דרור נובלמן

כשהחברה קדישא הכניסו את העגלה ועליה הגופה אל הכיכר פתאום התחיל גל מחיאות כפיים ספונטני. מאות אנשים, מפורסמים ולא, טרנסקסואליות ופוליטיקאים, אמנים וקבצנים, שלל מרהיב כזה של מינים, מגדרים וצבעים וכולם מוחאים כפיים ברציפות משך דקות ארוכות, כיאה למלכה. איך אמרה אחת מהמספידות, ״מה זה, באתם לנאחס? זו לא הלוויה זו מסיבת סיום! ולכולנו כואב ה…" וכולם מריעים: "כוּס!" לא יכולתי שלא לחשוב: שאפו גילה. על חיים מדהימים. דוז פואה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ