האיש שלנו בפריז |

אהבה ובגידה: 50 שנה לקץ הרומן בין ישראל לצרפת

הרומן בין ישראל לצרפת היה כל כך יצרי וחסר היגיון, עד שהיה ברור שהוא יסתיים ברגשות תסכול, זעם ונקמנות. 50 שנה לפרידה

דב אלפון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
משה דיין ומארי-פייר קניג.
משה דיין ומארי-פייר קניג, ראש אגודת הידידות צרפת-ישראל במצעד צה"ל, פחות מחודש לפני מלחמת ששת הימיםצילום: משה מילנר / לע"מ
דב אלפון

1

השבוע אפשר היה לציין גם את יובל ה–50 לקץ הרומן הגדול בין צרפת לישראל, סיפורה של אהבה נכזבת כמו שרק צרפתים יכלו ליצור — חסרת כל היגיון מתחילתה, שוברת מוסכמות, יצרית וחסרת גבולות, ומסתיימת בהודעה חד־צדדית ופתאומית, המשאירה אחריה רגשות זעם, תסכול ונקמנות שיימשכו זמן רב יותר מהרומן עצמו.

צה״ל פעל בהתאם להנחיות צרפתיות במלחמת סיני, ובאותה השנה משה דיין קיבל בצרפת יותר שערי מגזינים מאשר בריז'יט בארדו. עוד קודם לכן העיתונות העברית דיווחה על הנעשה בצרפת בפירוט גדול יותר מאשר על הנעשה בישראל עצמה. מדהים לראות בעיתונות העברית ערב הכ"ט בנובמבר שהחלטת החלוקה לא תופסת את כל רוחב העמוד, כדי להעניק שטח מכובד לידיעה על שביתה כללית במטרו הפריזאי. תלמידי ישראל שיננו את הקשר הברור בין ארצם לרפובליקה מעבר לים, שנפתח עם גרסה מדומיינת לחלוטין של תגובת הרצל למשפט דרייפוס.

בראשית שנות השישים הופיעו בפריז יותר אמנים מישראל מאשר מכל מדינה אחרת, ובשנות החמישים תורגמו לעברית יותר ספרים מצרפתית מאשר מכל השפות האחרות גם יחד. העיתונות הצרפתית פירסמה כתבות על כל להקת תיאטרון ישראלית, על כל אמן פלסטי, על כל זמר; תוכנית טלוויזיה פופולרית אף שידרה פרודיה בג'יבריש על סגנון הבימוי והשירה של "שלישיית גשר הירקון" ודומותיה. ישראלים רבים הפכו לכוכבי־על גדולים יותר בצרפת מאשר בארץ, מהסופר דוד שחר עד הזמרת ריקה זראי, מיעקב אגם עד "אבשלום", מאורי דן עד מיכאל בר־זוהר. ישראלים רותקו לידיעות סביב איב מונטאן שלא התפרסמו כלל בצרפת עצמה והתווכחו עליהן, ושירים אמריקאיים רבים תורגמו לעברית רק אחרי שזכו לגרסת כיסוי צרפתית, כפי ש"העיר ניו אורלינס" של סטיב גודמן הפכה בפיו של יהורם גאון ל"שלום לך ארץ נהדרת" רק בעקבות "שלום לנאהבים" של הזמר הצרפתי ז'ו דאסן.

2

האנומליה המשונה הזאת הסתיימה כידוע בהכרזת החרם של הנשיא דה גול על מכירות נשק לכל מדינות הים התיכון עם פרוץ מלחמת ששת הימים. צרפת נזכרה לפתע בערבים; ישראל נזכרה לפתע בשואה. מכתב של דה גול לבן־גוריון לא הצליח לאחות את הקרע ומעולם לא התכוון לכך.

3

השנה צפויים להיערך חילופי תרבות בין ישראל לצרפת, במסגרת "העונה הישראלית" בפריז, והפער בין הניהול התרבותי של שתי המדינות מעולם לא היה ברור יותר. לצנזר מופעי עירום, באמת? כאשר עלתה בצרפת ההצגה שהקפיצה את מירי רגב, "ומה אעשה בחרב הזאת" של הפרובוקטורית הוותיקה אנג'ליקה לידל, שרת התרבות דאז, אודרי אזולאי, בחרה שלא לצפות בה. העיתונות קטלה את המופע ("טראש מגוחך… כאבי גב מובטחים לצופים כי הם ינועו באי נוחות בכיסא ארבע שעות רציפות… מיושן ומשעמם… שנאת נשים מוסווית ובלתי מוסווית… רחמים על הרקדניות ועל הצופים גם יחד" ועוד ועוד), הצופים עזבו באמצע, להקת תיאטרון אוונגרדית העלתה מופע פרודיה נגדי; מה יש פה לשרת התרבות להתערב?

לו השרה הצרפתיה היתה מגיבה לכל פרובוקציה אמנותית שהיא מממנת, לא היה נשאר לה זמן לקרוא, ולקרוא זה חשוב. נזכיר כאן ששרת התרבות שאודרי אזולאי החליפה בתפקיד, פלר פלרן, פוטרה אחרי שהודתה בשידור שלא קראה אף ספר של פטריק מודיאנו, ואילו שרת התרבות הישראלית נכנסה לתפקיד בהצהרה שהיא מעולם לא קראה את צ'כוב.

4

אבל הנה, צרפת מסדרת לעצמה בכל זאת דיון בצנזורה על עירום. האמנית דבורה דה־רוברטיס, תושבת לוקסמבורג ממוצא איטלקי, נוהגת להתפשט במוזיאונים בפריז כאקט מחאתי שהיא מתעדת היטב. היא התפשטה כבר בארבעה מוזיאונים, בפעם האחרונה מול "אולימפיה" של מאנה במוזיאון ד'אורסיי. כאשר השומר ביקש ממנה להתלבש היא סירבה ודרשה לדבר עם האוצר; האוצרת הגיעה ומשלא הגיעו לעמק השווה (האוצרת טענה שהעירום הנשי על הקיר הוא יצירת מופת ואילו התפשטותה מולו היא אנקדוטלית; האמנית טענה שהעבודה על הקיר היא הנצחת המבט הגברי על הגוף הנשי ולא שליטה נשית בהצגתו), המוזיאון קרא למשטרה.

בחודש שעבר זוכתה דה־רוברטיס על ידי בית המשפט מכל אשמה. התביעה ויתרה על סעיף "מופע תועבה", שלא נאכף בפסיקה זה שנים, ודרשה הטלת קנס של 2,000 יורו בשל "הצגת עירום במרחב ציבורי ללא התחשבות ברגשות הציבור שצפה בו". בית המשפט קבע שהתביעה לא הוכיחה שהציבור נפגע מהעירום של האמנית, ואילו ההגנה הביאה צופים רבים שדווקא שמחו, כולל תייר מטקסס.

5

התערוכה הסודית ביותר בעולם מתקיימת כרגע באיראן: אחרי איפול שנמשך 47 שנים, המוזיאון לאמנות של טהרן הורשה להציג את אוסף האמנות המודרנית שלו, הכולל יצירות מופת מפול גוגן עד ג'קסון פולוק, מפרנסיס בייקון עד פבלו פיקסו, מג'יימס אנסור עד אנדי וורהול, אשר אמר על המוזיאון: "להציג בטהרן זה כמו להציג בבוורלי הילס, רק עם הרבה יותר שטיחים פרסיים על שפת הבריכות".

עבודה של ג'קסון פולוק במוזיאון לאמנות מודרנית בטהראן. התערוכה הסודית ביותר בעולםצילום: ATTA KENARE / AFP

איש אינו יודע מה גרם לשלטון האייתולות להוציא לפתע את העבודות הללו מהמרתפים. תחילה ניסתה איראן להיפטר מהאוסף, וב–1994 נמכר ציור של וילם דה־קונינג, "אשה 3 (1952)", למפיק האמריקאי דיוויד גפן תמורת 20 מיליון דולר. כאשר גפן מכר את העבודה עשר שנים אחר כך תמורת 137 מיליון דולר, הבינו האיראנים שיש להם עוד מה ללמוד.

האוסף כולל 200 יצירות מופת שנרכשו אישית על ידי אשתו של השאה הפרסי, הקיסרית פארה פהלווי. הרכישה המסיבית נמשכה בסך הכל שש שנים, בראשית שנות ה–70, והקפיצה את מחירי האמנות המודרנית במערב, במיוחד בצרפת. "איזה איראני זקוק ליצירות מתקדמות כאלה במוזיאון הלאומי שלו", כתב אז בכעס מבקר האמנות של "לה מונד", אנדרה פרמיז'ייה, "מה הקשר שיוכל לחוות ילד איראני עם ציור עירום של פיקאסו?" במרחק הזמן, נראה שאפילו שלטון האייתולות כבר הבין את הקשר.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"