קצת פחות רופאים מומחים קצת יותר רופאים הומנים

כבר במאה ה–19 הגיעה הקהילה הרפואית למסקנה כי אדם אחד אינו יכול להגיע לבקיאות בגוף הידע הרפואי ולמיומנות בבחירה וביישום של המגוון הרחב של הטיפולים שניתן היה להציע לאדם הסובל. הכרה זו הובילה להבנה כי נדרשת "חלוקת עבודה" חדשה — שביסודה צמצום מרחב הידע והמיומנויות שבשליטתו של הרופא. כפועל יוצא הוצעו לבוגרי בתי הספר לרפואה מסלולי הכשרה ייחודיים, המבוססים על התנסות חוזרת ונשנית בתחומי ידע ייחודיים ובביצוע פעולות ספציפיות. הרופא הפך למומחה. הגידול בגוף הידע ובמספר הטכנולוגיות שפותחו ושולבו בפרקטיקה הרפואית במאה ה–20 חיזק את המגמה. מרחב הידע והכישורים שבו נדרש המומחה לשלוט הצטמצם, ומספר המומחים גדל.