פוי, פויה, איף ואיכסה: מתי ואיך התחלנו להיגעל

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילון גלעד
אילון גלעד

לא ברור איזו קריאה היו פולטים דוד המלך או רבי עקיבא כשנגסו במאכל מגעיל. מה שבטוח הוא שהמילה הזאת לא היתה פוּי.

פוּי היא הקריאה שפולטים במקרה כזה דוברי יידיש, פולנית, צ'כית וסרבו־קרואטית, קריאה הקרובה לקריאה פְּפוּי המשמשת את דוברי הגרמנית וההונגרית. מכיוון שרוב הדוברים הראשונים של העברית בתחילת המאה ה–20 היו דוברי יידיש או בניהם של דוברי השפה, פוי היתה הקריאה שהתקבלה גם בעברית החדשה. ב–1911 שם יוסף חיים ברנר בפי אחת הדמויות בהצגה "מיכאל קרמר" את המילים "פוי, מיכאלינה, איזו דיבורים גסים בפיך תמיד!" שורת הפתיחה של השיר "אני רוצה רק להציץ" שכתב נתן אלתרמן ב–1945 היא "אֲנִי בָּחוּר שׂוֹנֵא סְקַנְדָּלִים, פוּי, זֶה זֶפֶת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ