"גם גרמניה מזדיינת בקדחתנות": מתי הפסקנו לזיין והתחלנו לחמש?

על מקורו של אחד הפעלים המבדרים ביותר בעברית

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קדחת ההזדיינות
קדחת ההזדיינות. שלל כותרות מעיתוני המחצית הראשונה של המאה ה-20
אילון גלעד
אילון גלעד

••• המילה הפרסית העתיקה לנשק היתה זָאֵנָה. אחרי שהמלך כורש כבש את המזרח הקדום ב–539 לפני הספירה, התאזרחה המילה בארמית — שפת המינהל, המסחר והדיפלומטיה של האימפריה הפרסית — וקיבלה את הצורה זַיִן. המילה הארמית החדשה יצרה גם פועל המורה על חימוש, שמופיע בין היתר כתרגום המילה העברית "יָשֹׁקּוּ" בספר יואל: "בְקַרתָא מִזדָיְנִין עַל שֻורָא" (ב', ט'). הן שם העצם הארמי והן הפועל מצאו את דרכם לעברית של ספרות חז"ל, למשל בתוספתא: "אין מוכרים להן לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין" (עבודה זרה ב', ד').

את שם האות השביעית של האלף בית, זין, אנו מוצאים לראשונה בספרות חז"ל. ייתכן שהיא קיבלה את שמה בשל הדמיון בין צורת האות לכלי נשק. כמה מאות אחר כך קיבלה המילה זַיִן משמעות חדשה בהשפעת השפה הערבית, שבה השורש זי"ן מורה על יופי וקישוט: זִינַה היא "קישוט", זַיְן הוא "יופי" וזַאנַ הוא "קישט". שימוש זה במילה תועד לראשונה בתלמוד הבבלי: "שבע אותיות צריכות שלושה זיונין ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ" (מנחות כ"ט, ב').

ואולם, משמעות הפועל "הזדיין", כפי שהתאזרחה ביידיש, היתה "התחמש" ולא "התקשט", וזו היתה גם משמעות המילה בספרות ההשכלה ובתחיית העברית. ב–1892 ניסה אליעזר בן־יהודה לצקת למילה זִיּוּן משמעות חדשה, והציג אותה לקוראיו בעיתון "האור" כחלופה למילה הלועזית "ריסק". הוא התבסס על המילה הארמית "זיונא", שפירושה הפסד כספי, ובמיוחד על ההקשר שבו הופיעה בתלמוד הבבלי (כתובות ס"ו, ב'), שם פירש אותה רש"י "יציאה ואחריות". אבל המילה לא התקבלה בציבור, וכמה שנים אחר כך תפסה סִכּוּן את מקומה, לאחר שיהודה גור ויוסף קלוזנר חילצו אותה מהתלמוד הירושלמי (פאה א', א') ונתנו לה את משמעותה המוכרת במילון הכיס שפירסמו ב–1903.

בפתח המאה ה–20 היתה זִיּוּן המילה העברית הרגילה לחימוש. גם אחרי מלחמת העולם השנייה המשיכו להתפרסם ידיעות על מדינות מזדיינות ועל מלחמות זיון בין אומות העולם. במקביל, תלמידי הגימנסיה הרצליה בתל אביב החלו לכנות את איברי המין שלהם "זין", אולי כקיצור של המילים זרג או זובי. מכינוי זה הם גזרו פעלים שונים, כפי שסיפר המהנדס בוגר הגימנסיה שרגא אירמאי במכתב לוועד הלשון ב–1937: "לזַיַן = לרמות; מְזֻיָן = מרֻמֶה, שלומיאל; להִזְדַיֵן = לא להצליח, שווה ערך לביטוי: לאכל חרבון. לזַיֵן בתַחַת = מלשון הפֵּדֵרַסְטים". פעלים אלה התפשטו בקרב צעירי היישוב, בעוד שהמבוגרים המשיכו להשתמש בזיון במשמעותה הישנה. כפל השימוש הזה הוליד כמה מקרים מבדרים, כפי שסיפר עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך" (כתר, 2002):

"'הנשיא אייזנהאואר מזיין את משטרו של נאצר! בולגנין מזיין את נאצר! גי מוֹלֶה ואנתוני אידן מזיינים את נאצר!! כל העולם כולו מזיין יומם ולילה את אויבינו הערבים!!!' פאוזה. קולו של הנואם נמלא בוז וגועל: 'ומי מזיין את ממשלת בן־גוריון?'" עוז, שציטט נאום של מנחם בגין ששמע בירושלים בשנות ה–50, העיד שניסה בכל כוחו להתאפק ולא לצחוק, אך כוחו לא עמד לו. בגין נאלץ להפסיק את הנאום עד שסיים לצחוק, וסבו של עוז הוציא אותו מהאולם וסטר לו בחוזקה.

אין להתפלא אם כן שדוברי העברית החלו לזנוח בהדרגה את השימוש ב"להזדיין", ולהעדיף תחת זאת את הפועל הנדיר יותר, לְחַמֵּשׁ. מקור הפועל הזה בספר שמות: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (י"ג, י"ח). מתרגמי המקרא הקדמונים התקשו בפירוש המילה. בתרגום המוקדם ביותר שהגיע לידינו, תרגום השבעים, מופיעה המילה כתרגום של "חמישים", כלומר בני הדור החמישי. לעומת זאת, בתרגום אונקלוס לארמית מופיעה המילה "מזרזין", כלומר ערוכים ומצוידים למלחמה. בתרגומים הארמיים נאופיטי ופסודו־יונתן נכתב "מזיינין בעבדא טבא", כלומר "חמושים במעשים טובים". במאה השלישית התקבעה אצל חז"ל המסקנה ש"אין 'חמושים' אלא מזויינין" כפי שנכתב במכילתא דרבי ישמעאל, ובהתאם לכך השתמש הירונימוס בתרגומו הלטיני, הוולגטה, במילה armati — "חמושים". חוקרים בני זמננו משערים שכמו המילה הערבית חַמִיס והמילה חמס בלשון דרום ערב העתיקה, שפירושן "צבא", גם "חמושים" גזורה משם המספר חמש ופירושה "ערוכים במבנה קרב" של חמש יחידות.

כיום, למעט כמה צירופים כבולים כמו "להזדיין בסבלנות", "שוד מזוין" ו"בטון מזוין", החימוש תפס לגמרי את מקומו של הזיון. מְזֻיָּן על שלל הטיותיה משמשת עדיין, כמובן, במשמעות שנתנו לה תלמידי הגימנסיה עוד בפתח המאה הקודמת. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ