למה לוף ולמה פרסה? על מוצאה של הכרשה

חציר, כרתי, קפלוט וכמובן לוף ופראסה — קשה היה להגיע למסקנה באשר 
למילה שתייצג את הירק הבצלי בעברית, אך לבסוף הוכרע הקרב

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילון גלעד
אילון גלעד

כְּרֵשָׁה הוא שמו הרשמי של אותו קרוב משפחה פחות מוכר של הבצל והשום, אבל בדרך כלל מכנים אותו בשמות אחרים. במשפחות ספרדיות הוא מכונה על פי רוב פְּרָסָה ואילו במשפחות אשכנזיות מכנים אותו בדרך כלל לוּף.

אנחנו אוכלים כְּרֵשָׁה כבר הרבה מאוד זמן. קשה לדעת כמה בדיוק, אבל לפחות 5,000 שנים, אז קראו אבותינו הפרוטו־שמים לירק זה כַּרַתֻ. עם הזמן התפצלו הַשֵּׁמִים לעמים שונים, שפתם התפצלה לשפות שונות וְכַרַתֻ הפכה לְכַּרְשֻ באכדית, כַּרַאת בערבית, כָּרָתֵי בארמית וכמובן כְּרֵשָׁה בעברית. המילה העברית מתועדת לראשונה במשנה (בערך 200 לספירה) והיא מופיעה המון בכתבי חז״ל, מה שכנראה מעיד על כך שהיה זה מאכל פופולרי ביותר. בנוסף למילה העברית ולמילה הארמית כָּרָתֵי, שזוכה גם היא לשימוש רב בכתבי חז״ל, הרבנים השתמשו במילה קַפְלוֹט, שיבוש של המילה היוונית חֶפַלוּטוֹן (״בעל ראש״), לתאר סוג מסוים של כרשה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ