כשהחֲזֶרֶת הפסיקה להיות חסה, והפכה למעדן חריף־מתוק

במשך שנים היתה החזרת אותה חסה שאנחנו מעלים על צלחת הסדר. אלא שבאין חסה במזרח אירופה וצפונה, הפכה המילה למזוהה עם השורש החריף שנוהגים להוסיף לו סלק

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אילון גלעד
אילון גלעד

בימינו חֲזֶרֶת היא צמח רב־שנתי ממשפחת המצליבים שמשורשו שלו מכינים תבלין חריף הנקרא חֲזֶרֶת. אך לא זו היתה משמעות המילה בעת בעתיקה, שכן צמח זה לא גדל בארצנו או בארצות השכנות עד ממש לאחרונה.

בצאת ישראל ממצרים, כך לפי המקרא, פקד האל על בני ישראל לחגוג את חג הפסח מדי שנה וכך נכתב: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ״ (שמות י״ב, ח׳). מה הם אותם מְרֹרִים שמצווים היהודים לאכול, לא ניתן ללמוד מפסוק זה, אבל אם נסתכל על מופעים אחרים של המילה במקרא, ייתכן שנוכל ללמוד מהם למה הכוונה: בפסוק ״עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי־רוֹשׁ, אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ״ (דברים ל״ב, ל״ב) מופיעה המילה בהקבלה לצמח הרעיל רוש, ובפסוק ״הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה״ (איכה ג׳, ט״ו) היא מופיעה בהקבלה לצמח המר לענה, המוכר בימינו בעיקר כמרכיב במשקה הכוהלי אבסינת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ