גם אם לא בא לי, מה בעצם בָּא לִי?

הביטוי המוכר התפרסם בעיקר ב"שיר הפרחה", אבל הוא כנראה פרח כבר בשיכוני העולים

אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילון גלעד

הצירופים "בָּא לִי", ובעיקר "לֹא בָּא לִי", הם בין השגורים ביותר בקרב פעוטות ישראלים. אנו כל כך רגילים לצורת התבטאות זו, הנפוצה גם בקרב מבוגרים, עד שאין אנו מבחינים בייחודיות שלה.

הצירוף "בא לי" על נטיותיו נעשה נפוץ במהלך שנות ה–70, אז החל להופיע בעיתונים, בספרים, ברדיו ובקולנוע. בדצמבר 1971 דחה שר הביטחון משה דיין את הפרסום ב"הארץ", שלפיו נמנע מלדבר בדיון במרכז מפלגת העבודה כי כעס על דברים שאמרה ראש הממשלה גולדה מאיר: "לא היו דברים מעולם... כמו שאומרים בשפה מדוברת, 'לא בא לי' לדבר". ב–1973, הופיע הצירוף בספרים "דודי ורעי" של נעמי פרנקל ו"אל תיתנו להם סכו"ם" של אורה שם־אור. שנה אחר כך החלה רשת ב' לשדר את "בא לי ג'אז", וב–1979 יצא לאקרנים הסרט "שלאגר" ובו הלהיט "שיר הפרחה", שכתב אסי דיין ("בא לי בימים ובא לי בלילות, בא לי לצעוק: אני פרחה").

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ