לא בעברית ולא במקרה: כיצד נולד הפִסְפוּס?

לשורש הערבי פספ"ס יש לא מעט משמעויות, חלקן די מסריחות. אבל כיצד הוא נעשה לחלופה המודרנית של המילה "החטאה"?

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילון גלעד
אילון גלעד

בשבוע שעבר דיברנו על קליעה, והשבוע נדבר על ההפך: על פִסְפוּס. בעבר ההפך של קלע היה החטיא, כפי שמצוי במקרא: "קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ', ט"ז), אבל בשנות ה–30, הופיע פתאום בסלנג של ילדים וחיילים הפועל פִסְפֵס, שעם הזמן תפס את מקומו.

המילה חילחלה אט־אט אל הלשון הכתובה — בתחילה בציטוט לשונם של ילדים וחיילים, ותמיד עטופה במרכאות כפולות שהדגישו את חוסר התקינות שלה. אחרי קום המדינה התחילה המילה להופיע גם במדורי הספורט — עדיין במרכאות — כמעין התנצלות של העורכים על השימוש במילה הלא־תקנית. בשנות ה–60, ה–70 וה–80 הלך וגדל השימוש במילה ופחת השימוש במרכאות עד שבשנות ה–90, במקביל לשידור התוכנית "פספוסים", גברה פִסְפֵס על מתחרתה המעונבת, שנדחקה ללשון הספרותית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ