כך הפכה שוודיה לזירה משגשגת של אידאולוגיה ניאו־נאצית

בימים שבהם פושעים נאצים נתלו והתאבדו בתאי המאסר שלהם, רשת סודית שפעלה במאלמו דאגה לכך שתורת הגזע הלבן תמשיך לחיות

דיויד סטברו
דיויד סטברו
סטוקהולם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שוטרים הודפים מפגינים ניאו־נאצים של "תנועת ההתנגדות הנורדית"
שוטרים הודפים מפגינים ניאו־נאצים של "תנועת ההתנגדות הנורדית" בגטבורג ב-30 בספטמבר. המצעד נקבע ליום הכיפוריםצילום: FREDRIK SANDBERG / AFP
דיויד סטברו
דיויד סטברו
סטוקהולם

ביום הכיפורים האחרון קיימה "תנועת ההתנגדות הנורדית", ארגון ניאו־נאצי שוודי, מצעד בהשתתפות מאות תומכים בגטבורג, העיר השנייה בגודלה בשוודיה. בתקשורת המקומית דווח כי התנועה, הפועלת במדינות נורדיות נוספות, מתחזקת בחודשים האחרונים במסגרת מגמה כלל אירופית. בד בבד עם התחזקות הניאו־נאצים השוודים נרשמת ברחבי היבשת עלייה בתמיכה בתנועות ימין קיצוני מכל הסוגים. חלקן משתתפות במערכת הפרלמנטרית; אחרות עוסקות בעיקר בהפצת האידיאולוגיה שלהן באמצעי תקשורת חלופיים. בשוליים יש גם ארגונים הנוקטים פעולות אלימות.

זו אינה תופעה אירופית בלבד. רבים מתומכי עליונות הגזע הלבן ומהלאומנים של אירופה מתחברים בימים אלו לאנשי תנועת הימין האלטרנטיבי האמריקאי (alt–right) ויוצרים גוש פוליטי שמאיים לא רק על תומכי הרב־תרבותיות, הסוציאליסטים, הפמיניסטים והירוקים משמאל, אלא גם על השמרנים והליברלים מימין. אחד המרכזים של הימין האירופי החדש נמצא דווקא בשוודיה, מדינה המוכרת בזכות רמה גבוהה של סולידריות ושל שוויון חברתי, המקדמת מדיניות המדגישה ערכים דמוקרטיים, זכויות אדם ונדיבות כלפי מבקשי מקלט.

עובדה זו אולי מפתיעה, אך אינה חדשה. מאז אמצע המאה הקודמת פעלו בשוודיה עשרות תנועות בגוון פשיסטי, גזעני ולאומני. בעוד הממסד הפוליטי עסוק ביצירת מדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית ובקידום ערכים אוניברסליים, בשולי החברה הסקנדינבית פועלות זה שנים מפלגות ימין קיצוני, תנועות ניאו־נאציות וקבוצות אחרות, החל מחבורות של סקינהדס ועד הוצאות לאור של פרסומים אנטישמיים, וכן להקות רוק כבד וקבוצות של בעלי אמונות פגאניות, המפיצות מסרים לאומניים ואנטי־ממסדיים.

העיתונאית והסופרת השוודית אליזבת אוסברינק חקרה את הסיבות למרכזיותה של שוודיה בסצנת הימין הקיצוני האירופי. בספרה "1947 — היכן שהעכשיו מתחיל", שיצא לאור בשנה שעברה, היא עוקבת אחרי דמויות מפתח שעיצבו את אירופה הפוסט־מלחמתית ומספרת על התהוותו של הסדר העולמי החדש. אחת הדמויות המסקרנות שאוסברינק עוסקת בה היא זו של מנהיג התנועה הפשיסטית השוודית, פֶּר אנגדאהל (1909–1994).

אליזבת אוסברינק. הגזענים החלו להשתמש במילה "תרבות"צילום: Eva Tedesjo / DAGENS NYHETER

"אנגדאהל היה איש אינטליגנטי ומודרני מאוד", מספרת אוסברינק בראיון בסטוקהולם. "הוא היה פעיל פשיסטי בזמן המלחמה, ואחרי שזו הסתיימה הבין שהוא חייב לשנות את דרכיו כדי שהרעיונות הפשיסטיים והנאציים לא ימותו. כבר ב–1945 הוא חיבר בין שרידיהן של תנועות פשיסטיות ונאציות מכל אירופה. הוא יצר קשר עם הפשיסטים של אוסוולד מוסלי מאנגליה, עם הפשיסטים הצרפתים, עם הנאצים השווייצרים ועם נאמני היטלר בגרמניה. הוא היה בקשר קרוב עם MSI, התנועה שהמשיכה את דרכו של מוסוליני באיטליה, וייסד בעצמו מפלגה נאצית דנית. ברשת שלו היו גם נאצים מנורווגיה ומהולנד וממשיכי דרכה של מפלגת צלב־החץ מהונגריה. כל אלו חברו לרשת סודית שמרכזה היה בעיר מגוריו, מאלמו". הרשת שאנגדאהל ייסד, תנועת מאלמו, מילאה תפקיד מרכזי בשיקום הימין הקיצוני האירופי.

לפי אוסברינק, אנגדאהל ייסד נתיב בריחה לנאצים מכל רחבי היבשת. נתיב זה עבר דרך צפון גרמניה ודנמרק והוביל למאלמו. אנגדאהל החביא את הנאצים שהבריח באתרים שונים בדרום שוודיה, ושלח אותם באוניות מגטבורג לדרום אמריקה. משם הם שבו למערב גרמניה, שבה שיחררו שלטונות ארה"ב מאות אנשי אס־אס מדי יום מפני שלא יכלו לעמוד בעומס של המאסרים. בדרך זו, טען אנגדאהל, הוא "הציל" כ–4,000 נאצים. אחד האישים המעניינים ביותר שבהם טיפל אנגדאהל במסגרת תוכנית הבריחה שלו היה יוהן פון לירס (1902–1965), יד ימינו של יוזף גבלס ומהאידיאולוגים הראשיים של הרייך השלישי. "פון לירס הגיע למאלמו ב–1947 — ונעלם", מספרת אוסברינק. "לא ברור איך בדיוק, אבל הוא הגיע לבואנוס איירס. הוא ערך שם עיתון, שהפך לערוץ קשר בין הנאצים באירופה לבין אלה שהתמקמו באמריקה הלטינית. פון לירס הועבר מאוחר יותר למצרים בחסות המופתי של ירושלים, שאיתו היו לו קשרים קרובים. לימים הוא התאסלם, שינה את שמו לעומר אמין כמחווה לשותפו והפך לראש מערך התעמולה 'הישראלית' של גמאל עבד אל־נאצר".

נאצים ישנים, נאצים חדשים

הקשר ההדוק של נאצים כמו פון לירס לתנועה הלאומית הפלסטינית הוא אחד הסיפורים המחברים בין הימין האירופי של שנות ה–40 וה–50 לדרמות פוליטיות בנות זמננו. אבל הקשר הזה עמוק בהרבה. "אנגדאהל ייסד רשת של לאומנות בינלאומית", אומרת אוסברינק. "עד אז הלאומנות היתה מקומית. אנגדאהל הפך אותה לתנועה בינלאומית. ב–1950 התקיים הכנס הראשון של הרשת ברומא ואנגדאהל, שלימד את עצמו איטלקית לרגל האירוע, נאם שם וכתב את האמנה של הרשת, העוסקת בעתידה של אירופה. הרעיון המרכזי היה שאירופה היא יבשת לבנה, ללא אלמנטים זרים — יהודים ושחורים — וללא דמוקרטיה, שהיא משטר נשי וחלש. הרשת רצתה שלטון אוטוקרטי, גברי וחזק וחבריה האמינו שאירופה צריכה לחיות ממה שהקולוניות שלה ייצרו. הגרעין הרעיוני של הרשת מזכיר מאוד רעיונות שהימין הקיצוני של היום מקדם, כמו התיאוריות בדבר ההשתלטות המוסלמית על העולם והרעיונות המופיעים במניפסט של אנדרס בריוויק (הטרוריסט הנורווגי שרצח 77 בני אדם ב–2011 — ד"ס). אחרי רומא הגיע הכינוס במאלמו ב–1951, שבו נולדה למעשה תנועת מאלמו, ואנגדאהל, אחד מארבעת מנהיגיה, מונה למעין מזכיר בינלאומי. בכנס במאלמו נוסד גם מגזין התנועה, שהעביר את הרעיונות שלה במורד הדורות ושנערך בידי שני קציני ואפן אס־אס לשעבר. במגזין כתבו נאצים מהדור הישן, ומאוחר יותר השתלב בו גם דור חדש של כותבים. בין השאר כתב שם צרפתי צעיר — ז'אן מארי לה פן". אוסברינק מספרת על כותב צעיר נוסף, צעיר גרמני בשם הנינג אייכברג, הראשון שהשתמש במושג אתנו־פלורליזם, הגורס שאין לערבב בין תרבויות שונות. המושג משמש בסיס לרעיונות הימין החדש באירופה עד היום.

עטיפת הספר "היכן שהעכשיו מתחיל"צילום: Scribe Publications

כך הפכה שוודיה לזירת ההתחדשות של רעיונות נאציים ופשיסטיים, אחרי שאלו שהגו אותם הובסו בידי בעלות הברית במלחמה. בימים שפושעים נאצים נתלו והתאבדו בתאיהם בנירנברג והעולם כולו חזה בתוצאות עליית הנאציזם והבטיח "לעולם לא עוד", היו מי שדאגו לכך שהרעיון הנאצי לא ימות עם הוגיו. בשוודיה ובשולי החברה האירופית החל להתגבש כבר בשנות ה–50 ימין חדש, שעיצב לעצמו היסטוריה אלטרנטיבית ומוסר הפוך לזה שעוצב במוסדות הבינלאומיים הטריים. "אחד המנהיגים של תנועת מאלמו היה הפשיסט הצרפתי מוריס בארדש (1907–1998), שפירסם ספר שהיה הבסיס לרוויזיוניזם ההיסטורי ולכל הטיעונים שמכחישי שואה משתמשים בהם עד היום", אומרת אוסברינק. "בארדש ואנגדאהל הבינו דבר חשוב — המילה 'גזע' כבר אינה ניתנת לשימוש אחרי רצח העם של מלחמת העולם השנייה. לכן הם החליפו אותה במילה 'תרבות'. הרעיונות הם אותם רעיונות, אבל כשמשתמשים במילה 'תרבות' במקום ב'גזע' אפשר לדבר על 'התרבות שלי והתרבות שלך ואיך שתי התרבויות לא יכולות לחיות יחד'. אנגדאהל יצר שפה חדשה. זוהי גזענות בלי המילה גזע. בפתק שבארדש כתב בשנות ה–60 נכתב שזהו שינוי חשוב, כי כך תנועות ימין יכולות להציע רעיונות גזעניים ולקרוא לעצמן אנטי־גזעניות".

כמה שנים אחרי ייסודה של תנועת מאלמו, מספרת אוסברינק, היו חברים שעזבו אותה על רקע פשרנותה ועמעום המסרים שלה. הפורשים היו אלו שהוציאו מתוכם למעשה את תנועות עליונות הגזע הלבן האירופי. אלה שנותרו בתנועה, לעומתם, הניחו את היסודות למפלגות הימין הקיצוני שנמצאות כיום במערכת הפרלמנטרית. "גורמים רבים השפיעו על התפתחות הימין האירופי מאז אנגדאהל", אומרת אוסברינק. "בשנות ה–60 ובתחילת שנות ה–70 אנשי הימין הקיצוני הושפעו דווקא מהשמאל ומהביקורת שלו על ארצות הברית ועל הקולוניאליזם. בשנות ה–90 הם הושפעו מנאצים אמריקאים, שייבאו את ה–ZOG (Zionist Occupation Government, תיאוריית הקונספירציה האנטישמית שהתפתחה באמריקה בשנות ה–70 — ד"ס). אלה לא היו הרעיונות של אנגדאהל ועמיתיו. תפקידו המרכזי של אנגדאהל היה לשמר את הרעיונות הנאציים ואת התנועות שקידמו אותם, עד שהדור הבא, שחשב שהם קצת מיושנים ולא אגרסיביים מספיק, עידכן והקצין אותם".

כיצד הפכה דווקא שוודיה, מדינה שולית יחסית שאפילו לא השתתפה במלחמה, לבסיס חשוב כל כך של הימין האירופי הפוסט־מלחמתי?

לאוסברינק יש הסברים שונים. בין השאר היא מציינת את העובדה ששוודיה לא נכבשה, ולא ספגה את התוצאות הרות האסון של הנאציזם. מבחינה היסטורית מציינת אוסברינק גם את הפחד השוודי המסורתי מפני הרוסים ואת היחס הבעייתי של החברה בשוודיה ליהודים, שסבלו מקיפוח ומאפליה במשך שנים רבות. מעבר לכך, לאליטות השוודיות ובהן משפחת המלוכה ומשפחות עשירות כמו משפחת ולנברג, היה קשר עמוק לגרמניה הנאצית. את אחת הדוגמאות לקשרים הללו חשפה אוסברינק בספר שפירסמה לפני כמה שנים, שבו כתבה כי אינגבר קמפרד, המייסד והבעלים של איקאה, היה מעורב עמוקות בתנועה הפשיסטית של אנגדאהל. הוא גם היה חבר במפלגה נאצית ונחשד כנאצי על ידי שירות הביטחון השוודי. היא מספרת כי בראיון נדיר מאוד שקיימה עם קמפרד הוא טען באוזניה שאנגדאהל היה אדם גדול ושהוא "יחזיק בדעה זו עד יום מותו".

מועל יד אירוני

כיצד רואים אנשי הימין האירופי החדש את תנועת מאלמו ואת מורשתו של אנגדאהל? "יש המשכיות חלשה מאוד בין הימין הישן ובין התנועה הלאומנית המודרנית", אומר דניאל פרייברג, אחת הדמויות המרכזיות בימין השוודי החדש ובתנועת הימין האלטרנטיבי העולמי (alt–right). בראיון טלפוני עמו טוען פרייברג כי ביותר מעשרים השנים שבהן הוא פעיל פוליטית, מעולם לא קיבל תמיכה מאנשי התנועות הפוליטיות של הדור הקודם.

"התנועה של אנגדאהל היתה שולית יחסית, חבריה נטו להיות אנשים עשירים מאוד, כמו אינגבר קמפרד. בסוף הם ויתרו והתייאשו, ואנחנו בנינו הכל מחדש", הוא אומר. "את המגזין הראשון שהוצאתי בגיל 18 מימנתי מחסכונותי הפרטיים. אין לי שום כבוד לזקנים של הימין הישן. הם היו פחדנים וחלשים, הם ויתרו בקלות ולא היתה להם ההתמדה הדרושה להמשך המאבק. יכול להיות שהם מפריזים בחשיבות עצמם מסיבות נרקיסיסטיות, אבל הם מעולם לא סייעו בהקמת התנועה הלאומנית המודרנית".

"מעולם לא האמנתי בפשיזם ולא הגדרתי את עצמי כניאו־נאצי". דניאל פרייברגצילום: Arktos

פרייברג אינו שייך לממסד הימני בשוודיה ואינו חבר באף אחת ממפלגותיו. עם זאת, הוא אדם מרכזי מאוד בימין השוודי החדש ובחיבור שלו לימין האלטרנטיבי העולמי. הוא מגדיר את עצמו תומך בתנועה הזהותנית (Identitarian movement), שהתפתחה מתוך הימין הצרפתי החדש ושמקדמת אמונות אתנו־פלורליסטיות. תנועה זו היא חלק מתנועת הימין האלטרנטיבי העולמי, היא נלחמת ברעיון הרב־תרבותיות ובהגירה, היא תומכת בהפרדה על בסיס אתני ותרבותי ומתנגדיה טוענים שיש בה מרכיבים פשיסטיים וניאו־נאציים. מרכזיותו של פרייברג נובעת מכך שהוא ייסד מספר רב של ארגוני ימין אלטרנטיבי שוודיים ואירופיים ומכך שהוא גם אחראי, יחד עם מנהיג הימין האלטרנטיבי האמריקאי ריצ'רד ספנסר, ליצירת גשר בין התנועות משני צדי האוקיינוס, בדמות פרויקט המדיה altright.com. לדברי פרייברג, המיזם נמצא בצמיחה מתמדת ובימים אלו נוספים לו תוכניות רשת, פודקסטים וחומת תשלום, והוא שואב השראה מאתר אינטרנט אחר של הימין הקיצוני האמריקאי, ברייטברט, שזכה לפרסום רב תחת עריכתו של סטיב בנון, שהיה האסטרטג הראשי של הנשיא דונלד טראמפ.

האתר altright.com הוא רק אחד ממפעליו של פרייברג. בין היתר הוא מנהל הוצאה לאור בשם ארקטוס, שפירסמה כ–150 כותרים המקדמים סדר יום ימני קיצוני ב–15 שפות; הוא היה שותף בייסוד אתר Metapedia, מעין חלופה ימנית לוויקיפדיה; ולאחרונה ייסד את תנועת הימין האלטרנטיבי הנורדי, יחד עם בכיר לשעבר בתנועת הימין השוודית הפופוליסטית "השוודים הדמוקרטים". הוא איש רב פעלים, שאינו עוסק בפוליטיקה מפלגתית אלא במה שהוא מכנה מטא־פוליטיקה. "אני לא מתעניין בפוליטיקה פרלמנטרית", הוא אומר. "אני משפיע על החברה באותה צורה שבה 'הארץ' משפיע בישראל. אני עוסק במדיה, בספרים, בעיתונים, במגזינים ובאתרי אינטרנט וזה מה שתמיד עשיתי".

על פי פרייברג, המשמעות של פעילות פוליטית זו טמונה בכך שהיא חושפת את האמת המוסתרת בידי הממסד. הוא מתנגד להגירה המונית וטוען שהיא אחראית לעלייה משמעותית בהיקף הפשיעה האלימה ומעשי האונס (אין נתונים מובהקים התומכים בטענה זו, המצויה בלב ויכוח סוער בשוודיה — ד"ס); והוא טוען שהמצב האמיתי בשטח מוסווה תחת שלטון של תקינות פוליטית וצנזורה של התקשורת הממסדית. זו, לדבריו, הסיבה לפריחתם של אמצעי תקשורת אלטרנטיביים בשוודיה, שהפכו אותה למדינה חשובה כל כך בזירת הימין החדש העולמי.

לדבריו, יש פער גדול בין השלטון של השמאל ובין התמיכה הציבורית בימין. "זה פשוט עניין של ביקוש והיצע. אנשים רוצים לדעת את האמת", הוא אומר. חזונם של פרייברג ותומכיו דומה להפליא לחזונה של תנועת מאלמו מהמאה הקודמת. הוא נמנע משיח גזעי אבל תומך בהפרדה גזעית והוא לאומני, אוטוקרטי ושמרני. הוא מדבר על "חזרה לנורמליות" ועל הצורך לשים סוף ל"ניסיון החברתי הכושל של הרב־תרבותיות, הפמיניזם והמרקסיזם התרבותי, שגרמו סבל כה רב לאירופאים ב–50 וב–60 השנים האחרונות".

כהומאז' לפר אנגדאהל השתמש דניאל פרייברג בצעירותו בשם העט דניאל אנגדאהל. למרות הפסאודונים והדמיון בעמדות, הוא מקפיד כיום ליצור הפרדה בינו לבין הנאציזם. פרייברג מכחיש טענות שהיה בעברו סקינהד וחבר בתנועה נאצית. "יש מעט מאוד ניאו־נאצים באירופה היום", הוא טוען. "מעולם לא האמנתי בפשיזם ולא הגדרתי את עצמי כניאו־נאצי. יש אפילו מי שמאשימים אותי בכך שאני יהודי או ציוני, או שאני לא מספיק אנטישמי ושאני מנסה לחטוף את התנועה הלאומנית השוודית. אולי זה מפני ששם המשפחה שלי מסתיים ב'ברג'. אבל לא כל כך אכפת לי ממה שכותבים עלי באינטרנט".

ברג או לא, כשבוחנים את הפרסומים ואת ההתבטאויות של אנשי הימין האלטרנטיבי, כולל אלו הקשורים לפרייברג, אפשר למצוא סוגים רבים של אנטישמיות, הכחשת שואה והפצה של תיאוריות קשר על השליטה היהודית בעולם. בשעה שתופעות אלו מוגבלות בעיקר לעולם הווירטואלי, יש תופעות שחודרות לעולם הפוליטי הממשי. אחת הדוגמאות המוכרות היא נאומו של שותפו האמריקאי של פרייברג, ריצ'רד ספנסר, בנובמבר 2016, לאחר היבחרו של טראמפ לנשיאות. ספנסר סיים את הנאום בקריאות "הייל טראמפ, הייל לעם שלנו, הייל לניצחון". בתגובה הצדיעו רבים בקהל במועל יד.

לאומנים לבנים מצדיעים במועל יד לריצ'רד ספנסר, בכנס של הימין הקיצוני בוושינגטון, בנובמבר 2016צילום: The Atlantic

פרייברג אינו מכחיש שיש אנטישמיות בימין החדש, אבל מוצא הסברים רבים לתופעה. "ברור לגמרי שהתקרית עם ספנסר היתה בדיחה", הוא אומר. "הייתי שם, זה היה נאום מצוין והסוף היה מעין תגובה מבודחת על הנרטיב הליברלי ביחס לטראמפ. ספנסר הרי מבקר את טראמפ, הוא לא היה מצדיע לו ברצינות. בסוף הדברים כמה אנשים בקהל הצדיעו בצורה נאצית באופן אירוני, כתגובה לכך שטראמפ מוצג כפשיסט וכנאצי בתקשורת. ספנסר עצמו מצטער על התקרית הזו".

במובן רחב יותר, פרייברג רואה את האנטישמיות בימין כהפשטת יתר של נושאים מורכבים. "אני לא מגנה היסטוריה רוויזיוניסטית של תקופת השואה", הוא אומר, "אני מכיר בסבל של היהודים במלחמת העולם השנייה. אבל המלחמה כולה, לא רק השואה, היתה האירוע הטרגי ביותר באירופה במשך מאות שנים. לא רק היהודים סבלו בה. גם ילדים גרמנים ונשים גרמניות נרצחו ונאנסו בידי חיילים רוסים, ועשרה מיליון אוקראינים הורעבו למוות בג'נוסייד. ובכל זאת אנחנו למדנו רק על השואה, אף אחד לא לימד אותנו על ההולודומור ('מוות ברעב', רצח העם האוקראיני — ד"ס). חיי היהודים לא שווים יותר מחיים של לא־יהודים, וגם לסבל של אחרים מגיעה הכרה". פרייברג, שאינו רואה בעצמו אנטישמי, אינו מאמין בקונספירציה חובקת כל המייחסת ליהודים כוח מאגי ושלטון עולמי. אבל לתורות כאלו יש נוכחות בפרסומיו. "אין תורת קשר אחת", הוא אומר, "יש תורות קשר רבות, יהודיות ולא־יהודיות כאחת. זה הרי ברור. בכל חברה מסחרית שמנהיגים אותה שלושה אנשים, ששניים מהם מנסים להיפטר מהשלישי, יש קונספירציה. זה טבעה של פוליטיקה. זה משחק מלוכלך והיהודים, כמו אחרים, נמצאים בכל הצדדים. למשל, מי שהמציא עם ריצ'רד ספנסר את המושג alt–right היה הפילוסוף וההיסטוריון היהודי־האמריקאי פול גוטפריד".

ועדיין, מתעקש פרייברג, יש "ייצוג יתר" של יהודים בתנועות שינוי חברתי שהזיקו לעולם. יהודים כמו ג'ורג' סורוס, המקדמים חזון ליברלי וגלובליסטי, מייצגים לטענתו מגמה זו. לעומת סורוס, פרייברג מציין את בנימין נתניהו כיהודי המייצג סדר־יום לאומי יותר. לדבריו, יש יהודים נוספים, כולל ישראלים שהוא מכיר, התומכים בימין החדש.

***

ופרייברג צודק: יש לא מעט יהודים שתומכים בימין החדש באירופה ובארצות הברית. חלקם נמצאים בעמדות כוח בישראל ומטפחים קשרים קרובים עם עמיתיהם תומכי גירוש הזרים, בניית החומות, הפרדת הגזעים והמאבק "באליטות השמאל בתקשורת ובאקדמיה". הימין החדש האירופי והאמריקאי, כמו זה הישראלי, אינו מתנצל ואינו מתחבא. הוא רהוט, הוא מחובר לכסף גדול והוא צובר כוח והשפעה. פניו אמנם לעתיד, אבל רגליו נטועות עמוק בתנועות הנאציות של אמצע המאה הקודמת. לתומכיו הישראלים מומלץ לצפות בנאומו של ספנסר (בסרטון) ולהרהר בדבריו של פרייברג, שנכח במקום. בסרטון אפשר לראות חדר מלא בגברים המגיבים בהתלהבות על קריאות למאבק של הגזע הלבן הנגזל נגד גזעים אחרים המשתלטים על מרחב המחיה שלו. הם מוחאים כפיים כאשר הדובר קורא לתקשורת בכינוי גרמני שהנאצים השתמשו בו, Lügenpresse ("תקשורת השקר") וצוחקים כאשר הוא מכנה את אנשיה "יצורים לא אנושיים וחסרי נשמה". פרייברג טוען שכל זה אירוני, שצריך להתייחס לזה כאל בדיחה בלבד. בהתחשב בכך שהאנשים האלה כה קרובים לשלטון במקומות רבים ברחבי העולם, נותר רק לקוות שהוא צודק.

כתבות מומלצות

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

ריקי ג'רווייס במופע החדש שלו בנטפליקס. פאנצ'ים צפויים ורעילים

אין סיבה להיעלב ממנו. בסוף הוא קומיקאי שמספר בדיחות וזהו

מבט מאחור על שלושה ילדים, בן ו בת קטנים ו בת מתבגרת, עם תיקי גב בדרך ל בית הספר
Royalty-free stock photo ID: 1792161653

Happy school children going to school outdoor at sunny autumn day. Rear view of teen girl and two toddler preschoolers with backpack go to the kindergarten.

I
By Inna Reznik

תלמידים
אחים
אחיות
ילקוטים
ילקוט
תיק
ביס
לימודים

במודעת הדרושים נכתב "לא נדרש ידע קודם". לשם תשלחו את הילדים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"