בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפגעי הלם

בין ה"מדהים" ל"מהמם" ישנה תהום של שעמום

השימוש האינפלציוני במילים כמו "מדהים" ו"גאוני" מעיד על הצורך לומר משהו "חזק", שנוגע בקצה של החוויה, בעולם שחווה ירידה גוברת ברמת הריגוש

21תגובות

השנה האחרונה היתה שנה מהממת. או הזויה. תלוי איך מסתכלים על זה. היא היתה מהממת ‏(מבוטא: “מאממת”‏) כי אם לא יהיה מהמם, יהיה משעמם. אחרי ה”מדהים” ‏(מבוטא: “מדאים”‏) ששלט תקופה ארוכה, הגיעה המילה היורשת והשתלטה על החיים. כמובן שמדובר באחיות - שני סופרלטיבים שבמקור אמורים היו לנוח בקצה הפירמידה של היכולת האנושית לתאר התרשמויות וחוויות. אבל קרה להן בדיוק מה שקרה ל”גאון”. ה”גאון” שולב עד לא מזמן בצמוד לשמות כמו ניוטון, איינשטיין, גליליאו, קופרניקוס, אפלטון, דקארט, ניטשה. השימוש היה אמנם קלישאי, מופרז ולא מדויק ‏(כמה באמת מבינים את התכנים של איינשטיין או ניטשה?‏), ואולם, היה משהו מעודד בעובדה שגם אם כדי לצאת ידי חובה, נבחרו פיגורות בעלות משקל כדי לשאת תואר כה נכבד. והנה, לפני כמה שבועות אמרה לי בחורה צעירה ואינטליגנטית, ברצינות גמורה, שלדעתה הרעיון של בעל בר מסוים בתל אביב, לחלק מניפות למי שיושבים בשולחנות בחוץ, הוא “פשוט גאוני”. שאלתי אותה אם היא לא מגזימה קצת, בסך הכל מדובר בהיגיון די בסיסי - חם בחוץ ומניפות עושות רוח - אבל היא התעקשה על “גאוני”.


זיגמונד פרויד אמר פעם שהשימוש במושג “גאון” מצביע על הסובייקט ולא על האובייקט. כלומר, שתפקיד השימוש במושג “גאון” הוא להפחית מתח מצד הדובר, על ידי כך שהוא מגדיר את המתחרה - האחר - כטוב ממנו באופן שלעולם לא יהיה ניתן לגשר עליו. אם כך, עד לפני כמה שנים האדם הודה שלא תהיה לו אפשרות לנסח את תורת היחסות; ואילו כיום האדם מודה שאין באפשרותו לחשוב על חלוקת מניפות לאנשים בימי הקיץ.


למען האמת, לא מדובר בירידה אובייקטיבית במדד האינטליגנציה, כמו בירידה סובייקטיבית במדד הריגוש. השימוש האינפלציוני ב”גאון” מעיד על הצורך לומר משהו “חזק”, שנוגע בקצה של החוויה. כך גם השימוש הלא בררני ב”מדהים”, וכעת באחיו לצרה - ה”מהמם”. שניהם צועקים את הצורך להרגיש, לחוות, לגעת ובעצם מעידים על חוסר היכולת להרגיש, לחוות, לגעת. אגב, מעניין יהיה לראות מה יקרה למשתמשים ב”מדהים” ו”מהמם” ביום בו יפגשו משהו מדהים או מהמם.


כמובן שהטקסט הזה הזוי ‏(מבוטא: “מה זה הטקסט ההזוי הזה”‏). כלומר, לא נגיש, לא פשוט. למעשה כל מופע - טקסטואלי, רעיוני, טלוויזיוני, אנקדוטלי - שמצריך מחשבה יתרה או התעמקות שאורכת מעל מספר שניות מסוים, הפך ל”הזוי”.


Mr F. Hartmann

ה”הזוי” נולד במערות הטוקבקים, אח רך בשנים לשלישייה “כל מילה בסלע”. ה”הזוי” נבחר כדי לתאר את התחושה של הקורא/צופה/מאזין למראה אוסף של מילים שאינן מתחברות אצלו באופן מיידי לכדי תמונה קוהרנטית. הוא עושה שימוש במילה “הזוי” משום שהתמונה שכן מתקבלת אצלו היא “הזויה” - כלומר מפורקת, מעורבלת, מעורבבת, מקוטעת, נטולת נקודה ארכימדית שעליה הוא יכול להישען. כשהוא מתבלבל ולא מוכן לעשות מאמץ כדי לסדר את הבלגן, הוא מכריז: “הזוי!”


מה שמעניין זה הקריטריונים הנוקשים שמגדירים את כל מה שאינו “הזוי”. למעשה, כל שנותר הוא שביל צר מאוד, רוחבו כמה סנטימטרים בודדים, שהקורא/צופה/מאזין אמור לצלוח תוך כמה שניות, לא יותר, כדי שיוכל להכריז בשביעות רצון: “כל מילה בסלע”. בכל מקרה אחר, בוודאי אם ייאלץ להשתהות זמן ארוך יותר, או יתבקש להביט מזווית צִדית יותר, מסובכת יותר, יהפוך האובייקט לתמונה מטושטשת ומכאיבה ולכן “הזויה”. די מהמם אם חושבים על זה, לא?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו