שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אם מערב הוא אָחוֹר, לאן פנה מי שהביט אל היָם?

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שבשבת
צילום: iStockphoto
אילון גלעד
אילון גלעד

עם התחדשות השפה העברית לא היה כל ספק בדבר שמן של רוחות השמים: צָפוֹן, דָּרוֹם, מִזְרָח וּמַעֲרָב. כך עדיין נקראים הכיוונים האלה ביידיש, שפת אמם של רוב דוברי העברית הראשונים. כך גם כינו אותם הרבנים בדיונים ההלכתיים לאורך הדורות, וכך הם גם מכונים בספרות חז"ל. גם בתנ"ך אלה הם השמות המוכרים, אך מתברר שלצדם מופיעים כמה שמות אחרים.

הַצָּפוֹן נקרא בשמו כי זהו הכיוון שבו נמצא הר צפון — ג'בל אל־אקרע שלחופי הים התיכון על גבול סוריה־טורקיה, מעין הר אולימפוס כנעני ומקום משכנם של האלים. לצדו מופיע השם שְׂמֹאל. שם זה גזור ממערכת כינויים אחרת של רוחות השמים שמופיעה במקרא, ומבוססת על הכיוונים היחסיים של אדם המביט לזריחה. הכיוון שלפניו, זה שאנחנו מכנים מזרח, מכונה על פי שיטה זו קָדִים, קֶדֶם וְקֵדְמָה; הכיוון שנמצא מאחוריו, זה שאנו מכנים מערב, נקרא אָחוֹר; הכיוון שמימינו, זה שאנחנו מכנים דרום, נקרא יָמִין וְתֵימָן; ואילו הכיוון שאנו מכנים צפון ושנמצא משמאלו נקרא כמובן שמאל.

עדות לשיטה זו מופיעה עד היום בערבית, שבה נקרא הצפון שַמַאל, מילה המקבילה לשמאל העברית. הדרום מכונה בערבית גַ'נוּבּ, על שם רוח דרומית שמנשבת בחצי האי ערב. אבל העובדה שתימן המרוחקת נקראת בערבית יַמַן היא עדות לכך שבעבר המילה הערבית לימין שימשה גם כמילה ערבית לדרום. אותה שיטה מופיעה גם בשפות שאינן קשורות לעברית כלל: בוולשית, למשל, מכונה הצפון גוֹגלֵת', מילה שנגזרת ממילה וולשית לצד שמאל, קְלֵת'; ודרום מכונה דֵה, שהיא גם המילה הוולשית לימין.

כפי שהצפון מכונה על שם נקודת ציון גיאוגרפית חשובה, כך מופיעים בתנ"ך גם כיוונים אחרים הנקראים על שם נקודות ציון אחרות. הדרום מכונה בתנ"ך גם נֶגֶב, על שם המדבר שנמצא מדרום ליהודה, והמערב מכונה בתנ"ך גם יָם, על שם הים התיכון שנמצא במערב. באופן מבלבל משהו, גם הדרום מכונה "ים" שלוש פעמים בתנ"ך, בין היתר בספר תהלים: "מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם" (ק"ז, ג'). ככל הנראה, במקרה זה מדובר בים סוף.

שיטה נוספת בעברית ובשפות רבות אחרות היא לגזור את שמות הכיוונים מתנועת השמש. הַמִּזְרָח מכונה כך על שם "מקום" זריחת השמש. מסיבה דומה מכונה הכיוון הזה גם מוֹצָא, קיצור של "מוצא השמש". בשני המקרים מורה הפועל על יציאה. הַמַּעֲרָב מכונה במקרא גם מָבוֹא, קיצור של "מבוא השמש", כלומר מקום כניסת השמש, שכן הפועל בוא משמש במקרא גם במשמעות של כניסה. נראה שהעברים הקדמונים האמינו שבלילה נכנסת השמש לאוהל, או לפחות זה מה שעולה מספר תהלים: "בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם" (י"ט, ה').

נראה שגם השם מערב מורה על מקום הכניסה של השמש, כפי שהמילה עֶרֶב מורה על שעת כניסתה. אפשר כמובן לטעון שמדובר דווקא בשם שפירושו מקום העזיבה. המערב נקרא בערבית ע'רַבַּ, והפועל הערבי עַ'רַבַּ מורה על עזיבה. אבל נראה ששתי המילים האלה נובעות משורשים אחרים: הפועל עַ'רַבַּ קשור כנראה למילה העברית עֲרָבָה, "שממה", כלומר יציאה אל המדבר; ואילו עַ'רַבַּ, "מערב", קשור בפועל שמי קדום, שפירושו "כניסה". זהו אכן פירוש הפועל האכדי אֶרֵבֻּ, שהורה על שקיעת השמש.

השם דָּרוֹם הוא המסתורי ביותר לפיענוח. מקורו לא ברור: בעברית אין שורש דר"ם, וגם בשפות השמיות האחרות לא מדובר בשורש נפוץ. היינו מצפים שהשם הזה ייגזר משמה של נקודת ציון גיאוגרפית חשובה, או מתנועת השמש במרום. כיוון שאין לו כל קשר לכיוונים היחסיים, נותרנו עם שתי אפשרויות. ייתכן שדרום היה שם של הר, מדבר או נקודת ציון אחרת מדרום ליהודה, שזהותה אבדה בעת העתיקה; ייתכן שהמילה כלל גזורה מהשורש דו"ר המורה על סיבוב, כי בין הזריחה והשקיעה השמש משלימה מסלול קשתי בשמי הדרום. על פי סברה זו, המ' שבסוף המילה היא סיומת קדומה, כמו זו שאנחנו מוצאים במילים חִנָּם (מ–חֵן), יוֹמָם (מ–יּוֹם) וְרֵיקָם (מ–רֵיק).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ