האמריקאים מתייאשים ומתים. הכלכלנים מנסים למצוא את הסיבה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קדם בחירות ארה"ב 2012
צילום: Cheryl Senter / NYT
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

לפני חמש שנים הציגו אן קייס ואנגוס דיטון מאוניברסיטת פרינסטון תופעה בשם "תמותת ייאוש" (Death of Despair). יותר ויותר אמריקאים לבנים בגיל העמידה, בעיקר חסרי השכלה אקדמית, מקפחים את חייהם בהתאבדות ומשימוש בסמים ואלכוהול. בהתחלה נראה היה שיש תקווה כי העלייה המטרידה בשיעורי התמותה תתהפך עם ההתאוששות מהמשבר הפיננסי. אך שיעור התמותה המשיך לעלות — והפך לכתב אישום מתמשך נגד החברה האמריקאית. ספרים שנכתבו בנושא, ודיונים שנערכו בפגישת האיגוד הכלכלי האמריקאי (AEA) בתחילת החודש בסן דייגו, לא סיפקו הסבר של ממש. אך הם תורמים תרומה משמעותית להבנת התופעה ובד בבד מציבים אתגר משמעותי לכלכלה.

משבר התמותה באמריקה הקדים למעשה את המשבר הפיננסי: שיעור התמותה של אמריקאים לבנים ללא תואר נמצא בעלייה לפחות מאז ראשית שנות ה–90. אך נראה שהוא מחמיר. תוחלת החיים באמריקה ירדה ברציפות בין 2014 ל–2017 (השנה האחרונה שלגביה קיימים נתונים). זה לא קרה מאז העשור השני של המאה ה–20, אז ספגו האמריקאים אבידות רבות במלחמה ובמגפת השפעת הספרדית. העלייה בשיעורי התמותה נגרמת בחלקה הגדול בשל מגפת האופיואידים, שהחלה עם התמכרויות למשככי כאבים במרשם והתרחבה לסמי רחוב כמו הרואין ופנטניל. אך גם שיעורי ההתאבדות והתמותה הקשורים לאלכוהול עלו באופן ניכר. האופיואידים, סבורים קייס ודיטון, רק הוסיפו שמן למדורה.

למשבר הזה אין הסברים פשוטים. אין קשר סיבתי פשוט בין עלייה באבטלה או באי־השוויון, למשל, לבין עלייה בתמותה. בספר העומד לצאת לאור פורשים קייס ודיטון טיעון ממצה ומדוקדק יותר. הם מעריכים שחוסר ההוגנות המהותי בכלכלה האמריקאית תרם לסממנים של חוסר תפקוד כלכלי, כמו רמת אי־שוויון גבוהה, ושהוא יצר גם את התנאים למשבר התמותה. הם מפנים אצבע למערכת שירותי הבריאות, ששווקים לא מתפקדים ורגולטורים נוחים להשפעה איפשרו לה לספק לאמריקאים משככי כאבים במרשם.

ענף שירותי הבריאות גם משך את התפלגות ההכנסות כלפי מעלה. הרופאים מייצגים 16% מהמאיון העליון, ו–6% מהאלפיון העליון בהתפלגות ההכנסות בארה"ב. העלויות בתחום גבוהות בהרבה מאשר במדינות אחרות, והתוצאות גרועות יותר. הטבות בריאות המוענקות על ידי המעסיק מגלמות חלק הולך וגדל מפיצויי העובדים, שהיה עשוי להתבטא בשכר גבוה יותר. נטל ההטבות הזה מעודד חברות לבצע מיקור חוץ של משרות, מה שמוביל ליותר ויותר סוגי העסקה נטולי ביטחון ואפשרויות קידום. לא כל הכלכלה האמריקאית מתפקדת כך. אבל זה מספיק כדי שאמריקאים רבים חסרי מיומנויות ייתקעו בעבודות ללא איכות ופוטנציאל, אפילו כשהעשירים והמשכילים משגשגים מאוד.

הסיבות לכך שהקפיטליזם האמריקאי הצליח להפוך לטורפני יותר נותרו עלומות. ייתכן ששורש הבעיה הוא כשל מחשבתי. רגוראם רג'אן, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו שהשתתף בדיוני האיגוד הכלכלי, טוען שהצרות במקומות הזנוחים של אמריקה התאפשרו בגלל אי־הבנה כלכלית. ספרו, "The Third Pillar", מרחיב את הנקודה. לטענתו, כלכלנים וקובעי מדיניות התמקדו באופן מוגזם בתפקידי השוק והמדינה, תוך התעלמות מהשפעות המדיניות על הערים והשכונות. אך אלה מעניקות תמיכה מעשית וחברתית לתושביהן, ועוזרות להם להתמודד עם מכשולים ולעצב את זהותם. מכיוון שכלכלנים לא הצליחו להתייחס ברצינות לנזקים המקומיים שנגרמו כתוצאה משינויי המסחר והטכנולוגיה, הקהילות המוחלשות נקלעו למעגל של רגרסיה כלכלית וחברתית, ונעשו פגיעות לפתולוגיות כמו התמכרות והתאבדות.

עם זאת, ייתכן שהתשובה לשאלת התמותה נמצאת מחוץ לגבולות המקובלים של הכלכלה. קייס ודיטון מציינים כי התמותה הגוברת בקרב אמריקאים לבנים התרחשה לצד מגמות אחרות שעשויות להיות קשורות. אלה כוללות לא רק הרעה באפשרויות הכלכליות, אלא גם ירידת שיעורי הנישואים, הנוכחות בכנסייה וחברות בארגונים קהילתיים. בין שאר הגורמים הם מצטטים מספרו של רוברט פטנאם, "Bowling Alone" שיצא לאור ב–2000, שטען כי אמריקה חוותה ירידה מתמדת ועקבית ב"הון החברתי" — כוחם של קשרים אזרחיים וקהילתיים.

פטנאם, חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת הרווארד, מעדכן ומרחיב את הטיעון הזה בספר שייצא בקרוב, שאת התזה שלו שירטט בפגישת האיגוד הכלכלי. אם נתרחק לצורך קבלת זווית רחבה יותר, אמר, נראה שתמותת הייאוש משתלבת בנרטיב תרבותי אמריקאי רב שנים. במגוון משתנים, לרבות שוויון בהכנסה, שיתוף פעולה פוליטי חוצה מפלגות, חברות באיגוד עובדים, מעורבות בקהילה ושיעורי נישואים, נרשמו עלייה מתחילת המאה ה–20 עד שנות ה–60, ואחריה קיפאון וירידה (וכך גם ביחס לשימוש במילה "אנחנו" לעומת "אני" בספרים שפורסמו בארה"ב). ייתכן, אמר פטנאם, שהאתגרים של המחצית הראשונה של המאה, מכוחם של מונופולים תעשייתיים ועד דיכאון ומלחמה, עוררו תגובה תרבותית של אמריקאים שחושבים ומתנהגים יותר כקבוצה. עם זאת, במחצית המאה השנייה נראה שהם חזרו למצב מפורד יותר.

הניתוח של פטנאם הוא בגדר הצעה ואינו מסקנה החלטית. אף על פי שכמה פתולוגיות חברתיות, כמו פנייה ללאומנות ושנאת זרים, התפשטו ברחבי העולם, לא ניתן למצוא מקבילה למשבר התמותה של אמריקה במדינות עשירות אחרות. אם הוא צודק, הן כנראה לא חוו את אותה היחלשות של המוסדות והסנטימנטים הקולקטיביים.

אבל גם אם תרבות היא תשובה מעורפלת ובלתי־מספקת לשאלה שמציבה תמותת הייאוש, היא מייצגת כוחות שחוקרי מדעי החברה מנסים נואשות להבין. משבר התמותה של אמריקה הוא סימן לחולשה מוסדית קשה. כדי להתמודד איתו, יצטרכו הכלכלנים לצאת אל מחוץ לגבולות המסורתיים של התחום. 

__________________________________________________

תרגום: מרב שמבן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ