מכתבים אבודים שופכים אור על סיפור האהבה המייסר של דוד פוגל ואשתו

"למרות הכל אנחנו אוהבים מאוד־מאוד זה את זה, שנינו, הלא כן, עיידשל?! וטוב מאוד שאנחנו אוהבים כל כך, ושיש לנו את הכל יחד ושאנחנו יכולים לעשות הכל יחד, עד אחרון הדברים". את המילים היפות האלה כתב דוד פוגל, מגדולי היוצרים בשפה העברית, לעדה, אשתו האהובה ואם בתו, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שהפרידה ביניהם לנצח. "בינינו הרי נעלמו המחיצות האחרונות ואנחנו נטועים עמוק זה בזה, עד הסוף — האין זה נפלא, כל זה?! הן בין כך ובין כך אנחנו רק אנשים עניים, אבל כשאנחנו מחזיקים זה בזה בחוזקה, זה בכל זאת קצת אחרת". הרומנטיקה שניבטת מבעד למכתבו של פוגל, שש שנים לפני שנרצח בתאי הגזים של אושוויץ, ניסתה לפצות על חיים רצופי ייסורים, ייאוש, עוני, בדידות, מחלות ונדודים חסרי מנוח.