המילה

האשה הזאת חיה טוב. אני לא

האזנה לתוכניות הלייף־סטייל מבהירה לי שביני לבין "החיים הטובים" פעורה תהום עמוקה מדי

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלון עידן
אלון עידן

אני לא יודע איך נראים החיים הטובים, הבריאים, הנכונים והאופטימיים. לפעמים אני מדמיין איך הם אמורים להיראות, אבל אני מודע לזה שזה בערך כמו שעיוור ידמיין איך נראה צבע ירוק.

ובכן, כך אני מדמיין צבע ירוק: אני מדמיין יקיצה מוקדמת מאוד, באזור חמש וחצי בבוקר; אני מדמיין בגדי ריצה שחורים מלייקרה שמונחים על כיסא עוד מהלילה שלפני; אני מדמיין לי חמישים דקות של ריצה בקצב משתנה סביב בתי השכונה; אני מדמיין לי חזרה הביתה, מקלחת חמה, קפה מהביל, קריאת עיתונים; אני מדמיין לי חליפה אפורה דקה ומגוהצת, או לפחות מכנסיים אלגנטיים וג'קט שנזרק כבדרך אגב; אני מדמיין לי מכונית חדשה ושטופה, מבחוץ ומבפנים, עם ריח של אורנים; אני מדמיין לי משרד מסודר, חיוכים מנומסים במטבחון, ישיבות עבודה תכליתיות; אני מדמיין לי ארוחת צהריים בריאה, מזינה, נטולת בשר אדום, נטולת פחמימות, נטולת מלח, נטולת סוכר; אני מדמיין לי ילדים שלא רואים טלוויזיה, אולי רק "ארתור"; אני מדמיין לי זמן איכות על שטיח, חיזוקים חיוביים, הצבת גבולות; אני מדמיין לי "יקירתי", "יקירי", "חמודים שלי"; אני מדמיין לי דיון ער סביב היעד לחופשת פסח; אני מדמיין לי שיר של עידן רייכל ומישהו שאומר "חייבים ללכת להופעה שלו"; אני מדמיין זוגיות בריאה ומשתפת, שבה כל צד גם מכיל וגם מוכל; אני מדמיין את מיכל צפיר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ