החוקרים מתריעים, הסכנה מוחשית. למה אנחנו עדיין אוכלים בעלי חיים?

היה ניתן לצפות שהתפרצות מגפה עולמית תגביר את המודעות בדבר הסכנות שטמונות באכילת בשר ובגידול תעשייתי של בעלי חיים. עוד לא מאוחר להתעורר

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תרנגולות בשוק במומבאי
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

נדמה כאילו כל מה שיש לומר על נגיף הקורונה כבר נאמר, נכתב ונותח עד דק. זו בדיוק הסיבה שההתעלמות מנושא אחד מובהק שקשור בנגיף הקטלני צורמת במיוחד. אולי זה לא מקרי: נותרנו אותם בני אנוש נהנתנים, גרגרנים וחובבי מותרות עד כדי כך, שנדמה שאנחנו לא מוטרדים מהעובדה שהמגפה העולמית קשורה קשר הדוק לאופן שבו אנחנו אוכלים בעלי חיים. זה אפילו לא גורם לנו לתהות לרגע אם מה שהכנו לעצמנו לארוחת צהריים לא רק מחריב את כדור הארץ, אלא הורג את תושביו.

הבנתי את זה באופן עמוק בשיחת זום שערכתי עם כמה אנשים חכמים רגע לפני פסח. אחרי שהרמנו כוסיות ואיחלנו חג שמח, כמה מאיתנו סיפרו מה מתבשל אצלם לקראת ליל הסדר המצומצם שהם עמדו לערוך למחרת. רבים מהם — שבכל תחום אחר מגלים לרוב תבונה ויכולת הקשה לוגית מפותחת — בישלו טלאים, כבשים, פרות ותרנגולות. תהיתי אם זה הגיוני שאותם אנשים לא עושים את ההיקש הברור בין המשקים הצפופים והמתועשים, שגידלו את החיות העולות ובאות אל הצלחות שלהם, לבין ליל הסדר הלא שגרתי שנכפה עליהם בשל הקורונה.

חשוב להבין: לפי נתוני ה–CDC (המרכז לבקרת מחלות בארה"ב), מקורן של 75% מהמחלות המפציעות — כאלה ששיעור ההדבקה שלהן נמצא במגמת עלייה — הוא בבעלי חיים. 60% מהמחלות המידבקות באופן כללי הגיעו אלינו מבעלי חיים שצרכנו או שסחרנו בהם. הן נקראות מחלות זואונוטיות. במחלות הללו אפשר למצוא את השפעות למיניהן (שפעת העופות, השפעת הספרדית, שפעת הונג קונג), את מחלת הפרה המשוגעת, מרס, סארס, זיקה, אבולה, קורונה ואפילו איידס. חוקרים משערים כיום שכ–200 מחלות מידבקות אחרות שתועדו בשלושת העשורים האחרונים הגיעו מבעלי חיים.

המספרים האלה מעידים על קנה המידה חסר התקנה של משקי מזון מהחי שנמצאים סביבנו. מבין ענפי המזון החי, תעשיית העופות מנצחת בתחרות "מי מספקת את המאגר הגדול ביותר של מחלות מסוכנות לבני אדם". מתוך 16 זנים של שפעת המוגדרים "מזיקים בקנה מידה נרחב", 11 מגיעים מלולים תעשייתיים. לפני שנתיים חקרו מדענים 39 מוטציות גנטיות, שאיפשרו לנגיף להפוך מכזה שמזיק רק לבעלי חיים לכזה שמדביק גם בני אדם. הממצאים היו ברורים: 37 מהאירועים הגנטיים הללו התרחשו במשקים של תעשיית העופות. בעוד ששיעור התמותה מקורונה עומד על כ–2% והוא אפסי בקרב ילדים, שיעור התמותה משפעת העופות עומד על 50% בקרב ילדים. אנחנו נמצאים במרחק זעיר משינוי גנטי קטנטן, שעשוי להוביל להתפשטות אקספוננציאלית של שפעת העופות, אלא שהפעם הטרגדיה תהיה בקנה מידה שקשה להעלות אפילו על הדעת. האם האפשרות לאכול חזה עוף לארוחת ערב שווה את הסיכון לאבד אחד מכל שני ילדים למחלה הזאת?

מגפת הקורונה היתה צפויה לרבים. במאמר שפירסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הונג קונג ב–2007 בכתב העת Clinical Microbiology Review, נכתב במפורש שעומד להתפרץ סוג חדש של סארס, שמקורו יהיה בעטלפים. "נוכחותם של מאגרי נגיפים גדולים מסוג SARS-CoV בעטלפים, לצד תרבות אכילת יונקים אקזוטיים בדרום סין, היא פצצת זמן", התריעו החוקרים. ואיש לא הקשיב.

באותה שנה פורסם מאמר מערכת לא שגרתי בכתב העת American Journal of Public Health, וקבע כי היחס בין מגפות לבין חיות משק הוא בלתי ניתן לערעור. העורכים השמיעו קריאה מהדהדת: כדי למנוע מגפה עולמית, הגיע הזמן להפסיק לאכול בעלי חיים. שנת 2007, מתברר, היתה פורייה במיוחד בזעקת הקשר בין בעלי חיים בשירות האדם לבין מחלות. בספר שהתפרסם באותה שנה, "שפעת העופות: נגיף שיצרנו במו ידינו", כתב מומחה אמריקאי לבריאות הציבור, ד"ר מייקל גרגר, כי: "אם אתם מעוניינים ליצור מגפות גלובליות, בנו משקים תעשייתיים".

אל תיגעו לי בביג מק

לעומת השתיקה הרועמת בנושא בישראל, ב"גרדיאן" התפרסמו בשבועות האחרונים שתי כתבות בנושא, אחת מהן פרי עטם של הסופר ג'ונתן ספרן פויר והתיאולוג ד"ר אהרון גרוס. כיאה לסופר ולמומחה לחשיבה דתית, השניים סיפקו דימוי מטריד במיוחד, שעוזר להבין מול מה אנחנו מתמודדים: "דמיינו שבזמן שהמדינה שלכם מיישמת ריחוק חברתי, המדינה השכנה מגיבה לקורונה על ידי קיבוץ אזרחיה באולמות ספורט ברבבות. דמיינו שבנוסף הם גם מיסדו התערבות גנטית ותרופתית שמסייעת לאזרחים שלהם לשמור על פוריות תחת התנאים הקיצוניים האלה, ומתעלמים מהעובדה שזה גורם לניתוץ מערכות החיסון שלהם... ברור שפעולות כאלה יגדילו באופן דרסטי את שיעור התמותה לא רק במדינה השכנה, אלא גם במדינה שלכם".

בירוא יערות באינדונזיה, בשנה שעברה. האדם והטבע התקרבו יותר מדי צילום: ULET IFANSASTI / NYT

עמדתם של ספרן פויר וגרוס בנושא אכילת חיות ידועה זה מכבר, אך נראה שהמודעות לעניין מפציעה גם מכיוונים לא צפויים. הפרשן הפוליטי חד הלשון של "הגרדיאן", ניק כהן, שבימים כתיקונם משתלח בפוליטיקאים, הקדיש לנושא את הטור השבועי שלו, שנשא את הכותרת: "בוודאי, הקשר בין התעללות בבעלי חיים ובריאות העולם ברור עכשיו". הכותרת סרקסטית במכוון, והטור עוסק בחוסר הרצון המופגן של הציבור ושל נבחריו לראות סיבה ותוצאה בין השניים: "התעלמות מרווחת בעלי חיים היא מרכזית למגפות. אבל פוליטיקאים לא מעזים לעשות את הקישור".

"אם עמידות לאנטיביוטיקה תמשיך לגדול, נביט אחורה על שיעור התמותה מקורונה 2020 ונגיד: 'באמת? זה הכל?' עמידות לאנטיביוטיקה עלולה לסיים את עידן הרפואה המודרנית ולהשיב את האנושות לתקופה שבה פציעות מינוריות וניתוחים שגרתיים יהיו קטלניים", כתב כהן. "מחקרים מנבאים 10 מיליון מתים בשנה מחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה עד שנת 2050".

הבעיה, כפי שכותב כהן, נעוצה בכך שגם אם אינדיבידואלים יפנימו את הקשר ויהפכו לטבעונים, התרבות הדומיננטית השלטת לא תשתנה בקלות. "דמיינו פוליטיקאי מריץ קמפיין להגבלות קשות על צריכת בשר. המבקרים יאשימו אותו בהענשת העניים — כי אנשים שבקושי חושבים על עניים תמיד מעלים אותם כטיעון כשאחת התענוגות שלהם נמצאת תחת איום. אותם פוליטיקאים יוקעו על כך שהם מבקשים לשנות את תוכן ארוחות החג המסורתיות או להפסיק את ההנאה שביג מק גורם לאנשים. בעוד שהנכדים שלנו יסתכלו אחורה וימצאו שההתעללות שלנו בחיות היתה בלתי מובנת, כרגע הטיעונים להפסיק את ההתעללות הזאת מעוררים בעיקר חוסר הבנה".

לקראת המגפה הבאה

ד"ר אסף צחור, חוקר במרכז המחקר לסיכונים קיומיים בקיימברידג', מזהה שלושה גורמים ישירים ושניים נסיבתיים להתפרצות מחלות זואונוטיות. אחד מהם מצוי במשקי החי ותנאי הצפיפות הגבוהים. "אני לא מדבר על החלק של האכזריות כלפי בעלי חיים — זה נושא נפרד — אלא על הצפיפות כסביבה אידיאלית לשגשוג נגיפים ולהופעת מוטציות, שמאפשרות להן לעבור לבני אדם", הוא אומר בראיון. גורם נוסף הוא בירוא היערות בעולם, שנעשה לרוב לצורך גידול מזון לבעלי חיים בתעשיית המזון. דוגמה לכך הם גידולי הסויה, שכ–80% מהם מיועדים למשק החי ולא לצריכה ישירה. "זה גורם להסרת אזור החיץ בין היער לבין ההתיישבות האנושית, ומכאן לחשיפה מוגברת בין בני אדם לבין מינים ביולוגיים שאחרת לא היו נפגשים. כך עוברות המחלות". הגורם השלישי מצוי לדבריו ב"שווקים הרטובים", שם מתקיים סחר בבעלי חיים אקזוטיים לצד חיות משק. "זה כמו הזמנה לנגיף לבוא אליך הביתה", כלשונו.

שני הגורמים ברקע הדברים, על פי צחור, הם שינוי האקלים וגידול האוכלוסייה. "מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שהתחממות גלובלית גורמת להארכת תקופת הפעילות של מחלות מסוימות", הוא מסביר. ולגבי פיצוץ האוכלוסין הוא אומר ש"יותר אנשים פירושו בירוא מהיר יותר של יערות, עיבוד חקלאי אינטנסיבי והעמסת יתר על הטבע. צפיפות אנושית מגבירה ומעצימה את הקפיצה וההתפתחות של נגיפים".

מעבר של האנושות לתזונה צמחונית יעזור?

"כן, גם בדרכים ישירות וגם עקיפות. הסיכוי של שפעת העופות להתרבות ולשגשג יפחת ככל שמשק העופות יקטן, וזו דוגמה להשפעה ישירה. אבל המנגנון העקיף אפילו יותר קריטי. כשאדם צורך X מזון מהצומח, הוא מרוויח X קלוריות. כדי לצרוך את אותה כמות קלוריות ממזון שמקורו בבעלי חיים, בעלי החיים צריכים לצרוך בעצמם פי עשרה X קלוריות, כלומר פי עשרה מזון. זה מנגנון לא יעיל, שבשמו מחסלים את יערות העולם, ויש לזה השלכות קטסטרופליות. הישענות מצומצמת יותר על משק החי תפחית באופן עקיף גם את זה".

כשצחור נשאל אם יש סיבה כלשהי להיות אופטימיים בעקבות משבר הקורונה לגבי המוכנות שלנו להישנות של נגיפים מהסוג הזה, הוא עונה נחרצות. "ממש לא. הפרק הזה אולי יסתיים, אבל מיד ניווכח במגפה הבאה". בהמשך השיחה הוא מציין: "המשבר הזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. ואם פיספסנו את החיזוי שלו, בואו לא נפספס את הלקח ממנו".

ד"ר אסף צחורצילום: אייל טואג

ובכן הלקחים ברורים: מעבר לעובדה שצריך לאסור על שווקים רטובים, לאכוף את האמנות הבינלאומיות שאוסרות על סחר בבעלי חיים אקזוטיים ולהכריז על כל היערות שעוד נותרו בעולם כעל שמורות טבע שאין להרוס, יש עוד משהו פשוט שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות כבר עכשיו. אפשר פשוט להפחית את צריכת הבשר, החלב והביצים. זה לא קיצוני כפי שבעלי אינטרסים וסתם גרגרנים מעוניינים שזה יישמע. כל שצריך לעשות הוא לשקול בארוחה הבאה שלכם אם אתם באמת חייבים לאכול את המאכל הזה עכשיו, או שמא יש אפשרות קולינרית אחרת פחות מסוכנת. גם הפחתה של אכילת חיות ותוצריהן, ולא בהכרח הפסקה מוחלטת, היא מעשה חשוב ומועיל.

אחרי ההפחתה האינדיבידואלית, שזה החלק הקל, השלב הבא הוא דרישה ציבורית לשנות את הכלכלה ומדיניות המזון שלנו כחלק מדרישה להטבת בריאות הציבור. ברור שזה לא שינוי קל או מהיר — כוחות עשירים וחזקים פועלים כדי שלא נבין את הקשר הזה, כדי שנחשוב ששיפוד על האש הוא מסורת הכרחית ושאין תחליף לשניצל לילדים או לכוס חלב — אבל זו בהחלט תמורה אפשרית. לנוכח המשבר הנוכחי, נדמה שאין ברירה אלא לחתור אליה בבהילות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ