רבים מתבלבלים בין המילים האלו. בן־יהודה ניסה לשים לכך סוף

כבר בתקופת המקרא התפצל השורש אמ"ן לשלל משמעויות, שקשה בתחילה להבין מה הקשר ביניהן. קבוצה אחת של מילים שנוצרו ממנו מצביעות על האפשרות לסמוך על מישהו או על משהו: נֶאֱמָן הוא אדם או דבר־מה בטוח וקבוע, בדומה לפעלים הערביים אַמִנַ ("היה בטוח") ו–אַמֻנַ ("היה נאמן"). לקבוצה זו שייכים השמות אֵמוּן, אֱמוּנָה ואֱמוּנִים, שפירושם "יושר, אמינות, נאמנות", וכן אֲמָנָה, כלומר "ברית".