והשאר יסופר בתולדות ישראל: כך כתב אלתרמן את "מגש הכסף"

הזדמנות אינטימית שנקרתה בדרכו של אלתרמן לשמוע את ראשי הארגונים הצבאיים של היישוב היהודי מחליפים רשמים, היא שהביאה לכתיבתו של טור העיתון המשפיע ביותר בתולדות המדינה. דברי הימים של הטקסט ההיסטורי

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורי משגב
אורי משגב

במוצאי שבת, כ"ט בנובמבר 1947, נפל דבר בתולדות ישראל. למעשה נפלו שני דברים, שהיו קשורים קשר הדוק זה בזה: עצרת האומות המאוחדות אישרה ברוב גדול את תוכנית החלוקה של פלשתינה, ובמסיבת החברים הספונטנית שהתפתחה בקפה כסית חרג הבעלים חצקל ממנהגו וכיבד את האורחים בשמפניה חופשית על חשבון הבית. בין קולות השירה הרמים ואדי האלכוהול המבעבע, מבלי דעת, החל לקרום עור וגידים גם תינוק פואטי חדש. הוא בא לעולם 20 יום מאוחר יותר, וזיכה את אביו בתהילת עולמים. "מגש הכסף" — כנראה פואמת השכול והתקומה האולטימטיבית בתולדות המדינה, שנכתבה כמעט חצי שנה לפני קום המדינה.

תושבי ירושלים חוגגים את החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה של פלשתינהצילום: הנס פין / לע"מ

לא כל מי שגדלו כאן לאורך השנים על הטקסט המהדהד הזה מודעים לכך. זה אולי הדבר המדהים מכל שקשור ל"מגש הכסף"; יותר מכוחו השירי ואפילו יותר מהפתיחה היומרנית שהרשה לעצמו אלתרמן (סימן הפיסוק שלוש נקודות, שמופיע לרוב בסוף משפט ולא בתחילתו, ומיד לאחריו ו' החיבור — שבעברית תקנית אינה מיועדת לפתוח משפט, אבל מהדהדת טקסטים מקראיים). עיתוי הפרסום של הטקסט מחייב קידה למחברו. הוא מחריג אותו מעמדת הצופה מן הצד, המתעד השקדן והשנון, מי שכבר אז נתפס כדוברו של הדור — ומקפיץ אותו לעמדת הנביא. טווח הנבואה הוא כשנה וחצי: אלתרמן מתאר ב"מגש הכסף" את סופה של מלחמת העצמאות. בפועל נערכו הקרבות האחרונים במרץ 1949 (מבצע "עובדה" וכיבוש אילת), והסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה, נחתם רק ביולי באותה שנה. בין החלטת האו"ם לסיום מעשי האיבה ("והארץ תשקוט") סחפה את היישוב ואת הארץ דרמה צבאית, חברתית ואנושית. ניתן היה לצפות אותה. אלתרמן בחר ביודעין לדלג עליה בעזרת שלוש נקודות, ולגשת מיד אל קו הגמר.

בביוגרפיה המאלפת שלו ("אלתרמן", ספריית אופקים, עם עובד) מספר פרופ' דן לאור שעוד באותו ליל שמפניה בכסית נקרתה לאלתרמן הזדמנות אינטימית להבין את ממדי הדרמה והטרגדיה הצפויות. בין הדי הריקודים והזמרה הוא האזין לשיחה בין ידידו יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח, לבין יוסף אבידר, מבכירי ההגנה. אבידר לחש לשדה כי הקמת המדינה היהודית תגבה מהיישוב עשרת אלפים קורבנות. אלתרמן הקשיב בשתיקה. לאור מביא בספרו עדות של המשוררת ימימה אבידר־טשרנוביץ, רעייתו של אבידר, שנכחה גם היא במקום ובראיון מאוחר נזכרה שמבטו של אלתרמן היה "מלא חרדה וכאב".

את רשמיו על עניינים אקטואליים מיהר אלתרמן, כדרכו, לתרגם לטור עיתונאי קבוע בעל חריזה ומשקל מוקפדים. באותה עת זה כבר היה לו טבע שני. מ–1934 עד 1943 הוא עשה זאת באכסניה של "הארץ", במסגרת המדור "רגעים". אלתרמן נהג לחתום עליו בשם העט "אגב", אבל היה ידוע לכל מי מסתתר מאחוריו. המדור היה רק עיסוק צדדי שהתווסף לעבודתו העיקרית של אלתרמן ב"הארץ". הוא הועסק שם חמש או שש משמרות שבועיות כעורך בדסק החדשות הלילי, וכמי ששלט בארבע שפות היה אמון על תרגום דיווחים שהגיעו מסוכנויות ידיעות ועיתונים זרים. כתיבת הטור המחורז נחשבה כמגולמת בשכרו החודשי, ולא הוענק לו בגינה שכר סופרים נוסף.

נתן אלתרמן כעורך בדסק החדשות הלילי של "הארץ". שוקן סירב לבקשת ההעלאהצילום: אברהם סוסקין / המכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון / הערוץ הראשון

בגיל 33, כשמאחוריו תשע שנות עבודה בעיתון וגם שורת הצלחות כמשורר ופזמונאי פופולרי, ביקש אלתרמן מהעורך הראשי גרשום שוקן העלאת שכר. הוצאותיו עלו באותן שנים, גם מכיוון שחילק את ימיו ולילותיו בין שתי נשים: רעייתו החוקית, השחקנית רחל מרכוס, ולצדה אהובתו השנייה, המאיירת צילה בינדר. אבל שוקן סירב לבקשת ההעלאה, ואלתרמן חצה את הכביש לעיתון מפלגת הפועלים "דבר". יש הטוענים שהמעבר תאם את מטרותיו לא רק מבחינה כספית, אלא גם פוליטית. טענה נוספת היא שמקור התסכול האלתרמני ביחס לשוקן לא היה רק כספי, אלא היה קשור גם לסירוב של האחרון לפרסם בהוצאת הספרים המשפחתית היוקרתית אסופה ממדורי "רגעים".

כך או כך, "דבר" היה באותם ימים עיתון מרכזי והמדור המחורז של אלתרמן תפס בו במהרה במה מרכזית. הוא ראה אור בגיליון שישי, בטור השמאלי והאחרון של עמוד 2. מיקום זה נתן לו את שמו המיתולוגי, "הטור השביעי". הוא התפרסם כבר בחתימת "נתן א.", ומיצב את מחברו בעמדה ייחודית של משורר־עיתונאי. דן מירון, מגדולי חוקרי אלתרמן, חשב שאלתרמן ראה בפוזיציה הזאת שליחות של דובר בשם רבים, וייחס לאלתרמן בהקשר לטור השביעי "פרסונה של המשורר הלאומי, המדבר בשם האומה כולה והמבטא את רחשי לבה בעת מבחן שאין כמוה לחומרה".

עת המבחן ורחשי הלב של האומה היו ברורים מאוד לאלתרמן אחרי החלטת החלוקה והשיחה ששמע בין שני הבכירים הביטחוניים. שישה ימים אחר כך הוא פירסם במדורו טקסט שניסה לקלוע לממדי הדרמה. הוא קרא לו "ויהי ערב", תוך רמיזה שקופה לטקסט המקראי של בראשית, כשאת בריאת העולם מחליפה בריאת האומה ובחגיגיות של סיום המנדט והקמתה הצפויה של מדינת היהודים מתערבבת אימה גדולה ממלחמת הקיום הצפויה. אבל השיר לא עורר התרגשות מיוחדת בין קוראיו הנאמנים של אלתרמן. הניסיון השני שלו להכיל ולתרגם את הדרמה הצפויה, שבועיים אחר כך, כבר היה "מגש הכסף".

עיתון "דבר", 19.12.1947צילום: אתר העיתונות היהודית ההיסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א

את ההשראה בדמות המוטו לטקסט, שהופיע מעליו כמנהגו הרווח של אלתרמן בטוריו העיתונאיים ("אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף") העניק לו דווקא "הארץ". חוקר הספרות מרדכי נאור הבהיר בזמנו שמדובר בציטוט שיוחס בעיתון ארבעה ימים קודם לכן לחיים ויצמן, על סמך ידיעה ב"ניו יורק טיימס" שסיקרה את הופעתו של המנהיג בכנס של המגבית המאוחדת באטלנטיק סיטי. ויצמן התייחס כמובן לכסף במובן היסוד החומרי־מתכתי (silver platter), לא המסחרי. החומרים שהסעירו את אלתרמן באותם ימים היו דרמטיים בהרבה. מאז השיחה הלילית שלה היה עד בכסית, הלכה והתגשמה הנבואה הקודרת של שדה ואבידר. פעולות האיבה התחילו מיד בבוקר המחרת, ומאז רק הלכו והתגברו ללא הפוגה. עד 18 בדצמבר, היום שבו הגיש אלתרמן את הטור לדפוס, גבו ההתנגשויות האלימות לא פחות מ–120 הרוגים מאוכלוסיית היישוב היהודי.

בשבתו כדסקאי לילה במערכת "דבר", התוודע אלתרמן בזמן אמת למאורעות הטרגיים. ידיעה רדפה ידיעה. הבולטת בעוצמתה היתה אולי נפילתם של 14 ממלווי שיירה לבן־שמן מאש הלגיון הערבי. את "מגש הכסף" הקדיש לדמותם הסמלית של "נערה ונער" חגורים ומאובקים, מייצגים מובהקים של דור הפלמ"ח שאליו נשא את עיניו בהערצה. בדימוי ארוטי כמעט איפיין אותם כ"נוטפים טללי נעורים עבריים". האומה אסירת התודה, מהעבר השני, תוארה כ"שטופת דמע וקסם". בתיאור טקס החניכה־הקרבה הזה חנט המשורר את דמותה של מלחמת 1948 כמלחמת מגן לחיים ולמוות, שבה השליכו את נפשם מיטב צעיריה הצברים של המולדת למען השגת ריבונות יהודית בארץ ישראל. הוא אף הקפיד לוודא את האימפקט הרצוי באמצעות שורת הסיום "והשאר יסופר בתולדות ישראל" (עוד מחווה ללשון המקראית, שבה שלט היטב).

העובדה שעם 6,000 הרוגי המלחמה יימנו גם אזרחים רבים, חלקם מבוגרים בגילם, לצד מספר לא מבוטל של עולים וניצולי שואה שחלקם נשלחו לשדות הקטל במהירות האפשרית — לא היתה כמובן ידועה לו אז. וגם לו היתה מתחוורת לו איכשהו מכוח סגולותיו הנבואיות, ניתן להניח שלא היה מאפשר לה לפגום באחדות הדימוי ובכוחו.

עד אז פירסם אלתרמן, בן 37 בסך הכל, 216 טורים שביעיים. חלק ניכר מהם עוררו הד ניכר. אבל דבר לא דמה להשפעה, המיידית והמצטברת, של "מגש הכסף". הפאתוס הלאומי־הציוני שאלתרמן סיגל לעצמו משלב מוקדם מאוד של פרסומיו הציבוריים לא היה זר בשלב הזה לקוראיו. גם לא חדות הראייה והווירטואוזיות הלשונית. אבל כאן נכח גם משהו אחר. כפי שמעיר גם לאור בספרו — לא רק מהירות השיא של תגובת המשורר־העיתונאי מדהימה כאן, אלא גם יכולת הזיקוק והתמצות. שישה בתים, 27 שורות, 136 מילים. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לכתוב היסטוריה.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"