החופש לבזבז כספי ציבור

עירית לינור מאמינה שהעיתונאים בישראל לא באמת נלחמים על תקשורת חופשית

עירית לינור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עירית לינור

כולם יודעים שהעם סתום בטירוף, ויש להגן על הדמוקרטיה מפניו — בהנחה שדמוקרטיה היא תקשורת במימון נדיב של המדינה. לכן הקימה מדינת ישראל לעמה הסתום ארבעה ערוצי טלוויזיה: ערוץ 1, הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 33 וערוץ הכנסת; כמו כן היא הקימה תשע (כן, תשע) תחנות רדיו: בהן רשת ב', רשת א', 88, רשת ג' וגלי צה"ל. היקר והכושל במפעלות התקשורת הציבורית הוא ערוץ 1, אך רשות השידור כולה סבלה מכל חולי אפשרי, למרות — או אולי בגלל — תקציב הענק שלה, עד שהגיעה למצב שבו הדבר היחיד שאפשר לעשות איתה הוא להכריז עליה כעל פרח מוגן, שאפשר לקרוא לו "רשות השידור", ואפשר לקרוא לו "התאגיד". או "נחליאלי", אם מתעקשים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ