בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המילה

הנה אנו, המפונקים

בבחירות האלה, אזרחי ישראל צעדו כאיש אחד והכריזו: "לא כל כך נעים לי"

85תגובות

בגינת המשחקים השכונתית, המקום שאליו מתנקזות המשפחות אחר הצהריים, מערכת היחסים בין ההורים לילדים הצטמצמה בשנים האחרונות אל תוך הציר הבינארי “נעים”/”לא נעים”. כל פעולה של הילד - פיזית או מילולית - נמדדת על פי עוצמת הנעימות או חוסר הנעימות שהיא מסבה להורה. ילד עשוי לבוא לאמו שיושבת בשלווה על הספסל, למשוך את שערותיה בכוח ולזכות בתמורה להמנון הנזפני הגנרי, “זה לא נעים לי”. לאחר הישמע ההמנון הילד עשוי לפצות את האם על ידי ליטוף שערותיה, כשכעת יישלף לעברו החיזוק החיובי ההופכי: “יופי מאמי, עכשיו זה כן נעים לי”.

כמובן שזו לא האופציה היחידה: אותו ילד נזוף, שספג פגיעה פומבית באגו השברירי, עלול לגלות התנגדות גדולה לזעם העצור של אמו ולעשות אף הוא שימוש ברטוריקה החדשה: “אמא, די, זה לא נעים לי שאת מדברת אלי ככה”. תגובה מעין זו עלולה לגרום לאם להבהיר ש”גם לי לא נעים שאתה מושך לי בשיער”, ולילד להחזיר שוב ב”אבל אמא, זה לא נעים לי שאת אומרת לי שלא נעים לך”, וכך עד אין סוף.

הדר כהן

את החדירה של “נעים”/”לא נעים” לאטמוספרה המשפחתית ניתן להסביר בעזרת שני תהליכים מרכזיים: הראשון - קידוש בורגני מוחלט של חיי נוחות שממומשים על ידי פעולות שמסבות עונג מבוקר ‏(ארוחת בוקר בנמל תל אביב בימי שישי; צימר בצפון ‏+ טיול טרקטורונים ‏+ “היה מדהים”; שימוש בג’יפ לנסיעה בעיר; רכישת גאדג’טים אובססיבית; לימודי תואר שני לצורכי התבשמות עצמית‏); והשני - השתלטות תרבות הפאסיב־אגרסיב על מעמד הביניים ‏(האשה תאמר לבעלה: “בא לך להוריד את הזבל?” כשהמשמעות האמיתית היא: “תוריד את הזבל!”; גם במילואים כבר לא “מורידים פקודה” - פעולה אגרסיבית - אלא מבקשים מהחייל לקחת את הציוד למחסן “בקטנה”, כשהמשמעות של ה”בקטנה” זהה למעשה לפקודה; אחרי היוודע תוצאות המדגמים אמר גדעון סער לכל הערוצים: “אני מציע לכולם...” כשהמשמעות האמיתית של האמירה היא “אני מורה/מצווה על כולם”‏).

שני התהליכים - קידוש הנוחות והשתלטות הפאסיב־אגרסיב - משלימים זה את זה ומסמלים את הפיכתו של התא המשפחתי ליצור שתר באופן עקבי אחר עונג מבוקר ‏(מבוקר, משום שהתא המשפחתי עדיין מחויב לגנות פעולות כמו בגידה של הבעל/אשה, אף על פי שמדובר במימוש עונג‏), ושדואג להסתיר את גילויי הכאב, הזעם והאלימות תחת מעטה רטורי רך ומלטף ‏(כמובן, עד לרגע שבו נחצה סף מסוים, ואז כל האלימות פורצת באופן שעל פניו נראה לא פרופורציונלי‏).

לכן תוצאות הבחירות לא ממש מפתיעות. גינת המשחקים - על בוגריה וטפה - פשוט צעדה לקלפי ושילשלה פנימה מאות אלפי פתקים של “נעים”/”לא נעים”. הילד שמושך בשיער הוגדר כ”יוקר המחיה”, והילדה ששורטת את הרגל של האבא הוגדרה כ”אי שוויון בנטל”. העובדה שעדיין לא כל משפחה מצליחה לרכוש ג’יפ לנסיעה בעיר, לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה אייפד 3 שבוע אחרי שהוא נוחת בחנויות ויש פקקים מטורפים בכניסה לחניה של נמל תל אביב בשישי בבוקר - כל אלו נמצאו כדוגמאות מייצגות לפגמים המרכזיים של התקופה, כאלה שלא מאפשרים מימוש מוחלט של העונג המבוקש. בנימין נתניהו נמצא אחראי למחדלים ולכן אשם בכל ה”לא נעים” הזה, ואילו יאיר לפיד נבחר כגילום המדויק והמנוסח ביותר של ה”נעים” האולטימטיבי הדרוש. בקיצור, ביום שלישי ניתנה התשובה הניצחת לשאלה מה ישראלי בעיניך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו