שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יום בחייו של איש מחוסל

מה עובר בראשו של מי שמצביע עבור אנשים שאינו מעריך כי כך הוכתב לו? כנראה שבישראל רק קומבינטור ואגו-מניאק יכול לדאוג לו. ולעזאזל המדינה

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
אלון עידן

אדם מקבל דף נייר. על הדף רשימת שמות. את רוב השמות אינו מכיר. את אלו שהוא מכיר, הוא לא מעריך. את אלו שהוא מעריך, הוא לא ממש מעריך, הוא יודע שיש טובים מהם. כעת הוא נזכר לרגע בטובים מהם. הוא מביט שוב בדף ומכווץ את פיו בחוסר נוחות. הוא מכניס את הדף בחזרה לכיס ומהנהן. הנהון של מי שנחל תבוסה. הוא יודע שלמרות שאינו מכיר את הרשימה, ולמרות שאינו מעריך את השמות, ולמרות שהיה מעדיף להצביע לאנשים ראויים יותר - הדף חזק ממנו והוא ייאלץ למלא את פקודותיו. הוא ימלא את פקודותיו רק בגלל האיש שכתב את השמות על הדף. זה לא שהוא מעריך את האיש הזה. למעשה, הוא לא מעריך אותו בכלל. עמוק בתוכו הוא חושב עליו דברים רעים. גם לא כל כך עמוק בתוכו. הוא חושב שמדובר בקומבינטור, אינטרסנט, כוחני, אגו־מניאק. אולי הוא אפילו שונא אותו.

רגש אשמה דק מתחיל לחלחל אל תוך האיש עם הדף. אולי בכל זאת עדיף לא להתייחס לפתק המושחת הזה, הוא חושב לעצמו, לפתק שהופך את בעליו לאדם חסר ערך, למישהו שממשכן חיים של מיליוני אנשים לטובת קומבינה פוליטית צרה. אולי בכל זאת עדיף להתעלם מהכל, לרשום את האנשים הטובים באמת, לא לעשות חשבונות קטנים. מי בכלל יידע, הוא משכנע את עצמו כעת, זו הרי הצבעה חשאית.

וככל שרגש האשמה מתגבר בו ומייסר אותו, כך רגש נגדי, הישרדותי, צר במידותיו אך בעל עוצמות חייתיות, מתחיל לנסר את הענף הדמיוני שעליו ניסה לטפס. ואותו רגש הישרדותי מזכיר לו שדווקא משום שהאיש שכתב את הפתק הוא קומבינטור, אינטרסנט, כוחני, אגו־מניאק, דווקא בגלל כל התכונות האלו, כדאי להישמע לו. כי פה, במקום הזה, במדינה הזאת, רק קומבינטור, אינטרסנט, כוחני, אגו־מניאק, בקיצור, רק בנזונה אמיתי יכול לדאוג לעבודה שלו, למשכורת שלו, לתנאים שלו, למשפחה שלו. נו, לחיים האמיתיים שלו.

כעת איש עם דף נייר מתלבט: הוא יודע שלא אמור להיות קשר בין רשימת המפלגה, כלומר בין עתיד של מדינה, של מיליוני אנשים אחרים, לבין המשכורת שלו. הוא מבין את זה, אבל לאט־לאט נסוגה ההבנה העקרונית מפני אובייקטים ממשיים יותר. כעת הוא רואה בעיני רוחו את האוטו הצמוד, את שוברי הקנייה לחג, את הוצאות האש”ל, את ימי החופש הרבים שמאפשרים טיולים בלונדון ובפאריס, אולי אפילו בתאילנד. והוא מחייך לעצמו, האיש עם הדף, ונזכר שאפילו, אם ירצה השם, יוכל לסדר לילד ג’וב בבוא הזמן.

אדם עם דף נייר נכנס כעת לקלפי ומצביע עבור הרשימה שקיבל.

השאלה היא זאת: מה אמור לעשות מילואימניק רגע לפני שראש הממשלה מחליט להיכנס קרקעית לעזה. עברו אמנם שלוש שנים מאז הפריימריז של הליכוד, ואף אחד לא ממש זוכר מי הצביע למי ולמה. ובכל זאת, הדף כל הזמן ברקע. וגם השמות ברקע. השמות של כל אותן דמויות דקות תודעה, צמאות דם, נטולות בלמים, מריונטות של יצרי תוקפנות ונקמה; שמות שתפקידם המקורי היה בסך הכל להבטיח לאיש עם הדף אוטו צמוד, אש”ל, שוברי קנייה לחג, ג’וב עתידי לילד - ואילו כעת הם לוחצים להיכנס קרקעית, למחוק אותם, להחזיר אותם לימי הביניים. כן, גם במחיר של עשרות חיילים הרוגים.

מילואימניק מקבל פקודה להיכנס לעזה. הוא נכנס, בטח נכנס. אין לו ברירה, שוברי הקנייה לחג הכריעו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ