בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרוב שיחים לא רואים את הסחי

למה לדבר כשאפשר לנהל שיח?

11תגובות

השאלה למעשה פשוטה מאוד: למה לדבר אם אפשר “לנהל שיח”? למה לבזבז מחשבות, מילים, מימיקות, ג’סטות ואינטונציות על סתם “דיבור”, כשבאותו מחיר אפשר לנהל משהו? ובכן, מאחר שלא נמצאה תשובה טובה לתהייה הזאת, אל מול עינינו מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה תרבותית אדירת ממדים: בכל משרד, פינת רחוב או משק בית ישראלי ממוצע, הופסק הדיבור הסתמי, היומיומי, המתיש, והוחלף ב”ניהול שיח”. מיליוני בני אדם ברחבי ישראל - מהבועה התל־אביבית ועד המרכז האוניברסיטאי באריאל - פסקו מלהשחית את זמנם על שיחות בטלות, על דיבורים ריקים, על מריבות מטופשות, וכעת הם פשוט “מנהלים שיח”.

כמובן שלא סתם “שיח”. בניגוד לוויכוחים הישנים, שתמיד היו מותירים את האנשים בתחושת תקיעות וחמיצות, כעת האנשים מנהלים “שיח מרתק”, ואם לא מרתק, אז לפחות “שיח פורה”, ואם לא פורה, אז לפחות “שיח בונה”, ואם לא בונה, אז לפחות “שיח נעים”, ואם לא נעים, אז לפחות “שיח תרבותי”, שמטבעו מקדם את אלו שלוקחים בו חלק, בניגוד לאלו שמתעקשים להמשיך סתם לדבר ואינם מתקדמים לשום מקום.

דודו בכר

עבור זה אשר “מנהל שיח” השמים הם הגבול, כי אפשרויותיו כמעט בלתי מוגבלות. בארסנל ה”שיחים” עומד לרשותו ה”שיח המדיני־ביטחוני” הוותיק והטוב ‏(לכאלה שאוהבים ראש ממשלה חזק‏), וישנו כמובן “השיח הכלכלי־חברתי” ‏(שמוסתר לרוב על ידי השיח המדיני־ביטחוני‏), וכמובן “השיח המיליטריסטי” ‏(שיושב מצוין על אלו ששוקלים לעזוב את הארץ כי “כמה אפשר עם השיח המיליטריסטי הזה?”‏), ו”השיח המגדרי” ‏(קצת פאסה למען האמת, אבל עושה את העבודה כשאין על מה לדבר‏), ו”שיח הלוחמים” ‏(תמיד מרגש, אבל כדאי לברר לפני השימוש, ייתכן שרשום כפטנט של “7 ימים”‏), ו”השיח האמנותי” ‏(לא לשכוח להזכיר את גרבוז‏), ואיך אפשר בלי האבא של כולם - “השיח הציבורי” ‏(שיח ציבורי הוא מאבני היסוד של הדמוקרטיה!‏).

כמובן שאין תעודת אחריות, כי ה”שיח” תמיד עלול להידרדר ולהפוך ל”שיח אלים”, בעיקר במצבים שבהם “השיח לא מוביל לשום מקום”. אבל עדיין עדיף להיתקע ב”שיח אלים”, ואפילו ב”שיח מתלהם”, שלא לדבר על “שיח עבש”, מאשר להירקב בתוך דיבור חסר ערך. כי בניגוד ל”דיבור” הפרימיטיבי והמיושן, ה”שיח”, גם כשאינו מוצלח, מקנה לזה אשר מנהל אותו דיווידנדים מידיים. מעבר ליכולת ניהול מוכחת, “מנהל השיח” נעטף בן רגע בהילה אקדמית זוהרת, ובלי שנאלץ לשנות משהו מהותי מהאופן שבו הגה את המילים עצמן הוא כבר מתכתב עם גישות פוסט מודרניות‏(!‏), שמתכתבות בעצמן עם אלמנטים פוסט סטרוקטורליסטיים‏(!‏), שמבקשים לנתק את הקשר שבין מסמן למסומן ולייצר מציאות שכולה מתנהלת - כן, גם היא בענייני ניהול - בגבולות השפה.

כמובן שאין צורך להבין מה המשמעות של אותן גישות פוסט מודרניות כדי “לנהל שיח”. למעשה, אפילו לנהל לא צריך ממש לדעת, ואפילו אין צורך לדעת מאין לקוח המושג “שיח”. כל מה שצריך לעשות כדי “לנהל שיח” זה לדבר. כן, פשוט להזיז את השפתיים, ממש כמו פעם, כשאנשים “דיברו פוליטיקה”, או “דיברו על ספורט”, או “דיברו על מוזיקה”. ההבדל טמון רק בהגדרה הרטרואקטיבית: זה אשר “מנהל שיח” חייב לזכור שבסוף ה”דיבור” עליו לציין ש”התנהל שיח”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו