ראיה חותכת |

אין ברירה אלא לדפדף בקטלוג

אילו הייתי נוסעת יותר, הייתי גם יודעת שזהו פסל ידוע. אבל לא מסוגלת לקנות כרטיס טיסה. או לזוז. רק לראות ולקרוא

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל ניב
טל ניב

1 אני מסתכלת בחורי עיניו הריקות של האריה. בלשונו הצבה, הנחנקת. בקמט האבן הנורא מעל עינו. בחרחור נשימות אחרונות. ואני מסתכלת בו מבעד לכיסוי הפרספקס האדום, שיאיר ברק הלביש עליו בחדר, לימין הכניסה לאולם התערוכה שלו במוזיאון תל אביב. ומוצגת בחדר גם מצבת אבן שוכבת, שעליה חרותה וריאציה באנגלית של "אני מעדיף שלא", משפטו החוזר של בארטלבי, הכתבן המשפטי האומלל בסיפורו החקור־הנודע של מלוויל, שממית את עצמו, או מומת על ידי אדישות, ושעונה על כל הצעה, גם טובה, במילים "אני מעדיף שלא". ובחדר גם מיצב וידיאו המתאר סילון מים באגם ז'נבה. ויש רחש וזרימה. ואני יודעת שבסופו של דבר, גם אם מכוסה אדום, ומוצב בהקשר קריר למדי, מחושב, אי אפשר להכחיש. רואה צילום ענקי של פסל היפר־ריאליסטי של חיה גוססת. ולבי עומד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ