יום הכיפורים שלי

האפשרויות שלי ביום כיפור: לרכוב על אופניים ולהרגיש אשמה, או למצוא את עצמי בבית כנסת בוכרי עם נשים צרפתיות

שיר ראובן
שיר ראובן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יום כיפור. תל אביב
צילום: עופר וקנין
שיר ראובן
שיר ראובן

שמרתי כיפור השנה אחרי שנתיים שלא. לא לצום זה הרגל שצריך לרכוש בגיל צעיר, אחרת הוא תמיד יישב עליך בצורה לא אמינה, כמו לעשן או לרקוד במסיבות. אני צמה מגיל 12, חוץ משנה אחת בגיל 16, שאז נסעתי לים עם חברים מעיר אחרת על האופניים של בת דודה שלי (שלי נגנבו על ידי פועלי בניין כמה שנים לפני, וגם ככה בראשון הכל נראה אותו דבר אז לא היה טעם לקנות חדשים כדי לנסוע ממקום למקום). הסתננתי לחבורה הזאת כדי שבסופו של דבר תצטמצם לשורה אחת שקיוויתי שתשב עלי כמו ז'קט חדש: יש לי חברים מעיר אחרת, רואים סרטים בלי תרגום, לפחות שניים מהם יודעים לנגן, לא באיזה גיטרה מסריחה, סקסופון, טוּבה, אנשים רציניים. רכבנו לחוף של ראשון. כשפידלתי איתם משם בחזרה נכנסנו למארב של נערים שיכורים שנתנו להם אגרופים וגנבו לשניים מהם את הארנקים. היו בשניהם רק 90 שקלים, נקמה מתוקה במי שעשו מהלך דרמטי כל כך כדי להשיג אותם. שנה אחרי חזרתי לצום. לא היתה ברירה. אמונה היא קולוניה של אהבה ולכן היא כפופה לחוקים שלה, למשל היכולת המעצבנת להידבק אלייך גם אם את לא מעוניינת בה. גם אם היא מונעת ממך לעשות דברים שאת רוצה לעשות, למשל להתרחק או לאכול טוסט בולגרית.

הניסיון השני להפסיק לצום היה לפני שנתיים. לא הכרתי אף אחד שצם בתל אביב, ולכן הנחתי שאצטרך לצום אצל ההורים שלי או לא לצום בכלל. לא היתה לי סבלנות להתמודד עם כוח העל של מקומות מיתולוגיים מהעבר להפוך אותך לאדם שהיית לפני שעזבת אותם. לא רציתי לישון בחדר שגדלתי בו ולהסתכל על דיסקים של "המכשפות" ששמעתי כשנראיתי כל כך לסבית שאי אפשר היה לדעת מי אני ומי הדיסק. נשארתי בבית, אכלתי, רכבתי על אופניים והתנהגתי כאילו אני דמות בשיר מומצא של גלי עטרי — "מי זאת החילונית הזאת". בשנה הראשונה לא הרגשתי החמצה כי זה היה מרד, ובמרד תמיד נמצאים נתחים גדולים של הדבר שאת מנסה לברוח ממנו. נוסעת על אופניים — לא צמה. הולכת לים — לא צמה. עושה כביסה — לא צמה. הצום נוכח. בשנה השנייה ההתנגדות דעכה והכל נראה סתמי עם נגיעות של אשמה. מה יש לי לרכוב על אופניים ולפצח גרעינים ברחוב באמצע היום, מה אני אריתראי.

השנה נשארתי בתל אביב. ההורים שלחו לי ארוחה מפסקת בקופסאות פלסטיק ואכלתי אותה מול הערוץ היחיד שעוד שידר חצי שעה לפני הצום. זו היתה תוכנית שמראה פסי ייצור של כל מיני דברים. מפתח שוודי, נקניקים, רחפות. חצי שעה אחרי כניסת החג השכונה השתתקה לגמרי, כולל שכנים שבמשך השנתיים שהם גרים ממול מסתובבים בסלון בלי חולצה, רואים "מהיר ועצבני" ואוכלים חטיפים. רציתי להיפגש עם מישהו אבל האופציות שעמדו בפני היו: א. לדפוק למכרים בדלת בלי שקבענו כאילו אני דמות בסיפור של ש"י עגנון; ב. ללכת לבית כנסת, שלא ברור איפה מוצאים אחד כזה. אין קבוצה בפייסבוק "בתי כנסת ספרדיים בין חברים שפוחדים שאלוהים יעניש אותם". וגם אם היתה לא הייתי הולכת.

יום כיפור. תל אביבצילום: מוטי קמחי

ברוב בתי הכנסת יש עליבות בלתי נסבלת. מקום שמתעסק בקדושה אבל מעוצב כמו חדר המתנה מוזנח. כיסאות של ריהוט גינה, נורות לד חסכוניות, לוחות פורמייקה מלוכלכים. הציונות נבנתה על שפה עיצובית צנועה (תיאור מרחם לענייה ומכוערת), תולדה של הצורך לקבוע עובדות זריזות בשטח. אנחנו מדינה אמיתית, לא מאמינים? הנה בבקשה יש לנו פה בניינים וכבישים, ממש כמו כל המדינות, מה תעשו לנו. היעילות חסרת הטעם הזאת מחלחלת כמעט לכל מבנה שנבנה בחסותה, משרדי ממשלה, בסיסי צה"ל, בתי ספר ובתי כנסת. בעוד שבראשונים העיצוב מבטא את המהות המכוערת של המקום ולכן יש לו חן, בבתי כנסת אין מה לעשות איתו. אנשים מתפללים במילים גדולות ויפהפיות כמו "אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות", "אדוני מלך אדוני מלך אדוני ימלוך לעולם ועד", זה לא הגיוני. אלה מילים של ראפ. אי אפשר לצעוק אותן ולהסתכל על מזגן שיש עליו קורי אבק דביקים. בשביל מה להקים מדינה ליהודים אם זה הופך את היהדות לפקידות. כנסיות באיטליה מעוצבות כמניפולציה שאמורה לגרום לך להרגיש שאת נמצאת בנוכחותו של משהו גדול. ציורי קיר, ריח של שעווה נשרפת מאלף נרות, מוזיקה, מקום שמנסה לרתום את כל החושים שלך לחוויה מסוימת בלי פירצה לברוח ממנה. בתי כנסת, למעט הטקסטים והשירים, גורמים לי לרצות להתקשר לרואה חשבון ולהגיש קבלות על הוצאות שוטפות. נראה שגם אם יבנו את בית המקדש השלישי הוא ייראה כמו בניין משרדים ברעננה. הקרבת עולה בחדר ישיבות 5 ליד מכונת השתייה הקלה, לתקלות נא לפנות לגבאי.

למחרת הלכתי לבית כנסת. לא כדי להתפלל אלא כדי לא להישאר בבית יותר מדי זמן ולהתחיל להאמין בחייזרים מרוב בדידות. זה בית כנסת בוכרי, אבל נראה שבוכרים עזבו את פלורנטין ועכשיו כל המתפללים היו צרפתים לבושים יפה, עם שעוני יד כבדים ויקרים ונעליים לבנות חדשות, כאילו הם בונים לעצמם חומה של עושר שתחצוץ בינם לבין הדלות של המקום. עליתי לעזרת נשים ועשיתי את הפרצוף שתיירים עושים בתחנות רכבת כדי שמישהו ייגש לעזור להם. מישהי התיישבה לידי עם סידור והראתה לי איפה אנחנו. חוץ ממנה ומעוד ארבע בנות אף אחת לא באה להתפלל. בנות ישבו ביחד, העבירו ביניהן תינוקות כמו שמעבירים קערת סלט, עשו צחוקים בצרפתית עד שהבנים מלמטה צעקו להן "ששש" ואז המשיכו לצחוק בשקט. הצטערתי שסבא שלי ברח מהנאצים לישראל, במקום לברוח לצרפת ואז לברוח לישראל אחרי שישים שנה. יכולתי להתלבש יפה ולבוא לבית כנסת לרכל עם חברות עד שיתקעו בשופר.

כתבות מומלצות

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

ריקי ג'רווייס במופע החדש שלו בנטפליקס. פאנצ'ים צפויים ורעילים

אין סיבה להיעלב ממנו. בסוף הוא קומיקאי שמספר בדיחות וזהו

מבט מאחור על שלושה ילדים, בן ו בת קטנים ו בת מתבגרת, עם תיקי גב בדרך ל בית הספר
Royalty-free stock photo ID: 1792161653

Happy school children going to school outdoor at sunny autumn day. Rear view of teen girl and two toddler preschoolers with backpack go to the kindergarten.

I
By Inna Reznik

תלמידים
אחים
אחיות
ילקוטים
ילקוט
תיק
ביס
לימודים

במודעת הדרושים נכתב "לא נדרש ידע קודם". לשם תשלחו את הילדים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"