תחת השמש |

מדוע אין טעם להחרים את הפילוסוף הנאצי החשוב ביותר מהמאה ה-20

על אף שהיה אנטישמי, ההתעניינות בהגותו של מרטין היידגר רק גדלה בעולם הספר העברי, ומעלה שאלות חשובות בדבר הקשר שבין חרם ודת

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הפילוסוף מרטין היידגר
מרטין היידגר ב– 1933 . התאכזב מהנאצים בגלל גישתם לשירהצילום: adoc-photos / Corbis via Getty
עפרי אילני
עפרי אילני

"מהו באמת הדבר, באשר הוא דבר? כשאנו שואלים כך, אנו מבקשים להתוודע לישות הדברית של הדבר. משימתנו להתנסות במידה הדברית של הדבר". השאלה הזאת והצהרת הכוונות שאחריה הן מנקודות המפתח בחיבור "מקורו של מעשה האמנות" מאת מרטין היידגר, שיצא לאור באחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בתרגומו של אדם טננבאום. זהו הספר השני פרי עטו של היידגר שהתפרסם השנה בעברית: לפניו ראה אור החיבור "השפה", בהוצאת פרדס ובתרגום של דנית דותן ומיכאל פרידמן. מי שיתמכר לסגנונו האופייני של היידגר ולא יסתפק בשני הספרים, יוכל להמתין לשניים נוספים שאמורים להתפרסם בחודשים הקרובים: חליפת מכתבים עם הפילוסופית הפוליטית חנה ארנדט, בתרגום רועי בר, וכן יצירתו הגדולה של היידגר, "היות וזמן", בתרגומו של אלעד לפידות.

אנו מצויים, אם כן, בשיאו של גל התעניינות בהגותו של היידגר, שגואה בעולם הספר העברי. לתרגומים אחראים בעיקר בני הדור הצעיר החדש של המתרגמים מגרמנית, שחיים בברלין. דווקא בגרמניה, מולדתו של הפילוסוף, נתונה הגותו תחת התקפה חסרת תקדים בחריפותה. היידגר נחשב מאז ומתמיד לדמות מפוקפקת מבחינה מוסרית, בשל הצטרפותו הנלהבת למפלגה הנאצית ב–1933. "ציפיתי מהנאציונל־סוציאליזם להתחדשות רוחנית של מכלול החיים", הוא הסביר בדיעבד. היידגר אמנם התאכזב מהנאצים כבר ב–1934, אך ברור גם שהתפכחותו לא נבעה מרדיפת היהודים או מפשע אחר של המשטר. אחדים מכתביו של הפילוסוף מצביעים על כך שהביקורת העיקרית שלו על הנאצים היתה אחרת לגמרי: הם פשוט לא הבינו נכון את המשורר פרידריך הלדרלין. היידגר סבר שמשימתם של הגרמנים היא להבין את המשורר האניגמטי, כי "ההיסטוריה תנקום בנו את נקמתה אם לא נבין אותו". ואכן, זה מה שקרה.

על אף כל זאת, היו שהופתעו לפני שלוש שנים עם פרסומם של היומנים הפרטיים של היידגר — "המחברות השחורות" מתקופת המשטר הנאצי. מדובר באלפי עמודים של רשומות פילוסופיות, אך מטבע הדברים את מרב תשומת הלב משכו כמה פסקאות גדושות בסטריאוטיפים אנטישמיים, שעסקו ב"יהדות העולמית", ה–Weltjudentum. לטענת רבים מהפרשנים, רשומות אלו הוכיחו שגם אחרי שנטש לכאורה את הנאציזם נותרו השקפותיו של היידגר אנטישמיות ביסודן, וזאת בתקופה שבה ההתעללות ביהודי גרמניה התעצמה. יותר מכך: הן מוכיחות לכאורה ש"היסטוריית הישות" של היידגר, כלומר כלל הפרויקט הפילוסופי שלו, מזוהם בנאציזם. לפיכך "לא ניתן להציל יותר את היידגר".

דמותו של היידגר ספגה מהלומה נוספת, ויש המתייחסים להגותו כאל בשר מזוהם וקוראים שלא לגעת בה כדי לא להידבק בזיהום ולהפיץ אותו.

מחברת שחורה של מרטין היידגרצילום: BERND WEISSBROD / dpa Picture-Al

אם כן, בחוגים אינטלקטואליים נרחבים בגרמניה דורשים להחרים באופן מוחלט את הפילוסוף הגרמני החשוב ביותר במאה ה–20. הם מתירים לקרוא את כתביו רק בתוך מסמך היסטורי המדגים את צורת החשיבה הנאצית — כאילו "מקורו של מעשה האמנות" אינו שונה מנאום של היטלר או גבלס. יש לומר שאם הגותו של היידגר מזוהמת, חלק גדול מהמחשבה של המאה ה–20 כבר נושאת את הזיהום הזה. היידגר הוא אחד ההוגים המשפיעים ביותר על זמננו. מחשבתו מפעפעת בכתביהם של ז'אן פול סארטר, מישל פוקו, ז'אק דרידה, חנה ארנדט, עמנואל לוינס, ליאו שטראוס, הרברט מרקוזה ורבים אחרים, וגם ביצירתם של משוררים כמו פאול צלאן ואדריכלים כמו דניאל ליבסקינד, שתיכנן בין היתר את המוזיאון היהודי בברלין. המשמעות היא שגם אם נגנוז את כל כתביו של היידגר בכספת סגורה, ניתקל בכל מקרה בהגותו בתיווכם של אחרים. ואם ככה, האם לא עדיף כבר לקרוא את המקור?

לברוח עם האוצר

הפילוסופיה של היידגר ממילא נכתבה כבר, והפיכתה ל"פרי אסור" רק מעצימה את כוחה. נראה לפיכך, שהחרם על היידגר הוא לא רציונלי: לא רק מכיוון שמחשבתו נמצאת בכל מקום, אלא כי מי שמחרים אותו מעניש בסופו של דבר את עצמו, על אף היותו קורבן העוול. כאן מתגלה נקודה משמעותית הנוגעת לחרם באופן כללי: חרם הוא קודם כל הגבלה שמטיל המחרים על עצמו. הפגיעה במוחרם היא השפעה משנית של הפעולה הזאת, אם היא בכלל קיימת. במקרה של היידגר, למשל, המוחרם כבר מזמן קבור באדמה. וזו הרי המשמעות המקורית, התנ"כית, של המילה חרם: הקדשה של נכסים או בהמות לאל, תוך איסור ליהנות מהם.

לא צריך להסיק שחרם הוא צעד לא לגיטימי; אך גם כאשר הוא מצטייר כצעד פרקטי, יש בו היבטים דתיים הקשורים לקדושה ולטומאה. זוהי החלטה של קהילה מסוימת לכונן את זהותה סביב ההימנעות מהנאה כלשהי. והדבר נכון, אגב, גם לגבי המאמץ הפלסטיני לחרם בינלאומי על ישראל. מבחינה זו, הטענה הישראלית שהמחרימים את ישראל מענישים את עצמם לא הופכת את הצעד הזה לסביר פחות — כי כאמור, מהותו של החרם היא הענשה עצמית.

ועם זאת, אם נדרשים להקבלות תנ"כיות, אולי אפשר לחשוב על דרך אחרת להתמודד עם הגותו של הפילוסוף האנטישמי: לנהוג כמו בני ישראל, שברחו ממצרים עם כלי הכסף והזהב של המצרים. התיאולוג הנוצרי אוגוסטינוס ראה בציווי שהוטל על בני ישראל לגזול את אוצרות מצרים אלגוריה להיתר שניתן לו ולדומיו לנכס לעצמם את אוצרות הפילוסופיה של היוונים בלי לאמץ את פולחניהם האליליים. באותו אופן הרשו לעצמם פילוסופים אנטי־פשיסטיים במאה ה–20, וגם הוגים יהודים רבים, לנכס לעצמם יסודות מהפילוסופיה של היידגר הנאצי — גם אם הם התנגדו באופן מוחלט לתפיסת העולם שלו. למעשה, יהודים חיבבו במיוחד את הפילוסוף הנאצי.

ייתכן שבסופו של דבר, ובהקשר שונה לגמרי, רק בצורה כזו יוכלו גם הפלסטינים להתמודד עם הכלכלה הישראלית רבת העוצמה — לא על ידי החרמה, אלא דווקא על ידי ניכוס אוצרות הכסף והזהב של המשק והטכנולוגיה הישראליים. ואולי זה מה שהם ממילא עושים.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"