אילון גלעד
אילון גלעד

אתם לוחצים על מתג בביתכם ובן־רגע, אנרגיה חשמלית המיוצרת קילומטרים רבים מכם במבני ענק, מאירה את ביתכם. אנחנו רגילים לזה. כמעט לא שמים לב לכך שזה קיים עד שהפסקת חשמל מחזירה אותנו לחושך של ימים אפלים לפני שחישמלנו את עירנו, לפני שהיו מקררים. “מאמי! איפה הנרות?”

אנחנו קוראים לזה חשמל, אבל כשפנחס רוטנברג, “הזקן מנהריים”, ייסד את חברת החשמל ב–1923 עוד בטרם הקים את תחנת הכוח הראשונה בארץ־ישראל, בתל אביב, איך הוא ידע לקרוא לזה חשמל?

המילה מופיעה בתנ”ך: “וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן־הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ - כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” ‏(יחזקאל א’ ד’‏).

מחלף בכביש מהיר בשנחאי, סין. הכוח הטבעי הנקרא "עלעקטריציטעט"צילום: בלומברג

מהו אותו חשמל בדיוק - השאלה הזאת העסיקה הוגים, רבנים וחכמים במשך דורות. על פי המשנה, אלה הם מלאכים ‏(מסכת חגיגה י”ג‏). לפי רש”י, זהו שמו של מלאך מסוים. אז מה הקשר לחשמל של ימינו? התשובה נעוצה בתרגום ספר יחזקאל ליוונית, כנראה באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה, כחלק מתרגום השבעים. אותו מתרגם אנונימי החליט לתרגם את המילה חשמל למילה היוונית אלקטרון, שמשמעותה ענבר (שרף מאובן). ייתכן כי בפיניקית היתה למילה אלקטרון משמעות של בוהק, וזה היה המקור למילה היוונית. המתרגם של ספר יחזקאל הסיק מתוך ההקשר העוסק בזוהר ובבוהק שבמושגים מסביב למילה חשמל - נוגה, אש וכו’ - כי מדובר במילה מאותו שדה סמנטי.

המילה אלקטרון ביוון, כאמור, ואחר כך ברומא ולאחר מכן באנגליה, תיארה את הענבר. במאה ה–15 החלו כמה אנגלים סקרנים לשפשף חתיכות ענבר עם פיסות בד. שפשוף זה גרם למה שאנחנו מכירים כיום כחשמל סטטי, כלומר לאחר שפשוף קל, מעשה כשפים, הענבר מושך אליו חתיכות נייר, שערות ומחטי מצפן.

כאשר האנגלים גילו חומרים חדשים בעלי אותן תכונות מסתוריות של ענבר ‏(למשל זכוכית‏) הם קראו להם אלקטריקוס, כלומר “כמו ענבר”. על פי מילון אוקספורד, הראשון שעשה שימוש במילה electric ‏(תרגום של אלקטריקוס מלטינית לאנגלית‏) לתיאור אותו כוח משיכה אלקטרו־סטטי היה המדען הנודע סר פרנסיס בייקון, ואילו השימוש הראשון המוכר בדפוס מיוחס למדען תומס בראון שתירגם ספר פיזיקה מלטינית ב–1646.

משם התפשטה המילה לכל שפות אירופה ובהן ליידיש. בשטעטל קראו לחשמל עלקטעריק, עד שהמשורר י. ל. גורדון, מראשוני משוררי ההשכלה, עשה מעשה והחליט באחד משיריו להשיב עטרה ליושנה ולהפוך את מה שבינתיים נהיה אלקטרי חזרה לחשמל התנ”כי. בשירו “שני יוסף בן שמעון” הוא כתב:

“וּכְמוֹ הַהֲלָכָה בְּמַעֲשֶׂה־בְּרֵאשִׁית נִשְׁלָבָה
כֵּן נוֹסְדָה הַקַּבָּלָה עַל מַעֲשֵׂי־מֶרְכָּבָה,
מָה הַסְּפִירוֹת אִם לֹא גַּלְגִּלֵּי שָׁמָיִם?!
הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה,
כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלאֲכֵי מַעְלָה,
יֵדָעוּם הַחוֹקְרִים גְּלוּיֵי־הָעֵינָיִם”.

גורדון הוסיף הערת שוליים: “כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן התרגום היווני של חשמל הוא עלעקטרא". המילה העמיקה שורש והחלה להופיע בכתבי סופרי ההשכלה, ולאחר מכן התגלגלה על שפתי היישוב העברי בארץ ישראל. כך, כאשר רוטנברג קיבל זיכיון להקים רשת חשמל משלטונות המנדט הבריטי, הוא לא היה צריך לחפש מילה. המילה חשמל הגיעה לארץ עוד לפניו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ