המקור החמקמק של המִתְפַלֵּחַ

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילון גלעד
אילון גלעד

פִלֵּחַ וְהִתְפַלֵחַ הם שני פעלים מוזרים. על פי כללי העברית, אפשר היה לצפות שהפ' בשניהם תהיה דגושה (כמו בפעלים פִּלֵּחַ וְהִתְפַּלֵחַ, הנושאים משמעות שונה לחלוטין). אם כן, מנין צץ צמד הפעלים המשונה הזה, המסרב להישמע לכללי השפה?

לרוב מילים שבהן הפ' אינה דגושה כמצופה הן כאלה שנשאלו משפות זרות, וששימרו את צליל המילים הלועזיות בשפת המקור. כבר עסקנו בטור זה במילה פִסְפֵס שבאה מערבית, בפָאוּל שמקורה באנגלית ובפִרְגֵּן, שמגיעה מיידיש. אלא שבמקרה של פִלֵּחַ וְהִתְפַלֵחַ אין בשפות אלה מילים דומות, שעשויות להיות המקור שלהן. נראה ששתי המילים הגיעו ממקור אחר, חלקלק למדי. בתלמוד הבבלי (מסכת עבודה זרה ל"ט, א') סופר על רב אשי, שהביאו לפניו דג הדומה לצלופח כדי לברר אם הוא כשר. על פי הכתוב, רב אשי הסתכל על הדג באור יום, וראה שיש לו קשקשים קטנטנים. לפיכך הוא קבע שהדג ראוי למאכל. זה המופע היחיד של המילה צלופח (או צלבח, כפי שהיא מופיעה בכמה כתבי יד) בכל כתבי חז"ל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ