בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד התגלו כוכבי הלכת ומי נתן להם את שמותיהם?

למנהיגי היהודים לקח זמן להשתכנע שכוכבי הלכת סובבים סביב השמש ולא סביב כדור הארץ. 
כשהעניין הוטמע, צריך היה להחליט מיהו באמת כוכב לכת ואיך ייקרא

40תגובות
תמונות נאס"א של מערכת השמש: חמה (מרקורי), נגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון
The Hubble Heritage Team / NASA ,Ricardo Nunes / NASA ,Caltech / NASA ,Johns Hopkins University / NASA

במערכת השמש שלנו יש שמונה כוכבי לכת, לפחות לפי הגדרותינו היום. בעת העתיקה הבינו כוכבי לכת באופן אחר. הקדמונים האמינו כי הכוכבים קבועים ברקיע ואינם משתנים כלל, ורק גלגל השמים בו הם קבועים סובב סביב הארץ במהלך יממה. יוצאים מן הכלל היו כוכבי הלכת, לכת מלשון הליכה או כפי שנקראו ביוונית פְּלָנֶטוֹת (״נודדים״), כי הם לא נשארו קבועים במקומם ביחס לשאר הכוכבים, אלא ״נדדו״ בשמים. היו שבעה כאלה: השמש, הירח, כוכב חמה, נגה, מאדים, צדק ושבתאי.

קשה לקבוע מתי למדו העברים הקדמונים על קיומם של כוכבי הלכת האלה. בתנ״ך אנחנו מוצאים את השמש והירח, אבל כוכבים אחרים אינם מוזכרים — לפחות לא באופן מפורש (ייתכן ש״מלכת השמים״ בדבריו של ירמיהו ו״הילל בן שחר״ בדבריו של ישעיהו מתייחסים לכוכב הלכת נגה). כמובן שהעובדה שאינם מוזכרים בתנ״ך אינה הוכחה לכך שהעברים הקדמונים לא ידעו על קיומם. ייתכן שמדובר במקרה או בהתערבות של הסופר המקראי שהתנגד לפולחן כוכבים. מצד שני, בתנ״ך מוזכרות פה ושם קבוצות כוכבים — כְּסִיל (אוֹרְיוֹן), כִּימָה (הַפְּלֵיְאָדוֹת) וְעַיִשׁ (הַהִיאָדוֹת). בכתבים שנמצאו בקומראן מימי בית שני העוסקים באסטרולוגיה, כמו למשל ספר חנוך, לא מוזכרים כוכבי הלכת, כך שבהחלט נראה שלפחות חלק מכוכבי הלכת לא היו ידועים לעברים לפני הספירה.

רק במאה הראשונה לספירה יש זכר לתפיסה שיש שבעה כוכבי לכת בכתבים היהודיים, אבל גם אז מדובר רק בהתייחסויות חולפות. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו והפילוסוף היהודי פילון כתבו שניהם על החשיבות המיוחדת של המספר שבע, בהתייחס לשבעת קני המנורה, וציינו שבין היתר יש שבע פלנטות, אבל הם כתבו ביוונית לקהל קוראים זר. בעברית כוכבי הלכת מופיעים לראשונה רק לאחר חתימת המשנה במאה השלישית לספירה. לא קשה לנחש למה אין עיסוק בכוכבי הלכת לפני כן — עבודת כוכבים ומזלות (המופיעה בקיצור עכו״ם בכתבי חז״ל) אסורה על פי הדת היהודית. השאלה היא מה התרחש במאה השלישית שהתיר את העיסוק באסטרולוגיה. תשובה אין, אבל אפשר לנחש ניחוש מושכל.

באותם ימים אסטרולוגיה נתפסה כמדע חשוב ששימש בכל תחומי החיים ובין היתר ברפואה. ככזו ודאי קסמה ליהודים רבים, בייחוד כאלה שעסקו בתחומים שבהם אסטרולוגיה נתפסה כנחוצה. הבעיה היתה שאסטרולוגיה היתה שלובה יד ביד בעבודת אלילים — כל כוכב לכת היה מזוהה עם אל אחר ובדרך כלל נקרא על שמו. כדי שיהודים יוכלו ליהנות מהתועלת של האסטרולוגיה היה דרוש רב בעל סמכות הלכתית מהמדרגה הראשונה שיחלן את הפרקטיקה וכך יתיר אותה ליהודים. אותו רב חייב היה להיות האמורא שמואל. שמואל היה רופאו האישי של רבי יהודה הנשיא לפני שהיגר לבבל שם היה לאחד משני הרבנים החשובים ביותר בדור הראשון של האמוראים. הוא חי בזמן הנכון, היתה לו הסמכות להוביל את המהפכה ההלכתית הזאת והיה גם הרב הראשון שעליו אנחנו יודעים שהיה אסטרולוג. בתלמוד (ברכות נ״ח, ב׳) הוא מצוטט כאומר שהכיר את כוכבי השמים טוב יותר מאשר את רחובות עירו. על כן נראה שהוא היה זה שנתן לכוכבי הלכת שמות עבריים נטולי קשר אלילי.

צילום כדור הארץ על ידי אפולו 17
NASA

בשֶׁמֶשׁ, אף שכאמור הופיעה כבר כמה פעמים במקרא, לא ניתן היה להשתמש כי זה היה שמו המקובל של אל השמש הכנעני, ולכן כינה את הכוכב חַמָּה, על שום שזו מחממת את הארץ. באותו אופן, ירח היה שמו של אל הירח הכנעני ולכן כינה אותו שמואל לְבָנָה — על פי צבעו. את מרקורי כינה פשוט כּוֹכַב, כפי שכונה באכדית (בדורות מאוחרים יותר מצאו את הכינוי הזה מבלבל ולכן כונה פעמים רבות כּוֹכַב חַמָּה, כפי שהוא מכונה לעתים גם בימינו). את ונוס, הכוכב הכי בוהק בשמים, כינה נֹגַהּ על שם זוהרו. את מארס כינה מַאְדִּים על שם גונו האדמדם. את יופיטר, שעל פי האסטרולוגיה משרה על העולם צדק, כינה צֶדֶק, ואילו את כוכב הלכת סטורן, שמושל ביום שבת, כינה שַׁבְּתַאי (כל כוכב לכת ״משל״ ביום אחר בשבוע ולכן בשפות אירופה הימים נקראים על שם כוכבי הלכת/האלים המושלים באותו היום — למשל יום ראשון בגרמנית הוא Sonntag, יום השמש, בצרפתית יום שני הוא Lundi, יום הירח, וכן הלאה לפי הסדר עד יום שבת באנגלית Saturday, יום סטורן, כלומר יומו של שבתאי).

אותה תפיסה קלאסית של כוכבי הלכת היתה מקובלת פחות או יותר על כולם עד שב–1543 האסטרונום הפולני ניקולאוס קוֹפֶּרניקוּס פירסם את "על תנועתם של גרמי השמים". בספר זה הראה קופרניקוס שכוכבי הלכת אינם מקיפים את הארץ, אלא שהארץ וכוכבי הלכת מקיפים את השמש. בן תקופתו, המהר"ל מפראג, לעג לרעיון זה בספרו ״נתיבות עולם״, אך כמה שנים אחר כך תלמידו דוד גנץ הביע תמיכה גורפת בקופרניקוס ובתמונת העולם ההליוצנטרית בספרו ״נחמד ונעים״. המצאת הטלסקופ בהולנד בתחילת המאה ה–17 הובילה לתגליות רבות שחיזקו את טענותיו של קופרניקוס. בין היתר, גלילאו גליליי — הראשון לכוון טלסקופ אל השמים — גילה שלצדק יש ירחים ממש כפי שלכדור הארץ יש ירח, ותובנה זו תרמה לתפיסה שכדור הארץ הוא עוד כוכב לכת ושהירח הוא עוד לוויין.

סדרת האישושים לתורת קופרניקוס שהביא עמו הטלסקופ הובילה את יוסף שלמה דלמדיגו, בעל ״ספר אלים״ (1629), לכתוב שרק אידיוט ידחה את הטענה שכדור הארץ מקיף את השמש, אך רבנים אחרים המשיכו לטעון שהשמש מקיפה את כדור הארץ בהתבסס על פסוקים מקראיים. עם הזמן הראיות הצטברו והשמש והירח הפסיקו להיתפס ככוכבי לכת וכדור הארץ תפס את מקומם (הצירוף ״כדור הארץ״ מופיע כבר אצל אברהם אבן עזרא והרמב״ם במאה ה–12).

תמונת העולם החדשה והמתבהרת הובילה אחדים בקהילה המדעית להבחין בתבנית קבועה במערכת השמש. נראה היה שהמרחק של כל כוכב לכת מהשמש כפול ממרחקו של כוכב הלכת הקודם לו, חוץ מ״חור״ שבו אמור להיות כוכב לכת בין מאדים לצדק. במחצית השנייה של המאה ה–18 החל חוק זה להיקרא חוק בּוֹדֶה, על שם האסטרונום הגרמני יוהאן בודה, שהיה בין מפיצי החוק העיקריים אף על פי שקדמו לו רבים. ב–1781 גילה וויליאם הרשל, מוזיקאי אנגלי ממוצא יהודי־גרמני ואסטרונום חובב בלילות, כוכב לכת חדש שאותו כינה גאורגיום סידס, כלומר הכוכב של ג׳ורג׳, על שם מלך אנגליה ג׳ורג׳ השלישי.

חישובים הראו שהמרחק של הכוכב החדש מהשמש הוא כפליים מזה של שבתאי, ממש כפי שחוק בודה חזה. ב–1782 אותו בודה הציע לקרוא לכוכב הלכת החדש אוּרָנוּס, כי באופן זה סדר כוכבי הלכת יתאם את יחסי הקירבה בין האלים — אל השמים היווני אוראנוס (יותר נכון מקבילו הרומאי קַאֵלוּס) היה אביו של סטורן וסטורן היה אביו של יופיטר. שם זה התחרה בהצעתו של הרשל ובכמה הצעות האחרות (בין היתר: הרשל ונפטון) עד שלאחר כמה עשורים התקבע השם אוראנוס.

העובדה שאוראנוס התגלה במקום שחוק בודה חזה נתפסה על ידי רבים כהוכחה ניצחת שחוק זה תקף ושחייב להיות כוכב לכת נוסף ב״חור״ שבין מאדים לצדק, מה שהוביל למירוץ למצוא את הכוכב החסר. ב–1801 גילה אותו האסטרונום האיטלקי ג'וזפה פיאצי. פיאצי נתן לו את השם קֶרֶס פרדיננדי — קרס על שם אלת הקציר הרומית ופרדיננדי על שם מלך סיציליה פרדיננד ששילם את חשבונותיו (מהחצי השני של השם התעלמו כולם). באופן בלתי צפוי, ארבעה חודשים אחרי גילויו של קרס, גילה האסטרונום הגרמני היינריך וילהלם אולברס כוכב לכת נוסף במסלול של קרס, שלו קרא פָּלָס, על שם טיטן מהמיתולוגיה היוונית. שנה אחר כך ב–1802 חישב הרשל, האסטרונום שגילה את אוראנוס, את גודל כוכבי הלכת החדשים, והגיע למסקנה שהם קטנים מאוד (בדיעבד מתברר שהם גדולים משחשב) ולכן קבע שהם לא כוכבי לכת, אלא רק ״דמויי כוכבים״ — ביוונית אַסְטֶרוֹאִיד, מילה שהוא חידש. אבל רוב האסטרונומים המשיכו להתייחס אליהם ככוכבי לכת לכל דבר, גם אחרי שב–1804 התגלה עוד כוכב לכת שכונה יוּנוֹ וב–1807 כשהתגלה כוכב לכת נוסף שזכה בשם וסטה.

איור של מערכת השמש בראשית היווצרותה
Pat Rawlings / NASA

ב–1821 האסטרונום הצרפתי אלכסיס בּוֹבַרד פירסם טבלה של תנועותיו של אוראנוס בשמי הלילה וציין שמסלולו אינו מתיישב עם חוקי הפיזיקה המוכרים. לאחר מותו המשיך אחיינו האסטרונום יוג׳ין בּוֹבַרד לחקור את תנועת אוראנוס כאשר הוא מוסיף לחישובים עוד ועוד תצפיות שהצטברו עד שב–1845 הגיע למסקנה שלא ייתכן שמדובר בטעות ושמסלולו המשונה של כוכב הלכת נובע מכוכב לכת נוסף לא ידוע שמעוות את תנועת אוראנוס בכוח המשיכה שלו. המתמטיקאי הצרפתי אורבן לה־ורייה לקח על עצמו את המלאכה המסובכת לחשב המסלול של אותו כוכב לכת תיאורטי, וב–1846 הוא סיים לחשב את המסלול ואת מיקומו של כוכב הלכת בשמים. מכיוון שהטלסקופ במצפה הכוכבים של פריז לא היה משוכלל מספיק כדי לזהות את כוכב הלכת שלו, הוא כתב לאסטרונום הגרמני יוהאן גָלֶה במצפה הכוכבים בברלין וביקש שיבדוק אם כוכב הלכת שלו אכן קיים. גלה קיבל את המכתב ב–23 בספטמבר ובאותו הלילה כיוון את הטלסקופ אל השמים ומצא את כוכב הלכת של לה־ורייה כמעט בדיוק במקום הצפוי. לה־ורייה נתן לכוכב הלכת החדש את שמו נפטון, על שם אל הים הרומאי, אבל הצעות אחרות (בין היתר "אוקיינוס" ו"לה־ורייה") התחרו בשם זה במשך כמה שנים עד שהוא התקבע.

בשלב זה ב–1846 היו 12 כוכבי לכת — חמה, נגה, כדור הארץ, מאדים, וסטה, יונו, קרס, פלס, צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון. במשך העשור הבא היה מבול של תגליות של כוכבי לכת חדשים במסלול כמעט זהה לאלו של וסטה, יונו, קרס ופלס. כוכבי הלכת החדשים נקראו: אסטראה, הבה, איריס, פלורה, מתיס, היגיאה, פרתנופה, ויקטוריה, אגריה, אירנה ואונומיה. מצב זה לא יכול היה להימשך ולכן כוכבי הלכת החדשים וסטה, יונו, קרס ופלס הוגדרו מחדש כאסטרואידים וכך ירד מספר כוכבי הלכת מ–23 לשמונה.

באותו אופן שתנועתו של אוראנוס הובילה לספקולציה שקיים כוכב לכת נוסף מרוחק יותר, כך תנועתו של נפטון הובילה מדענים למסקנה שצריך להיות כוכב לכת אפילו רחוק יותר (אבל לא בהכרח במרחק שחזה חוק בודה, שכן מיקומו של נפטון הראה שחוק זה אינו תקף). ב–1906 התחיל המיליונר האמריקאי פרסיוול לוול לממן פרויקט לגילוי אותו כוכב. הפרויקט נמשך עשור ללא תוצאות עד שלוול מת ב–1916 ומצפה הכוכבים הפסיק את החיפוש. החיפוש החל מחדש ב–1929 לאחר שאלמנתו ניהלה מאבק משפטי לחייב את מצפה הכוכבים שנקרא על שם בעלה המנוח להמשיך בחיפוש. המשימה הוטלה על קלייד טומבו, אסטרונום בן 23, שמצא את כוכב הלכת ב–1930.

ביום שבו התפרסמה התגלית בעיתונים אכלה ונטיה ווּרְנֵי, ילדה בת 11 חובבת מיתולוגיה מאוקספורד, ארוחת בוקר עם אמה וסבה. הסב פלקונר מדן, ספרן בפנסיה, סיפר לנכדתו על התגלית ושאל איך לדעתה יש לקרוא לכוכב הלכת החדש. וורני (לימים פייר) השיבה שפּלוּטוֹ, על שם אל השאול הרומי. את הצעתה זו העביר מדן לחברו האסטרונום הרברט טונר, וזה שלח מברק למצפה הכוכבים לוול: ״כשנותנים שם לכוכב הלכת החדש, אנא קחו בחשבון את פלוטו, הצעתה של הילדה הצעירה ונטיה וורני לכוכב הלכת החשוך והקודר״. לאחר דיונים ממושכים החליטו המדענים במצפה הכוכבים על שם זה וכך קיבל כוכב הלכת פלוטו את שמו.

כוכב הלכת פלוטו כבר לא קיים. כלומר הוא עוד שם אבל כבר לא כוכב לכת. סיפורו דומה מאוד לסיפור של קרס. בשנות ה–90 של המאה ה–20 התחילו להתגלות עוד ועוד אסטרואידים בעלי מסלול כמעט זהה לשלו ואז ב–2005 גילו קבוצת חוקרים את אֶרִיס, על שם אלת הכאוס ואי־ההסכמה היוונית, עצם שמימי נוסף בעל אותו מסלול כמו פלוטו ואף גדול ממנו. זה יצר בעיה חדשה — אם פלוטו הוא כוכב לכת ודאי שאריס צריך להיות. הבעיה נידונה באיגוד האסטרונומי הבינלאומי, ואלו החליטו ליצור קטגוריה חדשה — כוכב לכת ננסי שאליו משתייכים אריס, קרס ופלוטו. כך ירד מספר כוכבי הלכת בחזרה לשמונה.

לשישה מתוך שמונת כוכבי הלכת היה שם עברי, ורק השניים המרוחקים ביותר — אוראנוס ונפטון — נותרו בלעזם. ב–2009 החליטה האקדמיה ללשון העברית לטפל בחוסר זה ולחדש להם שם עברי. אוראנוס זכה בשם אוֹרוֹן, ״אור קטן״, הדומה לשמו הלועזי, ואילו נפטון זכה בשם רַהַב — אחד משמות אל הים הכנעני המקביל לנפטון הרומי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו