למה באמת היהודים צמים בתשעה באב?

כולנו יודעים שבית המקדש הראשון וגם השני נחרבו בט' באב. אלא שזה לחלוטין לא נכון. אז מדוע נבחר דווקא התאריך הזה לתענית?

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילון גלעד
אילון גלעד

על פניו השאלה בכותרת היא שאלת תם, שהרי כל ילד וילדה יודעים שהצום הוא אות אבל על חורבן בתי המקדש — הראשון והשני — ושהוא נקבע לתשעה בחודש אב כי זה היום שבו חרבו שניהם. אלא שזו לא הסיבה. בתי המקדש לא נחרבו בתאריך זה ואין כל קשר בין אבלות לצום. אם כך, למה צמים בתשעה באב?

התנ״ך מלא בדוגמאות של אנשים וקהילות הגוזרים על עצמם צום, תמיד בתגובה לאסון שאירע או לכזה שעומד להתרחש. אנחנו לא צריכים לנחש למה הם עושים זאת — בכמה מהמקרים הם עצמם מסבירים את מניעיהם. בספר יונה למשל, לאחר שמודיע הנביא לתושבי נִינְוֵה הרשעים שאלוהים גמר אומר להשמידם, מכריז מלכם על צום ומסביר ״מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד״ (ג׳, ט׳). דוגמה נוספת אנחנו מוצאים בספר שמואל ב׳, כשאלוהים מעניש את דוד וממית את בנו. בכל שבעת הימים שבהם היה הילד חולה דוד צם, אך כשנודע לו שבנו מת הוא מתיישב לאכול. בתשובה לתהיות משרתיו לפשר מעשיו אומר דוד: ״בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וְחַנַּנִי ה׳ וְחַי הַיָּלֶד. וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ?״ (י״ב, כ״ב־כ״ג). ברור אם כן שצום בתקופת המקרא היה אמצעי להשפיע על האל ולגרום לו לחזור בו מעונש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ