פיטורי חן אלמליח הוכיחו: חייבים להפריט את התרבות בישראל

חן אלמליח לא מצאה מקום בשידור הציבורי. הפתרון, כמו שלימדו אותנו ערס פואטיקה, הוא הפרטה של התרבות

נדב פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חן אלמליח. עמדה מוסרית מובהקת
חן אלמליח. עמדה מוסרית מובהקתצילום: נועה יפה
נדב פרץ

בסנכרון אולי מקרי פוטרה הדי־ג'יי ושדרנית הרדיו חן אלמליח מגלגלצ בה בעת עם ציון ארבע שנים לערס פואטיקה. אלמליח העלתה פוסט בדף פייסבוק שלה, שבו קשרה בין הדיכוי האתני של שמעון יהושע שנורה על ידי שוטרים שניסו לגרשו בדצמבר 1982, לבין הירי על יעקוב אבו אלקיעאן בשבוע שעבר, וקשרה בין מעמד וכוח בישראל לאתניות, מזרחיות וערביות. הפוסט שלה, שפורש באופן מסולף ומניפולטיבי, טען שהמחאה מקבלת אופי אלים כאשר הדיכוי הממסדי הופך לאלים. לאחר פרסום הפוסט פוטרה חן על ידי מפקד התחנה שהודיע לה על כך בציוץ פומבי בטוויטר הפרטי שלו. השדרנית, שהשמיעה כל שבוע פלייליסט שנע על ציר צפון אפריקה וקומפטון קליפורניה, הואשמה על ידי מפקד התחנה כתומכת בטרור. ציוץ הפיטורים התפרסם בחלק מכלי התקשורת והביא לתגובות אלימות נגד השדרנית, שהגיעו עד איחולי מוות ודריסה.

אלמליח ואני מיודדים חמש שנים. שנינו הסתובבנו, בתחילת שנות השלושים שלנו, על אותם צירי משמעות וזהות יחד עם אנשים אחרים, בין תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע, יודעים לדבר את עצמנו בשתי שפות מעמדיות שהעברית המשותפת מפרידה ביניהן. המציאות השסועה והמעמדית לימדה אותנו לדבר עברית אחרת לכל נמען שהוא. התרבות העברית דיברה אותנו — החצויים מתוך גרונה — תלושים ללא בית. היינו מאושכנזים, וממוזרחים ששומעים מוזיקה מארצות הברית ומחשבות באנגלית שהיתה לנו, איכשהו, מפלט משותף לניכור התרבותי בישראל. הרשת החברתית הפגישה אותנו, יחד עם אנשים שדומים לנו. שישים שנה אחרי העלייה הגדולה מארצות האיסלאם, כבר היתה לנו בטן מלאה מספיק כדי לחשוב על זהות, אמנות ופוליטיקה חדשות משלנו. הרגשנו כאורחים בביתנו, לא כבעלי הבית.

לפני חמש שנים החלו יוזמות תרבותיות של צעירים מהתפר הבין־דורי של דור ה–X וה–Y להיווצר במסגרת יזמות תרבותית במימון פרטי. הממלכתיות הישראלית לא פרשה עלינו את חסותה, וראתה בנו בנים חורגים. חובבי תרבות מזרחית כמו אופיר טובול החלו עם "קפה גיברלטר" — בלוג שמדבר על ההדרה ההיסטורית מחד גיסא, ועל אלטרנטיבה מזרחית חתרנית מאידך גיסא — ושינו את האופן שבו מזרחים מדברים על הווייתם ותרבותם. לפני ארבע שנים בדיוק החליטה משתתפת קבועה ומבקרת ב"קפה גיברלטר" בשם עדי קיסר שנמאס לה מערבי שירה מנותקים וממושטרים והחליטה ליצור ערב משלה, שבו היא הרגולטור, היא קובעת מי הם המשתתפים, איזו אווירה תהיה וגם מהם הקריטריונים האמנותיים לבחירת השירים והמוזיקה. אחרי התלבטות בין השמות "שירים מהפריפריה של הלב" ו"ערס פואטיקה" היא החליטה על האופציה השנייה, אירגנה את הערב ועשתה היסטוריה. היא ביקשה מחברתה חן אלמליח שתעצב שפה מוזיקלית. חן ועדי יצרו מרחב תרבותי ריבוני ומתריס. בערבים האלה לעגו חן ועדי — "ריטה ושוש" כפי שהן מכנות זו את זו — למחיצות המטופשות בין היפ הופ שחור לפופ מזרחי וערבית קלאסית. ערבוב הוא בלתי נמנע, ואופיו נקבע על פי המערבב.

המרד הערס פואטי שינה את האופן שבו נתפסת שירה בישראל. המחיצות בין תרבות פופ לשירה המוגדרת גבוהה, שאיפיינו את התרבות הישראלית עשורים ארוכים, התמוטטו. נמוך וקליל וגבוה וכבד־ראש נקראו זה לצד זה, וצחקו לשלטונות התרבות המקובלים ולפרקטיקת ההסתופפות במרתפי בית הסופר לצד מיחם מים חמימים וקפה שחור שנותר מיותם בכלי הפלסטיק מהערב הקודם. פריצתה של ערס פואטיקה דרך הרשת החברתית הביאה לערבים הבאים מאות משתתפים.

עדי קיסר. נמאס לה מערבי שירה ממושטריםצילום: דודו בכר

ערס פואטיקה פרצה דרך הפרטה של המאבק המזרחי. לא המתנה אינסופית להכרה ממסדית ולא התדפקות על דלתי נדיבים כמו משרד החינוך, עיריית תל אביב, הוצאות ספרים ואוניברסיטאות. הייאוש מהניסיונות המרים של הדורות הקודמים שהודרו באלימות, בלעג או בנימוס מהציבוריות הקולקטיבית, ומהכינוי המקטין של המאבק המזרחי כ"בכיינות", הוביל ליזמות פרטית חדשה כאסטרטגיה למוביליות חברתית. חירות לוקחים ולא מבקשים.

ערס פואטיקה היא פרקטיקה קפיטליסטית של יזמות. היא ברירת מחדל של אנשים שלא מתייחסים לקפיטליזם כאל דת. מצד שני, כשמדברים על ממסד ריכוזי, על סוציאליזם, רגולציה וציבוריות במדינת ישראל, הכוונה היא לעוד מחווה תרבותית ליעקב שבתאי בבית ביאליק. כשם שמעמד הביניים המזרחי נוצר, בין השאר, בגלל משק מופרט שפתח את השוק לתחרות ויזמות, הפכו ההפרטה והיזמות לכלי בעייתי, אך בלתי נמנע, למהפכות ולהבעת עמדה תרבותית שלא עוברת דרך התודעה של שלטונות הטעם ההיסטוריים. זה קרה בתחנות הרדיו הפרטיות שמשמיעות מזרחית וגם אצל אנשי ערס פואטיקה שמעצבים מחדש את הטעם על ידי בחירה, מסחור ותחרות. המהפכה שודרה בטלוויזיה וברדיו הציבורי רק אחרי פייסבוק ויוטיוב.

חן אלמליח עבדה כשנה בגלגלצ, בעקבות הביקורת הציבורית על הפלייליסט המוטה תרבותית בתחנה. התחנה הציבורית והצבאית הביאה את ערס פואטיקה המצליחה מהמרחב המופרט אל הציבוריות הממלכתית. אחרי הפיטורים של אלמליח בשל השמעת עמדה מוסרית מובהקת בעמוד פייסבוק הפרטי שלה, כנראה אין שום ברירה אחרת. שומרי הסף הציבוריים של התרבות חזקים מדי. מעולם לא מוניתי לדובר של חן אלמליח, אני כותב בשם עצמי, ואת תובנותי מפיטוריה אני מסיק באופן פרטי. הפרשה הזאת מערערת את האמון הסדוק ממילא בממלכתיות הישראלית. ייתכן שהפרשה העגומה הזאת ושברון הלב ממוסדות רשמיים של ישראל יחדדו שוב את המסקנה של מזרחים בעלי עמדה ביקורתית ובלתי תלויה שלפי ניסיונם המצטבר, הדרך היחידה להביע עמדה פרטית, בלתי מתפשרת וחופשית היא שימוש במנגנוני ההפרטה של התרבות. ההפרטה תהפוך, למרבה הצער, לקדושה.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"