל, את הסומק המוכר והמושך על קליפת המנגו, הם קטנים יותר ובעלי ריח חזק וטעם עוד יותר חזק. עד היום נחשבת הודו למדינה שמגדלת את כמות המנגו הגדולה בעולם, אבל מרבית היבול מיועד לשווקים המקומיים ולא לייצוא. בשוק העולמי, המנגו ההודי מהווה רק 1% מהסחורה.

לפני שנשוב אל מטעי המנגו הישראליים, צריך לעשות עצירה קלה בצפון אמריקה של המאה ה–19, אז המנגו הגיע לראשונה לארצות הברית. האמריקאים לא ידעו את קיבתם מרוב התרגשות והתחילו במחקר ופיתוח של זנים מקומיים שיוכלו להתאים לאקלים המקומי (בעיקר בפלורידה). כך נולדו הזנים האמריקאיים טומי, קיט, קנט והיידן, שהם האמהות והאבות של הזנים הישראליים. אם מתקדמים כמה עשרות שנים קדימה, אל שנות ה–70 של המאה ה–20, מגיעים אל ישראל. כאן החלו ד"ר אלי תומר ופרופ' אורי לביא, מוותיקי מכון וולקני והיום גמלאיו, להשביח את המנגו. לפני כמה שנים הם פרשו לגמלאות וכהן, דוקטור לבוטניקה, לקח על עצמו את המשימה.

אינפוגרפיקה על פרי המנגו

הקיץ עושה להם טוב

פרויקט השבחת המנגו הישראלי, לצד שיפור תנאי הגידול, כל כך הצליחו, עד שהיום ישראל היא בעלת שיעור היבולים הגבוה ביותר בעולם לדונם. חקלאי ישראל מניבים בין שלושה לארבעה טונות פרי לדונם, בעוד שבמרבית המדינות שבהן מגדלים מנגו באופן מסחרי החקלאים מקבלים טונה אחת של פרי לדונם. ישראל מהווה את הנקודה הגיאוגרפית הצפונית ביותר שבה מתקיים גידול מסחרי של מנגו. זה די מפתיע שהמנגו בכלל מצליח כאן, שכן הטמפרטורות הנמוכות בחורף ומזג האוויר הבלתי יציב באביב — תקופת הפריחה של עצי המנגו — אינם אידיאליים. אבל הקיץ הוא שעושה להם טוב. היובש והחום הישראליים, שאופייניים לתקופת ההבשלה של המנגו, יוצרים פירות איכותיים.

כיום רשומים באמתחתה של מדינת ישראל שמונה זנים מסחריים של מנגו כפטנט. בין הזנים שהומצאו בישראל יש גם זנים שכלל לא גדלים כאן, כמו הזן נעמי שמשגשג במטעים במצרים. הזנים העיקריים הנמכרים לצרכנים הישראלים הם מאיה, שיצא לשוק כבר בשנות ה–40, והזן שלי, שיצאו לשוק בשנות ה–90. לצדם אפשר למצוא כאן גם את הזנים טנגו, נועה, אגם, עומר, טלי ואורלי (ראו מסגרת).

מחצית מיבול המנגו הישראלי נועדה לייצוא, בעיקר למדינות אירופה. מכון וולקני הוא הבעלים של הזנים הללו, מה שאומר שהוא יכול למכור אותם לחקלאים ברחבי העולם כחומר ריבוי, כלומר כמקלות רוכב שיורכבו על כנה מקומית. אבל כדי להגן על האינטרסים של החקלאים הישראלים, מכירה כזו תמיד כפופה להסכם עם ישראל. על פי ההסכם, היצואנים של המדינה שרכשו את הזרעים רשאים למכור את פירות הזנים הללו רק בשווקים בעולם שבהם ישראל לא פעילה או בעונות שבהן ישראל לא מוכרת מנגו.

מאיה בן ניסן

מה הדרישות מזן מנגו?

"קודם כל, אנחנו מעוניינים ליצור פירות ייחודיים לישראל כדי שלחקלאים הישראלים יהיה יתרון בחו"ל עם זנים שאין לאף אחד אחר", מסביר כהן. ואכן, היום כ–40% מהזנים במטע הישראלי הם ישראליים, מה שמעניק ייחודיות ליצואנים בהשוואה למתחרים ממדינות אחרות (בעיקר פרו, ברזיל, ספרד, חוף השנהב ופקיסטן).

אילו פירות מבקשים ליצור בהשבחה?

"פירות מושכים מבחינה חיצונית, כך שלא יהיו גדולים מדי או קטנים מדי. פירות סמוקים במידה, כי זה הופך אותם ליפים יותר. פירות בעלי חיי מדף ארוכים, כך שאפשר לשלוח אותם למרחקים וגם להאריך את עונת השיווק שלהם. פירות בעלי טעם עדין המשלב מתיקות וחמיצות, ריח נעים, מעט סיבים כדי שלא ייתקעו בשיניים".

נשמע כמו הרבה דרישות.

"אבל הצלחנו לעשות את זה. אפשר לומר שאנחנו למעשה הצגנו את הפירות לאירופה".

איך עושים השבחה? לא מדובר בהנדסה גנטית, אלא בהתערבות יחסית פשוטה, אבל מלאת רבדים ושלבים, שדורשת אורך רוח. במטע גדלים זני מנגו רבים ואת היפים ביותר, שגודלם מתאים לשיווק מסחרי (400–600 גרם), קוטפים כהן ואנשיו ומאחסנים במשך שלושה שבועות בטמפרטורה של 14 מעלות צלזיוס. לאחר מכן מעבירים אותם לעוד כמה ימים בטמפרטורת החדר. הטיפול הזה נועד לדמות את תנאי המשלוח הימי לאירופה ואחר כך את השהייה בסופרמרקט או בשווקים.

אחרי שהמנגו היו כאילו במסע לאירופה וכאילו במרכול, הם מגיעים לבדיקה על ידי לפחות חמישה סטודנטים לאגרונומיה. קריטריונים שונים כמו גודל הפירות, מידת הסיביות שלהם, המראה, הריח והטעם נבדקים ונרשמים. אחרי תהליך מפורט של השוואה בוחר כהן את הזנים המצטיינים שמתאימים להפוך לזנים חדשים. זרעי המנגו מהעצים הנבחרים נשתלים בעציצים ואחרי זמן מה עוברים למטע. בשנת 2013 גידלו כך אנשי מכון וולקני יותר מעשרת אלפים עצים. גם אחרי שנשתלו העצים נבדקים תדיר והמצטיינים ביניהם (אלו שגדלו עליהם הפירות המשובחים והרבים ביותר), שהוכיחו את עצמם במשך כמה שנים, יהפכו לזן מסחרי או יעברו הכלאה עם זן אחר והתהליך יחזור על עצמו. לא בכדי חולפות 12 עד 19 שנים מהרגע שבו זרע נשתל ועד שהוחלט שהוא ראוי להיות זן מסחרי.

בתום אחד הביקורים שלי במטעי המנגו של כהן, כשאנחנו מגיעים לבניין המעבדות והמשרדים של החוקרים, אני נתקלת בשגריר ישראל באו"ם דני דנון. הוא הגיע למכון וולקני עם משלחת נציגים מכמה מדינות אפריקאיות, קאריביות ואסייתיות, שביקשו ללמוד על המחקר החקלאי בישראל ועל דרכים אפשריות לשיתוף פעולה בין המדינות. "לנו זה חשוב מאוד שהם יגיעו למכון וולקני ושהמדינות שלהם ישתפו פעולה עם ישראל", מסביר דנון בחיוך רחב, "מעבר לוויכוחים המדיניים, חשוב לנו לייצא את הטכנולוגיות החקלאיות שפיתחנו ואת הזנים הישראליים. לישראל יש מוניטין טוב בכל הקשור לחקלאות, וחשוב לנו שהוא יישמר. כל קשר עם מדינה אחרת הוא טוב לנו".

לאור מצבנו כיום, נסתפק גם בקשרי מנגו.

פירות מנגו מזן טלי
מכון וולקני

__________________________________

זה שמתאים לקוביות וזה שלא אוהב מטוסים


מאיה: זן ישראלי ותיק בן כ–70 שנה. פותח על ידי פרופ' חנן אופנהיימר, מראשוני המשביחים בישראל, ונקרא על שם אשתו. טעמו מיצי מאוד. חיסרון: חיי מדף קצרים, יקר להטיסו. יתרון: ותיק ומוכר לחקלאים.

שלי: זן שנוצר בשנות ה–90 בישראל. צורת הפרי תפוחית ועגולה, צבעו כתום עם לחי סמוקה. גודל בינוני. חיסרון: הקליפה עדינה ולכן נדרש טיפול מיוחד בשלב האריזה. יתרון: חיי מדף ארוכים של עד 30 יום בטמפרטורת החדר.

עומר: מבשיל בסוף יולי־תחילת אוגוסט. צורת הפרי ביצתית משולשת, צבעו סגול ואדום. טעמו עדין, מתוק, בשרני, מזכיר קצת אננס. גודל בינוני. חיסרון: עוד לא נוסה מסחרית בדרום ישראל וכרגע גדל רק בצפון. יתרון: העץ פורה ומניב כשלושה טונות פירות יחסית אחידים בגודלם לדונם. עמיד באריזה ובמשלוח.

נועה: צורת הפרי ביצתית מוארכת ומעט מעוקלת, צבעו אדום, כתום, צהוב וירוק. טעמו מתון. גודל גדול. חיסרון: זן צעיר יחסית, רק בן חמש, אז אין עליו מידע לאורך זמן. יתרון: חסר סיבים והצבע שלו משתנה בהתאם להבשלה, מה שמאפשר לצרכנים לזהות כשהוא מבשיל. מתאים ביותר לחיתוך במפעל ליצירת קוביות מנגו.

טלי: צורת הפרי דמוית לב. צבעו כתום עם לחי סמוקה. טעמו חמוץ מתוק עם ריח טוב. גודל בינוני. חיסרון: אין. יתרון: הפרי יפה, טעים ועם ריח טוב והזן בשל כבר בתחילת יולי, מה שמאפשר לשווק אותו לפני האחרים.

אורלי: צורת הפרי כדורית עם כתפיים. צבע הקליפה כתום, צהוב ואדום. טעמו חמוץ ומתוק. הוא בשרני ועסיסי. גודל בינוני. חיסרון: אין. יתרון: מתאים לנטיעה מסחרית כי הוא עמיד לטלטלות הייצוא.

אגם: צורת הפרי ביצתית. צבע הקליפה אדום כהה עם סגול. טעם הפרי עשיר ומתוק עם מרקם חמאתי. גודל קטן. חיסרון: משקל ומידות קטנות. יתרון: נחשב לזן הטעים ביותר.

טנגו: צורת הפרי ביצתית. צבע הקליפה אדום עז. טעם מתוק ועשיר עם מעט סיבים. גודל בינוני. חיסרון: במקומות רבים הפרי המתקבל במטע קטן. יתרון: נחשב לזן מצטיין שחקלאים אוהבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו