אין לה כוח אפילו להרים את האצבעות. מזמן לא ראיתי כזה עצב בציור

כמו כולם, גם אני רציתי לראות את התערוכה של ג'ף קוּנס במוזיאון תל אביב. כמו כולם, גם אני התרגשתי מהדובי הגדול האוחז במשרוקית הענקית, המתנשא מעל השוטר בקסדה. גם אני הנהנתי למקרא כותרת התערוכה "ערך מוחלט", מילים השמורות רק למיטב שבמיטב — ספר שמואל, שירת דוּ פוּ, המוזיקה לכלֵי סולו של באך, ויצירותיו של ג'ף קונס. קראתי את התיאור של התערוכה באתר המוזיאון: "ג'ף קונס הוא לדעת רבים האמן החי החשוב, המשפיע, הפופולרי והשנוי במחלוקת בעולם". הקדמתי לגשת למוזיאון כדי להיות ראשון מול הדובי הגדול, הדובי הענקי, בעל המשרוקית. דובי ומשרוקית, אמרתי לעצמי, כל חיי הובילו אותי אליהם. אתה עוד מעט בן חמישים, חשבתי, ואם תשרוד את הנגיף תוכל לומר לעצמך: ראית מקרוב את הדובי עם המשרוקית והשוטר (השוטר קטן מהדובי! מדהים) של מי שהוא, "לדעת רבים האמן החי החשוב, המשפיע, הפופולרי והשנוי במחלוקת בעולם". חייכתי ללשון ההמעטה שנקט המוזיאון. אתקן מעט את הניסוח. לא אהיה צנוע וקמצן בשבחים כמו המוזיאון. בלי "לדעת רבים", בלי "שנוי במחלוקת". את האמת יש לומר בלי להתנצל: ג'ף קונס הוא האמן החשוב, המשפיע והפופולרי ביותר מאז ומעולם, כולל העתיד.