על צמחים ושדים: כך הפכנו לבעליה הגאים של האדמה

המהפכה החקלאית שירטטה את קווי ההתפתחות של המין האנושי בעזרת עוני, עושר ואכזריות אין־קץ. וכיאה לסיפור שנפתח ברצח, גם כאן נתקלים באלים תובעניים במיוחד

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איש נראה מאחור כשהוא מביט בציור נוף
צילום: ג'ונתן ארנסט / רויטרס
נועה מנהיים
נועה מנהיים

בראשית ברא אלוהים את הציידים ואת הלקטים, ובשנית את עובדי האדמה. בפרק הראשון של ספר הספרים הוא מעניק לזכר ולנקבה את זכויות השימוש בכל אשר יצר, בלי כוכביות, בלי טל"ח ובלי אותיות קטנות: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה". הסידור הזה, לפי עדותו שלו בכבודו ובעצמו, עבד היטב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד". הבריאה השנייה כבר לוותה במורכבות שמאפיינת את פרק ב' באשר הוא: האדם לא נברא בצלם אלא נוצר מעפר, אלוהים הופך לחלוץ ("וייטע... גן בעדן מקדם"), ואדם נשלח אחר כבוד "לעבוד את האדמה". האשה היא נגזרת של האיש, לא אישיות עצמאית, אלא עצם מעצמיו, עזר כנגדו, חוואית.

את מקום ההרשאה הגורפת תופסת החרגה, האוסרת את האכילה מפרי עץ הדעת על עובדי גן עדן ובני משפחתם. הקנס על הפרת החוזה הוא גורל מר ממוות: "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה, כל ימי חייך... בזיעת אפיך תאכל לחם". והצרות לא נגמרות שם: לאחר הגירוש מהפרדס, הגן, מתגלע סכסוך בין הבנים. הרצח של הבל, רועה הצאן, על ידי אחיו האיכר, קין, וקול הדם השפוך שצועק מן האדמה, הוא אולי שריד לפולחני קורבן אדם קדומים — שהיו נהוגים בתרבויות הנאוליתיות — שבהם ננסך הדם על האדמה כדי להשקותה בתמצית החיים, להבטיח את הפריון ולהפיס את רוח האלים. אבל האל המונותאיסטי אינו מפויס. הוא זועם. ובכעסו על קין הוא מקלל אותו במארה הגרועה ביותר בחברה חקלאית של יושבי קבע. האל גוזר על קין לחזור לקיום של צייד־לקט: "כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך. נע ונד תהיה בארץ". הדרמה המשפחתית הראשונית הזאת מהדהדת את רעמיה של אחת המהפכות המכריעות שידעה האנושות מעודה — המהפכה החקלאית.

אדם וחווה מבכים את מותו של הבל בציור "האבל הראשון" של ויליאם אדולף בוגרו מ– 1888 . הדם משקה את האדמה בתמצית החיים

זה לא קרה בן לילה. כדי להמיר קיום של צַיִד ולקט בעבודת אדמה היה צורך לעבור דרך מימוש ההוראה האלוהית, "רדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על פני הארץ". ראשית בויתו בעלי החיים שניתן היה להפיק מהם את המרב: הפרה, העז, החזיר, הסוס והחמור. הם סיפקו עור, בשר, חלב, דשן וכוח עבודה, שאותו אפשר היה לנצל כדי לחרוש את השדות שבני תקופת האבן החדשה החלו לעבד. הגידולים שתורבתו בתקופה זו, לפני כ–12 אלף שנה, הם עדיין 90% מתצרוכת הקלוריות של האדם המודרני — חיטה, תירס, אורז, דוחן, שעורה, תפוח אדמה — ורק גידולים זניחים, בהשוואה אליהם, תורבתו לאחר מכן. ויכוחים ניטשים בין החוקרים בשאלה מה הביא לשינוי: האם נבע מתהפוכות אקלימיות, שהפכו אזורים שונים בעולם — שבהם התחוללה התמורה הזאת בעת ובעונה אחת ובאופן בלתי־תלוי — לנוחים יותר לחקלאות, או שמא הוא נעוץ במהפך פסיכולוגי, מעבר לתפיסת עולם סימבולית, שהוליד דתות בדרגת מורכבות גדולה יותר. דתות אלה דרשו פולחנים גדולים יותר, שבתורם חייבו שיתוף פעולה המוני, וכל אלה הביאו לכינונה של התיישבות אנושית קבועה לצד אתרים כמו גבקליטפה, בטורקיה של היום, שבהם התבצעה עבודת קודש מונומנטלית במשך דורות.

את גלגלי המהפכה הזאת, שנוצרו במהלכה יחד עם הסירה והמחרשה, אי אפשר היה לעצור, כי אספקת המזון הסדיר ועתיר הקלוריות הביאה לציות לעוד צו אלוהי: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". פיצוץ האוכלוסין שאיפשרה החקלאות גרם לכך שאם לפני תחילת המהפכה היו על פני כדור הארץ בין 5 ל–8 מיליון ציידים־לקטים, מספר שנשמר אלפי שנים, הרי שעד לידתו של האיש שכיפר בצליבתו על אותו חטא קדמון של אכילת הפרי מנה המין האנושי כ–250 מיליון חקלאים חרוצים, שבהו בתדהמה במיליון הציידים־הלקטים הנותרים. החשד הבסיסי באותם צאצאי קין שאינם עובדים את האדמה, וההתנשאות המפוטמת של יושבי הקבע כלפי מי שמבלים את חייהם כשהם נעים ונדים, התגלגלו לאורך העידנים ומצאו את ביטוייהם הקיצוניים גם בתקופות מתורבתות לכאורה, למשל בתוקפנות הקולוניאלית האכזרית כלפי עמים ילידים שחיו בעיקר מציד ומלקט, כמו האבוריג'ינים האוסטרלים, תושבי קונגו או האינדיאנים האמריקאים, וגם בדחף הפשיסטי בן המאה ה–20 להכרית את כל מי שאינו שייך באמת לאדמה המקודשת בדם, כמו הצוענים והיהודים, הנוודים הנצחיים. שכן מי שחודר אל האדמה במחרשתו וזורע בה את זרעיו חש שהוא בעליה ובועלה — זה שכבש ושיעבד אותה לרצונו. היא רכושו, וכמוה גם הטובין שהם פירות השעבוד: רכוש פיזי ומעמד חברתי.

כדי לחתום את ברית העולם הזאת נהגו תרבויות חקלאים עתיקות לבצע פולחני מיניות מקודשים, שבהם "נקשרה" האדמה לאדם. אבל אלו היו חיי נישואים רצופי חרדת ביצוע וחשש מבגידה, רעב, בצורת ומחלה, כמו גם מהמחזור הטבעי של העונות, שבאו לידי ביטוי בדמויותיהם של אלי הצמחייה הנולדים מחדש לאחר שהם מבלים זמן בשאול: דומוזי (תמוז) הבבלי, בעל הכנעני, אדוניס היווני או אוסיריס המצרי. כולם היו מאהביה של אלוהות נשית רבת־פנים וסתירות, מעניקת חיים וקטלנית, נדיבה ותובענית כאחד, שאחריה התחקה רוברט גרייבס בספרו "האלה הלבנה". "מי ייתן ושמו של הדגן יהולל מזריחה ועד שקיעה. על האדם להיכנע לעולו של הדגן", מכריז מיתוס הבריאה השומרי, במה שיובל נח הררי מגדיר ב"קיצור תולדות האנושות" "תרמית העוקץ הגדולה בהיסטוריה". באותה תרמית לא הגנן גידל דגן בגן, אלא הדגן הכפיף את הגנן לצרכיו האבולוציוניים ולציווי הביולוגי שלו להתפשט, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ.

לוענית עקשנית ושורשים זועקים

הצלחתו המסחררת של הדגן עלתה לאדם לא רק בזיעת אפיים. המהפכה החקלאית שירטטה את קווי ההתפתחות האנושית, קווי עוני ועושר, שבהם דן ג'ארד דיימונד בספרו "רובים, חיידקים ופלדה", ולפיהם מי שהצליח לביית את הסוס יכול היה לרכוב עליו בגאון כדי לגזול אדמות ממי שלא יכול היה לביית את הזברה. הבעלות המדומה על האדמה תורגמה במהירות לממדים מדומים אחרים, כמו אסופת הסימנים הבדויים שיצרה את השפה הכתובה. בעקבות המהפכה החקלאית ליבלבו היררכיות וביורוקרטיות, פרחו אדונים ונבלו עבדים, שבתורם בנו "ערי מסכנות לפרעה". היה צריך לבנות אסמים לאחסן בהם את עודפי התנובה ולמנות פקידים שיחליטו איך לחלק את העודפים הללו, חיילים לשמור עליהם, מלכים לפקד עליהם, משוררים שיכתבו עליהם, לוליינים להנעים את זמנם ומשרתים לרחוץ את רגליהם; וכל זאת בזמן שהאיכרים קמים עם הנץ החמה ושוברים את הגב כדי להצמיח עוד ועוד.

פסלון של אל כנעני קדום, ככל הנראה בעל או רשף. מאהבים של אלוהות רבת סתירותצילום: Museum of Fine Arts Boston

רק שרידים מועטים נותרו לנו מתרבויות הציד והלקט של ימים עברו וממערכות היחסים שניהלו עם העולם החי שסביבן. האלבום המרהיב "צמחים, שדים ונפלאות" של אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב (הוצאת עולם חדש), שראה אור לאחרונה, יכול לשפוך עליהם מעט אור. חלק מהגידולים המקומיים שהם כותבים עליהם, כמו הזית, תורבתו עוד בזמן המהפכה החקלאית, אך רובם, כמו גם האגדות שנקשרו בשמם, היו ועודם גידולי בר, עשבים שוטים, צמחים קשי־עורף השייכים לעולם פראי ופלאי המתקיים בעקשנות בשוליו של הסדר התרבותי המדומיין. אלה צמחי מרפא ורעל, קללה וברכה, בעלי טעם מתוק או מר, שכינוייהם העממיים נושאים עמם ניחוח עז של עידנים עברו: "מנורת השמן של המכשפה" (לופית מצויה), "קוץ המשיח" (שיזף מצוי) או "תפוחי השטן" (דודא רפואי).

השימוש בהם מושג לעתים רק תוך ציות לטקסי ציד מסובכים: את הלוענית המצויה אפשר לחתוך רק בעת שקיעת השמש או בזריחתה, ואת הפיגם רק בימי רביעי. כדי לעקור את הדודא, שורש בעל כוח מאגי עצום שממנו ניתן להכין כישופי אהבה, פריון ואונות שונים, "צריך לצייר שלושה מעגלים מסביב... עם חרב, ולחתוך אותו כאשר פניו מערבה..." כפי שמורה אבי הבוטניקה ויורשו של אריסטו, תאופרסטוס. את השורש עצמו אל לו לאדם לעקור במו ידיו, כמו שמבהיר יוסף בן מתתיהו, כי "בן מוות הוא כל הנוגע בשורש". לכן קושרים אליו כלב, "וברצות הכלב ללכת אחר בעליו, יעקור את השורש על נקלה". ויש מי שמבקש להשתמש בדודא לאטום את אוזניו בעת העקירה, שכן הצמח זועק בקול אדיר כשהוא נשלף מהקרקע על שורשו, הנושא דמיון לצורה האנושית.

הפולקלור הזה ניזון מתפריט שאינו עשיר בקלוריות אלא צמא לגן עדן אבוד, עולם שבו לכל מה שמצמיחה האדמה יש מקום משלו בטבלת החיים המחזורית ושבו איננו עובדים בעיצבון ואוכלים בזיעת אפינו את פרי האדמה הארורה, אלא מלקטים מהשפע שהיא מעניקה כפי צרכינו. עולם שבו איננו כובשים או נכבשים, אדוני הדגן או עבדי החיטה, בעליה הגאים של האדמה או מאהביה הנרצעים, שבו איננו לוקחים בכוח אלא מקבלים בחסד. זכר למעשה בראשית.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"