בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיה חותכת

צלם לצלם זאב

מה משמעותם של צילומי הטבע בעולם שמכחיד את בעלי החיים

תגובות
שונר איברי
לאורה אליבאק וילאס

1

לכבוד האביב וכמו בכל שנה תוצג במוזיאון ארץ ישראל תערוכת תצלומי הטבע, הבינלאומיים והישראליים, שאוצרת גליה גור זאב (כמה הולם שזהו שמה). מהם תצלומי "טבע" בזמנים שבהם האדם מכחיד את הטבע? שבהם הדיסטופיה "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות", שבה מתאר פיליפ ק. דיק מציאות שבה בני אדם חיים חיים שלמים מבלי לראות חיה ביולוגית אמיתית, אינה נדמית מופרכת מעיקרה? תצלומי טבע הם אפוא נאיביים וטכניים, כמו למשל בצילום תת־מימי, או בצילום של בעלי חיים בתנועתם או במעופם. יש בהם תמיד ממד של פליאה — ממידת הקירבה והדיוק — ומובן שיש בהם ממד של תצפית ובילוש. המצלמים אינם "מתערבים" לכאורה בנעשה ואינם מביימים דבר. לא רק משום שחיות "בטבע" אינן ניתנות לאילוף, אלא משום שהמצלמים מצמצמים את עצמם ואת נוכחותם. האם העובדה שחיות אינן "יודעות" שהן מצולמות — בשונה מכך שהן מבחינות בבני אדם, מריחות, רואות, שומעות ומגיבות לנוכחותם — הופכת תצלום שלהם לחוויה חד צדדית? האם אפשר לעשות הכל לחיות, מכליאה בגני חיות ועד המתה, משום שהן אינן "תבוניות"? הצלמים צדים את התצלום ולא את החיה. הצילום הוא ציד בלא נזק. ללא קורבנות. האם כל צילום טבע הוא מבטו של האנושי בלא אנושי? פניו האנושיים, הלא מוכרים אבל בכל זאת דומים לחתול, של היצור הנהדר בתצלום אומרים אחרת. הוא נראה כמו חתול שהתחפש לחתול. חתול היפסטר שסנטרו ארוך השיער מפתיע בכל מבט. זהו שונר וצילמה אותו ילדה, לאורה אליבאק וילאס מספרד, בשמורת טבע, והוא יוצג בחלק הבינלאומי של התערוכה. השונר האיברי, כך מוסבר בדפי המידע שקיבלתי מצוות התערוכה, בסכנת הכחדה וחי רק בדרום ספרד. הוא ניזון מארנבונים, וזקוק לאזורי חורש פתוחים כדי להתרבות. חתולי הרחוב בשכונה שלנו לא אוכלים ארנבונים, אבל יש בכל זאת אחד שנראה בדיוק כמו השונר הזה.

2

ניר דוד הוא קיבוץ יפהפה, שהאסי עובר בו ומימיו כחולים מכחול. נוף שדותיו ובריכות הדגים נפרש מתחת לשקנאי שדואה בתצלום של אסף גרינוולד שצולם בעזרת רחפן. שקנאי מצוי ואירופי שחולף עם כל הלהקה מעל ישראל בעונת הנדידה. בהסבר שצירפה גור זאב כתוב שמפני ששקנאים הם עופות כבדים יחסית, הם עפים בנדידתם רק מעל היבשה כדי לתפוס את זרמי האוויר החמים. בשל נקודת התצפית שהושגה מהרחפן, נדמה כאילו הצלם הוא שקנאי אחר שהסיט את ראשו לרגע כדי לדבר עם השקנאי שמאחוריו, שפותח את פיו. ההאנשה בלתי נמנעת. החיה המדברת היא פנטזיה אוניברסלית ובספרי ילדים חיות מדברות תמיד, משום שהן אלגוריות לבני אדם. אבל המוסכמה של תצלום הטבע היא שיש לחתור לקירבה מקסימלית אל החיה, כדי להגיע להזדהות. בדאייתו ובפיו הפעור השקנאי הזה נראה נחמד ושמנמן, אבל במציאות — אני יודעת מפני שגדלתי בקיבוץ — יש לו ריח כבד של עופות והוא צועק צעקות.

שקנאי מעל קיבוץ ניר דוד
אסף גרינולד

3

גורים תמיד חמודים יותר מבוגרים. ככה זה. ודניאלה קרני־הראל צילמה את גורת הצבועים הזאת, לונה, בבית החולים לחיות בר בספארי לפני כשנה. מאז היא הועברה, כך כתוב, לגן הזואולוגי בבאר שבע. זהו חצי תקריב, שבו אפשר לשים לב שוב, לכך שהלובן בגלגל העין של החיות נסתר. בניגוד לאופן שבו הן מצוירות בסרטי דיסני, ובניגוד לבני אדם, אצלם שכבת לובן העין מתאימה לצבע הקשתית, שבמרכזה האישון. קשה לבני אדם להגיב על עין, ומובן שעל המבט, שכולו צבע אחד. לצבועים, כידוע, אין דימוי טוב בסרטי אנימציה, אבל סיפור היתמות וההצלה ניכר בתצלום. עיניה ואפה נראים כעיגולי דובדבנים.

גורת צבועים בבית חולים לחיות בר בספארי
דניאלה קרני-הראל

4

קונטרפונקט הוא התנאי האסתטי לכל תערוכה. וכך גם תצלום החוף בין בת ים לראשון אחרי שבת. הרוח פורעת את כפות הדקלים, אפשר לראות שסביב הקיוסק עוד יושבים אנשים. שקיות אשפה כתומות ולכלוך, אשפה, שיירים ופסולת פלסטיק בכל מקום. תצלום מעניין, משום שהוא מאפשר נקודת תצפית כאילו אפאתית. ויזואלית הוא מתמקד במבנה על החוף ובשמונת החלונות־פתחים שבמרכזו. כתמי הכתום בחלק התחתון של התצלום יוצרים משולשים של מבט. התצלום כולו מאפשר לאשפה, לפסולת, לשכב על החוף כאילו היא הטפל לעיקר. אבל זו כמובן אשליה. הלכלוך הוא הבעיה. בתערוכת תצלומי טבע התצלום הזה חשוב לא פחות מאשר כל מבט של חיה שתפסה המצלמה, חמידות של גור, מוטת כנפיים או ציור על כנפיו של פרפר. הלכלוך הוא הטבע עכשיו. תצלום מצוין ששואל אם אפשר בכלל להתרגל ללכלוך כזה, שמקבלו ודוחה אותו בעת ובעונה אחת. בשבת, בדרך לחוף הצוק ברגל עם בתי, דרך פארק שדה דב, ועד שאפשר לראות את מלון הדירות הידוע לקראת הרצליה, אני מצלמת את החוף. חושבת לשלוח את הצילום לידיד, ומתחרטת. אנחנו מגיעות לחוף, שקיות פלסטיק שקופות מסביב. בתי חופרת בור בחול עד שהוא נמלא מים. מסביב צדפים. וגם פקקי־פלסטיק. המונים. חושבת על פיליפ ק. דיק.

לכלוך בחוף בין בת ים לראשון לציון
סטס קוזמין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו