סמול טוק

סטיב ג'ובס הרג את כוכב הווידיאו

משחקי הווידיאו נמצאים בכל כיס, אבל שחר גולדפינגר לא שוכח את היכלי התהילה של ילדי האייטיז

עידו קינן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עידו קינן

מה אתה מחפש?

“לפני כשנה, בסביבות יום ההולדת שלי שרציתי לקיים בארקייד ‏(אולם משחקי וידיאו‏), הבנתי פתאום שהתרבות של ארקיידים, שהיתה חלק כל כך גדול מהילדות שלי, כבר כמעט לא קיימת. אז החלטתי לנסוע ברחבי הארץ ולבקר בכל הארקיידים שעדיין קיימים בישראל, והקמתי את קבוצת פייסבוק ‘מחפשים ארקיידים בישראל’ כדי למצוא את כולם”.

מה זה משחקי וידיאו בשבילך?

“חלק גדול מאוד בחיים שלי. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי וזה חלק עצום מהאישיות והידע שלי. למדתי מהם הרבה דברים וביזבזתי עליהם הרבה זמן. זה יישמע ממש מוזר ועצוב, אבל הם היו שם בשבילי יותר מהרבה מהחברים שלי”.

איזה משחק ארקייד הכי אהבת ולמה?

צילום: אלינור שריקי

“בבאולינג ברחובות, שם גדלתי, היתה מכונה של משחק מכות כלשהו, אני לא יודע את שמו, שבו כל הדמויות יכולות להפוך לחיות. זה היה מגניב ותלת־ממדי הרבה לפני הפלייסטיישן. עד היום אני מנסה למצוא את השם של המשחק הזה”.

יש עוד מקום לארקיידים בעידן המחשב האישי, הקונסולה והסמארטפון?

“קשה לי להגיד ללא נוסטלגיה שבאמת יש בזה צורך היום, אבל זה חלק עצום מהילדות שלי ושל רבים אחרים, ואני חושב שהיום זה יכול להיות מאוד מקובל בתור בידור נישה לאנשים מבוגרים יותר, שזוכרים את הימים הטובים שבהם היית צריך אסימונים בשביל לשחק טקן 2”.

השארת high score על איזו מכונה?

“בארקייד ברחובות היה משחק ירייה עם אקדח ופדל, שהצלחתי להיכנס לחמישייה הראשונה שלו, המכונה כבר לא שם אבל בלבי אני עדיין בעל היי סקור”.

לקבוצת הפייסבוק ‘מחפשים ארקיידים בישראל’

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ