ראיה חותכת |

שמחת החיים של ויק מוניס

ויק מוניס, נרקיס, בעקבות קאראווג'ו, 2005. ארמון חול #10, 2014. מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב, "תמונה מכל דבר", עד אוגוסט 2014

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל ניב
טל ניב

מול הצילום של נרקיסוס הנשימה נעתקת. זה יפה. יפה יותר מקאראווג'ו? לא יודעת. אני מקשיבה לקולו של ויק מוניס, שעומד מולה בעצמו. תערוכה מרהיבה, מלבבת, אינטליגנטית - אני יודעת שהיא קלה להבנה. נגישה. מוניס הברזילאי שהיגר לארצות הברית ידוע מאוד. והוא מצטט מתולדות האמנות ויוצר קומפוזיציות מחפצים - ואז מצלם. במוזיאון מוצגים צילומים של עבודות תלת־ממדיות שיצר בחדות מוחלטת. עיניו ירוקות. מבטו צלול והוא מרוכז בסיפור על האופן שבו נהיה אמן. בקטלוג, הצנוע במפתיע בעיצובו, מתאר מוניס ביקור במטרופוליטן ב–1983 - אז היגר מברזיל לארצות הברית - ואת התור מול ציור של רובנס שהיפנט אותו. חיפשתי את הציור, דיוקנה של קלרה סרנה מ–1616. זו בתו של רובנס, וזווית הראייה זהה לאופן שבו מוניס מצלם, מלמעלה, ויש לה עינייים כחולות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ