בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרופא העברי שלא השחית זמנו והביא לנו את ה"אוננות"

חטאו של אונן בתנ"ך לא היה אוננות אלא משגל נסוג. רק בתלמוד קיבל האיסור את משמעותו הנוכחית

19תגובות
מתוך הסדרה סיינפלד
NBC

האיסור החמור ביהדות על אוננות לא מופיע בתנ"ך. אין כל התייחסות לאוננות במקרא ואף לא בספרות הרבנית המוקדמת — ספרות התנאים. רק בספרות האמוראית, זו שנכתבה על ידי חז"ל בבבל אחר חתימת המשנה (בערך בשנת 200 לספירה), אנחנו מוצאים התייחסות חד משמעית לאוננות: "כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה" (נידה י"ג, א').

התלמוד מבסס את האיסור החמור הזה על מעשה אונן המתואר בפרק ל"ח של ספר בראשית. על פי הכתוב שם, אלוהים המית את אחיו הגדול ער, כי היה רע בעיניו. מכיוון שהאלמנה הצעירה תמר לא הספיקה להרות, יהודה, אביהם של השניים, ציווה על אונן: "בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ". אונן שכב איתה, אבל מכיוון שידע "כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע" הוא "שִׁחֵת אַרְצָה". מקריאת הטקסט ברור שאין חטאו של אונן אוננות, אלא שימוש במשגל נסוג כדי להימנע ממצוות הייבום. כך כנראה פירש את הדברים הפילוסוף היהודי פילון במאה הראשונה לספירה, כשכתב שחטאו של אונן היה אנוכיות.

בתלמוד הבבלי עצמו אפשר למצוא פרשנות אחרת לחטאו של אונן. במסכת יבמות (ל"ד, א'-ב') טוענים הרבנים שהחטא של אונן (כמו גם זה של ער אחיו) היה שקיים יחסי מין אנאליים עם תמר. מכיוון שפרשנות זו מאוחרת יחסית, ניתן להסיק שהפרשנות שחטאו של אונן היה אוננות — ועל כן גם האיסור על אוננות — התעצבה בשלב מאוחר יחסית בהתגבשות התלמוד הבבלי. השאלה היא למה האמוראים החליטו לאסור אוננות. הסיבה היא כנראה ששכניהם בני הדת הזרתוסטרית, הדת השלטת בבבל באותם ימים, האמינו ששפיכת זרע לבטלה היא חטא חמור. אמנם חסרים לנו מקורות על אמונותיהם הדתיות של בני דת זו בתקופת התלמוד, אבל בטקסטים זרתוסטריים מהמאה ה-11 נכתב ש"בזבוז זרע" הוא חטא חמור, כך שיש יסוד להאמין שבאמונה זו החזיקו הזרתוסטרים גם בתקופה המוקדמת יותר.

אלכסנדר מלחי

בעקבות התלמוד, האיסור על אוננות המשיך להיות קפדני גם בימי הביניים ואף החמיר. בספר הזוהר כתוב שאוננות היא החטא היחיד שעליו אין כפרה. אין להתפלא שבכתבי רבנים מימי הביניים ועד לימינו יש לא מעט התייחסות לאוננות, אבל היא אינה מכונה "אוננות" והשימוש בצירוף "מעשה אונן" נדיר בהקשר זה. לרוב מכונה האקט האסור "שכבת זרע לבטלה". הכינויים "מעשה אונן" ומאוחר יותר "אוננות" נכנסו למחזור השפה בהשפעת הגויים.

חטאת נעורים

באמצע המאה ה-17 הופיעה בגרמנית המילה onanitisch — "אונני" במשמעות "קשור לאוננות". המילה הזאת עברה מגרמנית לאנגלית (1710) ולצרפתית (1760) וכן לשפות אחרות כחלק מהתפשטות הבהלה האירופית מפני הסכנות המוסריות והרפואיות של אוננות. הבהלה הזאת הגיעה גם ליהודים במאה ה-19, כפי שניתן לראות ממודעה שפירסם ד"ר וולנגר מווינה בעיתון "עברי אנכי" ב-1871: "כל המחלות הבאות לרגלי חטאת נעורים (מעשה אונן) כמו חסרון כוח המוליד, זוב, חלישת העצבים (אימפאטענץ) זאממעפלוס, נערפענשווכע, וכדומה". בהמשך המודעה כותב הרופא שישלח תרופה למי שישלח כסף ורשימת סימפטומים למרפאתו.

אפשר למצוא התייחסות לסכנות הבריאותיות של "מעשה אונן" בספרות ובעיתונות העברית במהלך המאה ה-19 ועמוק אל תוך המאה ה-20. הצירוף "מעשה אונן" החל להידחק מן העברית על ידי המילה אוננות, כשזו חודשה ב-1928. מחדשה היה אלכסנדר מלחי. הוא היה בן המחזור הראשון שסיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב–1913 יחד עם משה שרת, אליהו גולומב ודב הוז. אחר כך יצא ללימודי רפואה ועם שובו החל לעבוד כרופא בבית החולים הבריטי בירושלים. כאחד הרופאים הראשונים המדברים עברית כשפה ילידית, הרגיש מיד בקוצר ידה של העברית בתחום מונחי הרפואה. הוא אסף וריכז את המונחים הדרושים לו וכשלא מצא כאלה חידש אותם בעצמו. את המונחים פירסם במילון הראשון למונחי הרפואה העבריים ב-1928. עם המילים שחידש ושמופיעות במילון זה לראשונה "כהצעה" אפשר למנות בין היתר את פּין, פּוֹת וכן את אוננות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו