אילון גלעד
אילון גלעד
 אדוארד מייברידג'
אילון גלעד
אילון גלעד

בימינו סֶרֶט הוא חיזיון קולנועי, אבל כמובן שלא זו היתה משמעותו בספרות חז"ל, אז הופיעה המילה לראשונה. "סרט" מופיעה פעמיים בכתבי חז"ל: פעם במשנה, שבה נכתב שאסור לקשור "סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מותניו" (כלאים ט', ט'); ופעם בספרי דברים, בתיאור הדרך הראויה לתלות גבר או אישה הנידונים למוות: "האיש סרט אחד מלפניו והאישה שני סרטים אחד מלפניה ואחד מאחוריה מפני שכולה ערווה" (רכ"א).

ממופעים אלה עולה שסרט היה חבל או רצועה ששימשה לרכיסת הבגד או לכיסוי מבושי הנידונים. מקור המילה אינו ודאי. על פי סברה אחת, מקורה במילה היוונית העתיקה סִרְטֵס, שהורתה על חבל המשמש למשיכה. ביוונית מודרנית, המילה הזאת מורה על "בריח". אחרים קושרים את "סרט" למילה הערבית שַׁרִיט, שבערבית קלאסית הורתה על חבל או רצועה העשויים מרצועות עלי דקל קלועות. כך או כך, המילה הזאת נשכחה ולא השתמשו בה כלל במשך מאות שנים.

בסוף המאה ה–19 איתר אותה אליעזר בן־יהודה. הוא מצא את המילה בספרות חז"ל והעניק לה את המשמעות שהמילה שַׁרִיט קיבלה בינתיים בערבית מודרנית — רצועה דקה של בד או חומר אחר. הופעת הבכורה של סרט במשמעות זו היתה בתרגום של המורה דוד יודלביץ' ל"דון קישוט" של מיגל דה סרוואנטס. את התרגום פירסם בן־יהודה בהמשכים בעיתונו "הצבי" ב–1893, ובאחד מהם הופיעו השורות: "ובאותה שעה, אחרי הפיוס, פתחו הבנות את כלי זיניו ממנו, השליפו את עניבת הצינת, ושריון הכתפיים. אבל, את רביד הצוואר ואת הכובע המזויף היה אי אפשר להתיר ממנו בלי נתק את הסרטים הירוקים שקשרו בקשר אמיץ את הכובע אל הצוואר". בהערת שוליים נכתבה משמעות המילה "סרט": "ארג ארוך, צר, ממשי או מצמר גפן. באשכנזית: באנד, ובצרפתית רובאן".

מאז הופיעה המילה בעיתוניו של בן־יהודה, וחדרה משם לעברית המתחדשת. באחד ממופעיה בעיתון "הצבי" ב–1897, הוצמדה לה המשמעות "סרט צילום", בדיווח על הטכנולוגיה החדשה: "בתוך האפרט סובב סובב סרט מָגלל על גלגל. ועל הַסֶרֶט הזה תוכלנה להיעשות 30, 40, 60 צורות ויותר, המראות את התקדמות תנועת היד לאט־לאט, שבמשך אותו הרגע בלכת היד עם המזלג מן הצלחת ועד הפה". השימוש במילה סרט במשמעות זו התקבל במידה מסוימת, אך לא הצליח לדחוק את המילה האנגלית פִילְם, שנותרה המילה העיקרית לתיאור סרטי צילום עד שאלה פחות או יותר נעלמו מהעולם עם התרחבות השימוש במצלמות דיגיטליות.

פִילְם הגיעה מאנגלית. במקור, הורתה המילה באנגלית עתיקה על "שכבת עור דקה", ובין היתר גם ככינוי לעורלה. במחצית השנייה של המאה ה–16 החלה להופיע המילה במשמעות של "ציפוי דק המכסה משטח", ובמאה ה–17 — במשמעות של "משטח דק מאוד". כשאמנות הצילום החלה להתפתח במאה ה–19, המילה הופיעה במשמעות של "משטח דק מצופה בחומר כימי המגיב לאור המשמש בצילום". עם התפתחות הקולנוע, היא תיארה גם את רצועות החומר המשמשות להסרטה והקרנה של סרטים. בתחילת המאה ה–20 החלה המילה לתאר, במשמעות מושאלת, גם את התכנים עצמם שנשמרו על הרצועות הללו. כך החלו סרטים להיקרא Film — תחילה באנגלית ואז בשאר השפות.

גם העברית קלטה את המילה "פילם". בתחילת 1920 החליט איתמר בן־אב"י, בנו של אליעזר בן־יהודה, להחליף את "פילם" ב"סרט". הוא שיבץ את המילה בידיעה קצרה שפירסם בעיתונו, דואר היום: "ביום החמישי והשישי בערב יציגו בראינוע אמפיר שוב פעם את ארבעת החלקים הראשונים של הסרט הנהדר 'לוסיה מלכת הקרקוס', שלא הוצג אף פעם בירושלים". עם זאת, חלפו עשרות שנים עד ש"פילם" נכנעה סופית ל"סרט".

קליטת המילה "סרט", במשמעותה הקולנועית, הובילה במשך השנים ליצירת מילים עבריות חדשות. הפעלים הִסְרִיט וְהֻסְרַט, ושם הפעולה הַסְרָטָה, הופיעו כולם ב–1935. המילה תַּסְרִיט, במשמעות של טקסט המשמש כבסיס להסרטת סרט, הופיעה לכל המאוחר ב–1950. לפני כן, המילה שימשה את עיריית תל אביב ככינוי של מה שאנחנו מכנים היום תרשים, שרטוט או תוכנית הנדסית. מהמילה תסריט נגזרה המילים תַּסְרִיטַאי — לכל המאוחר ב–1952 — וגם ְתַסְרִיטָאוּת, לכל המאוחר ב–1959.

בעשורים האחרונים החלה המילה "סרט" לשמש בסלנג העברי לתיאור חוויה לא נעימה ("איזה סרט עברתי!") וכן כחלק מהביטויים "לאכול סרט" (להיתפס לחרדה עמוקה) או "לחיות בסרט" (להחזיק בתפיסה בלתי־מציאותית).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ