ראיה חותכת |

הצלב שעל הקיר

כאילו אפשר לקחת וזהו

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל ניב
טל ניב

1 צילום נורא. התוכן. לא איך שהוא מצולם אלא מה שנראה בו. העציר והפלנלית, והמכנסיים האדומים שלבש בשביל ההפגנה בכפר סילוואן, מעל כביש 60, צפונית לרמאללה, ליד ההתנחלות עפרה, ב–12 בספטמבר. הפגנה שנגמרה גם בכדור גומי בראש של מפגין אחר. ומה שברור כאן, על יד אבן המחסום המכוערת, הוא כמובן צלב הקרס. לכלוך שעל האדמה. פלנלית, מכנסיים אדומים. זקנקן. והאנלוגיה הגרפית, המכוערת, שנחרתה על האבן. הגדר של ההתנחלות עפרה כוללת אדמות של סילוואן, והוחלט להקים גדר חדשה אבל עוד לא הקימו. בצילומים נוספים מאותו יום אפשר לראות את תהליך המעצר, ואת המפגין האחר ששוכב על הכביש, ויש עוד צילומים מסוכנויות אחרות שבהם נראה ראשו המכוסה בפלנלית בין מותני החיילים שהושיבו אותו לצד הבטונדה. וברור מדוע הצלם צילם את העצור לבדו, לצד הבטונדה, והגרפיטי, צלב הקרס הזה, אבל כשמתבוננים אפשר פתאום לחשוב, או לשאול, אם החיילים ראו את הציור, כשהושיבו אותו שם אחרי שהשתלטו עליו. ולמרות שזו אנלוגיה מטופשת, שאינה מביאה בחשבון את המצב המיוחד, המסוים, כאן, במקום שבו גדר של התנחלות לוכדת גם את אדמות כפר — כאילו אפשר לקחת וזהו — ובכל זאת אין לו שום קשר ל"לבד בברלין". מצב כשלעצמו. חדש. אז הפלסטינים ציירו את הגרפיטי על האבן. אבל החיילים הותירוהו לידו. ועכשיו יש דימוי. משולב. מופרך. משונה. ואולי מישהו, אחד החיילים, אמר תשמעו, לא נשאיר כאן. אולי בפינה אחרת. אפשר? אולי שם לב, ואז ויתר ושכח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ