"פְּרוּ" - סיפור של אליס מונרו - הקצה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פְּרוּ" - סיפור של אליס מונרו

לכתבה
Getty Images IL

מתוך קובץ הסיפורים "הירחים של יופיטר" שרואה אור בעברית בימים אלו

9תגובות

פְּרוּ חייתה פעם עם גורדון. זה קרה אחרי שגורדון עזב את אשתו ולפני שחזר אליה — שנה וארבעה חודשים סך הכל. זמן־מה אחר כך הוא ואשתו התגרשו. אחר כך הגיעה תקופה של אי־החלטיות, של מגורים משותפים לפרקים; אחר כך האשה עזבה לניו זילנד, קרוב לוודאי לצמיתות.

פרו לא חזרה לאי ונקובר, שם גורדון פגש אותה כשעבדה כמארחת בחדר האוכל של מלון נופש. היא מצאה עבודה במשתלה בטורונטו. היו לה חברים רבים בטורונטו בשלב זה, רובם חברים של גורדון וחברים של אשתו. הם חיבבו את פרו והיו נכונים לרחם עליה, אבל היא צחקה והניאה אותם מכך. היא חביבה מאוד. יש לה מה שמזרח־קנדים מכנים מבטא אנגלי, אף שנולדה בקנדה — בדאנקן שבאי ונקובר. המבטא הזה עוזר לה לומר את הדברים הציניים ביותר בחן רב וברוח טובה. היא מציגה את החיים שלה באנקדוטות, ואף שהנקודה ברוב האנקדוטות שלה היא שתקוות מתנפצות, שחלומות הם נלעגים, שדברים אף פעם לא מתרחשים כמצופה, שהכול משתנה באורח מוזר ושאף פעם אין הסבר, אנשים תמיד חשים מעודדים אחרי שהם מקשיבים לה; הם אומרים לה שזו הקלה לפגוש מישהי שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי, שהיא קלילה כל כך, ומתורבתת, ואף פעם אין לה דרישות או תלונות של ממש.

הדבר היחיד שהיא מתלוננת עליו בשמחה הוא שמה. פרו זה שם של מתבגרת, היא אומרת, ופרודנס היא בתולה זקנה; ההורים שהעניקו לה את השם הזה ודאי לא השכילו לראות את הנולד אפילו כדי להביא בחשבון את בגרותה המינית. מה אם היא היתה מצמיחה שדיים גדולים, היא אומרת, או מפתחת חזות חושנית? או שמא השם עצמו מבטיח שלא כך יקרה? כעת, בסוף שנות הארבעים לחייה כשהיא דקיקה ונאה, מטפלת בלקוחות בחיוניות מסורה, מענגת חברים בארוחות ערב, היא אולי אינה רחוקה ממה שייעדו לה הורים אלה: נבונה ומחושבת, צופה עליזה מהצד. קשה לייחס לה בשלוּת, אמהוּת, בעיות אמיתיות.

ילדיה הבוגרים, תוצרי נישואים בגיל צעיר באי ונקובר שהיא מכנה אסון קוסמי, באים לבקר אותה, ובמקום לבקש כסף כמו ילדים של אחרים, הם מביאים מתנות, מנסים לטפל בחשבונות שלה, לדאוג לבידוד ביתה. היא שמחה במתנות שלהם, מקשיבה לעצות שלהם, וכמו בת חסרת אחריות שוכחת להשיב למכתביהם.

הילדים שלה מקווים שהיא לא נשארת בטורונטו בגלל גורדון. כולם מקווים כך. היא צוחקת לרעיון. היא עורכת מסיבות והולכת למסיבות; לפעמים היא יוצאת עם גברים אחרים. הגישה שלה לסקס מנחמת מאוד בעיני מי מחבריה שנקלעים למצבי תשוקה וקנאה איומים, וחשים אבודים. נראה שהיא רואה בסקס סיפוק בריא וקליל משהו, כמו ריקודים או ארוחות ערב נעימות — משהו שלא אמור להפריע לאנשים לנהוג זה בזה באדיבות ובעליצות.

אדוארד הופר, חדרים ליד הים, 195
Alamy

כעת משאשתו עזבה לצמיתות, גורדון בא לבקר את פרו מפעם לפעם ולעתים מזמין אותה לארוחת ערב. לא תמיד הם יוצאים למסעדה; לפעמים הם הולכים אליו הביתה. גורדון טבח מצוין. כשפרו או אשתו חיו איתו הוא לא ידע לבשל כלל, אבל מרגע שהחליט להתחיל נעשה — הוא אומר בכנות — טוב יותר משתיהן.

לאחרונה הוא ופרו אכלו ארוחת ערב אצלו. הוא הכין עוף נוסח קייב וקרם ברולה לקינוח. כמו רוב הטבחים החדשים, הרציניים, הוא דיבר על אוכל.

גורדון עשיר במונחים של פרו — ושל רוב האנשים. הוא נוירולוג. הבית שלו חדש, בנוי על צלע גבעה מצפון לעיר, שם היו פעם חוות ציוריות ולא רווחיות. עכשיו יש שם בתים יקרים מאוד, מעוצבים מאוד ויחידים במינם על מגרשים של שני דונם. פרו, אם תתבקש לתאר את ביתו של גורדון, תגיד, "ידעתם שיש בו ארבעה חדרי אמבטיה? כך שאם ארבעה אנשים רוצים לעשות אמבטיה בו־זמנית, אין בעיה. הוא נראה קצת מוגזם, אבל הוא נחמד מאוד, באמת, ואין צורך אף פעם לעבור במסדרון".

בביתו של גורדון יש אזור אכילה מוגבה — מעין בימה מוקפת חלל ישיבה שקוע, חלל מוזיקה שקוע, ושורה של צמחים עבותים מאחורי זכוכית משופעת. אי־אפשר לראות את חלל הכניסה מאזור האכילה, אבל אין קירות מפרידים, כך שמאזור אחד אפשר לשמוע משהו ממה שמתרחש במשנהו.

במהלך ארוחת הערב הפעמון צילצל. גורדון התנצל וירד במדרגות. פרו שמעה קול של אשה. האשה שהקול היה שלה עדיין עמדה בחוץ, כך שהיא לא שמעה את המילים. היא שמעה את קולו של גורדון, חד ושקט, מתרה. הדלת לא נסגרה — נראה שהאשה לא הוזמנה להיכנס — אבל הקולות המשיכו, מהוסים, כעוסים. לפתע גורדון השמיע צעקה, והוא הופיע בחצי הדרך במעלה המדרגות, מנופף בזרועותיו.

"הקרם ברולה", הוא אמר. "אכפת לך?" הוא מיהר לרדת חזרה כשפרו קמה ונכנסה למטבח להציל את הקינוח. כשחזרה הוא עלה במדרגות לאט יותר, נראה נרגז ועייף כאחד.

"ידידה", הוא אמר בעגמומיות. "הכל בסדר?"

פרו הבינה שהוא מדבר על הקרם ברולה ואמרה שכן, הוא מושלם, היא הגיעה אליו בדיוק בזמן. הוא הודה לה אבל לא התעודד. נראה שלא הקינוח מטריד אותו אלא מה שקרה בכניסה. כדי להסיח את דעתו, פרו החלה לשאול אותו שאלות מקצועיות על הצמחים.

"אני לא יודע עליהם כלום", הוא אמר. "את יודעת את זה".

"חשבתי שאולי למדת בינתיים. כמו בישול".

"היא מטפלת בהם".

"גברת קאר?" שאלה פרו, נוקבת בשמה של סוכנת הבית.

"אז מי חשבת?"

פרו הסמיקה. היא לא אהבה שחושבים שהיא חשדנית.

"הבעיה היא שאני חושב שהייתי רוצה להתחתן איתך", אמר גורדון בלי שום התעודדות ניכרת. גורדון הוא בחור גדול, כבד גוף. הוא אוהב ללבוש בגדים עבים, סוודרים כבדים. עיניו הכחולות תכופות אדומות, והבעתן מעידה על נשמה חסרת אונים, מבולבלת, מפרכסת בתוך המצודה האיתנה הזאת.

"בעיה קשה", אמרה פרו בקלילות, אף שהכירה את גורדון היטב כדי לדעת שהיא אכן קשה.

הפעמון שוב צילצל, צילצל פעמיים, שלוש, לפני שגורדון הגיע אל הדלת. הפעם נשמע קול ריסוק, כאילו משהו הוטח ונחת בחוזקה. הדלת נטרקה וגורדון שב והופיע מיד. הוא התנודד על המדרגות והניח את ידו על ראשו, ובתוך כך החווה בידו השנייה כדי לסמן שמשהו רציני קרה, ופרו צריכה לשבת.

"תיק נסיעות ארור", הוא אמר. "היא זרקה אותו עלי".

"נפגעת".

"קצת".

"הרעש היה חזק מדי בשביל תיק נסיעות. היו בפנים אבנים?"

"בטח דברים כמו הדאודורנט שלה וכאלה".

"אה".

פרו הביטה בו מוזג לעצמו משקה. "הייתי רוצָה קפה, אם אפשר", היא אמרה. היא נכנסה למטבח להניח מים על הכירה וגורדון נכנס בעקבותיה.

"אני חושב שאני מאוהב בה", הוא אמר.

"מי זאת?"

"את לא מכירה אותה. היא די צעירה".

"אה".

"אבל אני באמת חושב שאני רוצה להתחתן איתך, בעוד כמה שנים".

"אחרי שכבר לא תהיה מאוהב בה?"

"כן".

"טוב. אני מניחה שאין לדעת מה יכול לקרות בעוד כמה שנים".

כשפרו מספרת את זה, היא אומרת, "אני חושבת שהוא פחד שאפרוץ בצחוק. הוא לא יודע למה אנשים צוחקים או זורקים את תיק הנסיעות שלהם עליו, אבל הוא שם לב שהם עושים את זה. הוא בן אדם כל כך מהוגן, באמת. הארוחה הנחמדה. ואז היא באה וזורקת את התיק שלה. וזה הגיוני לגמרי לרצות להתחתן איתי בעוד כמה שנים, אחרי שכבר לא יהיה מאוהב. נדמה לי שהוא חשב להגיד לי את זה כאילו כדי להניח את דעתי".

היא לא מספרת שלמחרת בבוקר היא הרימה את אחד החפתים של גורדון מהשידה שלו. החפתים עשויים ענבר והוא קנה אותם ברוסיה, בחופשה שהוא ואשתו יצאו אליה כשהם חזרו זה לזה. הם נראים כמו סוכריות מרובעות, זהובות, שקופות למחצה, והחפת הזה מתחמם בקלות בידיה. היא מכניסה אותו לכיס המעיל שלה. לקחת אחד זו לא גנֵבה אמיתית. זו יכולה להיות מזכרת, מתיחה אינטימית, השתטות.

היא לבד בבית של גורדון; הוא יצא מוקדם, כמו תמיד. סוכנת הבית תגיע רק בתשע. פרו לא צריכה להיות במשתלה לפני עשר; היא יכולה להכין לעצמה ארוחת בוקר, להישאר לשתות קפה עם סוכנת הבית שהיא חברה שלה מימים ימימה. אבל ברגע שהיא מכניסה את החפת לכיס היא לא משתהה. הבית נראה כמו מקום קודר מכדי להישאר בו רגע נוסף. פרו היא שעזרה לו לבחור את המגרש. אבל היא לא אחראית לאישור התוכניות — אשתו חזרה בתקופה הזאת.

כשהיא מגיעה הביתה היא מכניסה את החפת לפחית טבק ישנה. הילדים קנו לה את פחית הטבק הזאת בחנות עתיקות לפני שנים ונתנו לה במתנה. היא עישנה באותם ימים, והילדים חששו לה, אז הם נתנו לה את הפחית הזאת מלאה סוכריות טופי, סוכריות ג'לי וסוכריות גומי בצירוף פתק שאמר, "בבקשה תשמיני במקום זה". זה היה ביום ההולדת שלה. כעת הפחית מכילה עוד כמה דברים פרט לחפת — כולם קטנים, לא בעלי ערך אבל גם לא חסרי ערך. צלוחית קטנה מחופה אמייל, כפית למלח מכסף סטרלינג, דג מקריסטל. אלה לא מזכרות סנטימנטליות. היא לא מסתכלת בהן אף פעם, ותכופות שוכחת מה יש לה שם. זה לא שלל, אין להן חשיבות טקסית. היא לא לוקחת משהו בכל פעם שהיא מבקרת בבית של גורדון, או בכל פעם שהיא נשארת לישון, או כדי לציין את מה שהיא מכנה ביקורים בלתי נשכחים. היא לא עושה את המעשה בלי לחשוב ולא נראה שדחף כפייתי מניע אותה. היא פשוט לוקחת משהו מפעם לפעם ומחביאה אותו בחשכת פחית הטבק הישנה ופחות או יותר שוכחת מקיומו. 

__________________

תרגום: אורטל אריכה, הוצאת כנרת זמורה ביתן

אליס מונרו
אי־פי

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות